חשישיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חשישיון (חשאשינים) - פלג של הזרם האיסלמי האיסמעילי בפרס ובסוריה, שאנשיו נודעו באכזריותם ומנהגם לחסל את אויביהם הפוליטים והדתיים (בעיקר מוסלמים). התפרסמו בעולם בעיקר בשל המיתוסים שדבקו בהם.
[עריכה] תולדות החשישיון
במהלך נפילתה של הממלכה הפאטמית חל פילוג באסמאעיליה. האסמעילים אשר חיו בפרס, תחת שלטון הסלג'וקים, תמכו בבנו של הח'ליף הפאטימי אלמסתנצר, ניזאר. פורשים אלה נודעו בשם ניזארים. הניזארים אשר פרשו מן האסמאעיליה התבצרו, בהנהגתו של אלחסן בן אלצבאח (חסן אבן-צבאח), במבצר ההררי אלמוּת, אשר שוכן מדרום לים הכספי. החשישיון ניהלו ממבצר זה את מדיניותם הפוליטית, אשר לא בחלה בשיטות של רצח וטרור במתנגדיהם הפוליטיים/דתיים, ברחבי העולם הערבי כולו. השליחים אשר ביצעו מעשים אלו נקראו בשם פידאיון, שמשמעותו "הפודים" (נפשם בשליחות זו למען אללה).
חסן אבן-צבאח, מנהיגה של הקבוצה, אימץ את שיטת הרצח כחובה קדושה במלחמתו לסילוק הכובש התורכי ובני-בריתו, החליפים המצריים. הארגון הסודי שהקים התפשט עד מהרה מערבה לעבר סוריה, שם קיבל כל אחד מיורשיו את התואר הזקן מן ההר.
בשנת 1096 הצלבנים פתחו במלחמה, בברכת האפיפיור, לשחרור קברו של ישו מידי הכופרים. פולשים אלה הפכו יעד לחיסוליהם של הזקן וחבר מרעיו.
גורלם של החשישיון נחתם כ-166 שנים לאחר מכן, כאשר בשנת 1256 כבשו המונגולים, בהנהגת הולגו חאן, את פרס והביסום. חבריהם בסוריה שועבדו בשנת 1272 על ידי הסולטן הממלוכי בייברס אשר השתמש בהם כרוצחים שכירים. שארי הפליטים של החשישיון נודעו לימים בשמם המקורי - ניזארים והם פזורים כיום בארצות רבות מהודו ומדינות ברית המועצות לשעבר ועד לאפריקה המזרחית ומספרם מוערך בכ-250,000 נפשות.
[עריכה] מיתוסים אודות החשישיון
המיתוסים אודות החשישיון הינם רבים ומגוונים, אך מעולם לא נמצא להם תימוכין בכתבים מוסלמיים. על פי המחקר המודרני המקור למיתוסים המופרכים אשר הופצו, הוא בצלבנים ששהו בסוריה באותה תקופה וראו במעשיהם של החשישיון מעשי טירוף. ההסבר אשר מצאו הצלבנים, שנואי נפשם, ליכולתם של החשישיון לצאת למשימות רצח כה מסוכנות הוא בכך שהללו הם "מעשני חשיש" (בערבית "חשישיון") כדי להגיע לאקסטזה דתית שתכינם לקראת מעשי ההקרבה העצמית המבוקשים.
שם זה אף נתגלגל משם לאירופה, כנראה בגלל המיתוסים השונים שנוצרו סביב החשישיון, על ידי סופרים אשר עיוותו את המילה הערבית "חשישיון" למילה המוכרת כיום באנגלית למתנקש - assassin.
המיתוסים לא נעצרו ברמה זאת, אלא המשיכו ותפחו. על פי אחד מן המיתוסים המוגזמים חברי הכת איתרו נערים צעירים יתומים או ממשפחות עניות מוכות גורל וחטפו אותם תוך שהם מסממים את קורבנם עד לאובדן הכרה. במהלך מספר ימים הוחזקו הנערים במצודת אלמות, אשר שכנה בראש מצוק המשקיף אל הים הכספי וממנה נשקף יופי חלומי. החטופים הצעירים, מסוממים בעזרת חשיש טופלו כבני מלכים. הוגשו להם מאכלים ומשקאות עשירים. הם הולבשו בבגדים נקיים ומפוארים ופונקו על ידי עלמות חן רבות ששרתו אותם בנאמנה.
מקץ מספר ימים סוממו שוב הנערים החטופים עד לאובדן הכרה. הם הולבשו בבגדיהם הישנים והבלויים והוחזרו למקום ממנו נחטפו ואל המציאות האפורה והיומיומית. כשחזרה הכרתם הובטח להם כי המקום בו שהו הוא גן עדן וכי רק מאמינים מוסלמים שמותם יהיה מות גיבורים, מות הקרבה על קידוש השם יזכו להגיע לשם.
כך לפי האגדות, שוכנעו נערי כת החשישיון להפוך למתנקשים מאומנים שהקריבו עצמם על בסיס אמונתם להגיע אל גן עדן ואל 70 הבתולות הממתינות להם.
מיתוס נוסף, או רושם היסטורי מוטעה, הוא יחסיהם של החשישיון והצלבנים. לאורך הדורות ובהשפעת כתבי נוסעים, נטבע הרושם כי החשישיון והצלבנים היו אויבים בלב ובנפש. אולם האמת היא שעוינותם של החשישיון כלפי המוסלמים הייתה רבה ומשמעותית יותר. במקרים רבים מתעדות כרוניקות שיתוף פעולה עם הצלבנים כנגד צבאותיו של צלאח א-דין. למעשה, היו החשישיון אויביו הגדולים ביותר של המצביא המוסלמי וניסו להתנקש בחייו פעמיים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רונן יצחק, "החשישיון: ראשוני המתאבדים בשם האסלאם והשפעתם על ארגוני הטרור ועל המתאבדים המוסלמים בימינו", נתיב: כתב עת למחשבה מדינית, 107 (נובמבר 2005), עמ' 13-8.
