חצבת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חצבת היא מחלה נפוצה הנגרמת על ידי נגיף מסוג מורביליוירוס (Morbillivirus).
חצבת היא אחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם, גם כיום, עם הימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה.
דיווחים ראשונים על חצבת מתועדים עוד משנת 700 לספירה. ההסבר המדעי הראשון של המחלה והבדליה מאבעבועות שחורות מיוחס לרופא המוסלמי אל ראזי (860 - 932), אשר פרסם את הספר "אבעבועות שחורות וחצבת". בשנת 1954, הווירוס הגורם למחלה בודד. בשנת 1963, הופץ חיסון מורשה למניעת המחלה.
החצבת מועברת בהדבקה טיפתית דרך מערכת הנשימה, והינה מדבקת מאוד: 90% אחוז מהאנשים שאינם חסינים, הנמצאים באותו הבית עם אדם נגוע, ידבקו במחלה. תקופת הדגירה (הזמן בין ההדבקות במחלה ועד פרוץ הסימנים לה) נמשכת כ־10 עד 12 ימים. תסמיני המחלה הם חום, שיעול, נזלת ודלקת הלחמית.
ניתן לזהות את המחלה באמצעות מישוש קשרי (בלוטות) לימפה, וזיהוי של נקודות (שנקראות על שם קופליק) על החלק הפנימי של רירית הלחי (מול השיניים הטוחנות השניות) שמאפיינות את החצבת. הן נראות כגרגירי מלח על רקע אדום. 3-4 ימים לאחר הופעת החום מופיעה פריחה, שמתפשטת מהראש ומהצוואר, ומכסה בהדרגה את כל הגוף. הנגעים בעור נקודתיים ומרובים תחילה, ונוטים להתלכד לפריחה המכסה שטחי גוף נרחבים. הפריחה מתחילה להחוויר ביום השלישי להופעתה, ולכך מתלווה, בדרך כלל, שיפור בתחושת החולה. בתחילת המחלה החולה אינו סובל אור ומעדיף להישאר בחושך.
לאחר חלוף הפריחה, שכיחה נוכחותם של כתמים חומים על פני העור, והרופא המנוסה יכול להסיק שהחולה החלים ממחלת החצבת. אנשים נגועים נשארים מדבקים החל מהופעתם של הסימפטומים הראשונים ועד 3-5 ימים לאחר הופעת הפריחה.
שכיחים סיבוכים, כמו דלקת אוזן תיכונה ודלקת ריאות (לרוב בעקבות זיהום משני חיידקי). דלקת המוח נדירה, אך מסוכנת. קיימים גם סיבוכים נדירים שתוקפים את החולה עד 10 שנים לאחר חלוף החצבת (SSPE). דלקת המוח יכולה לגרום באיטיות לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במערכת העצבים המרכזית, הכוללת הידרדרות שכלית ופרכוסים.המחלה יכולה לגרום גם לדלקת בחלל הפה, בקרנית העיניים, במערכת העיכול ולשלשול.
בארצות מתפתחות, שבהן אין חיסון מסודר, החצבת גורמת לתחלואה קשה ולאחוז תמותה גבוה, בדרך כלל של תינוקות ושל ילדים קטנים, הסובלים מתת-תזונה, במיוחד מחוסר בחלבון.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
