יחסי ישראל-סינגפור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
 |
 |
|
|
██ ישראל |
██ סינגפור |
יחסי ישראל-סינגפור הם בין היחסים הקרובים ביותר שמנהלות שתי המדינות, ועיקרם בסיוע והדרכה שהעניקה ישראל לסינגפור בשנותיה הראשונות, בעיקר בצורת סיוע צבאי. ראשיתו של הקשר בשנת 1965, מיד לאחר פרישת סינגפור מהפדרציה המלזית.
תוכן עניינים |
[עריכה] עצמאות סינגפור
בדומה לישראל, הייתה סינגפור מושבה בריטית, החל מ-1819, ושימשה מעוז חשוב לאימפריה הבריטית במזרח הרחוק. במלחמת העולם השניה נכבשה בידי היפנים, שביצעו טבח המוני בתושביה של סינגפור. (שנים אחר כך יספר לי קואן יו, אבי האומה הסינגפורית והאדם שהצעיד אותה למעמד של מעצמה כלכלית, כיצד נמלט מן הטבח הנורא, ולמד מהיפנים את כוחו של הפחד, בו ישתמש מאוחר יותר בשנות שלטונו בסינגפור). ב-1955 העניקה בריטניה אוטונומיה לאי. בשנת 1963 התאחדה סינגפור עם מלאיה ועם מדינות סאבה וסאראוואק שבצפון האי בורניאו במה שנודע כפדרציה המלזית, אך אולצה לפרוש מהאיחוד בשנת 1965.
[עריכה] הקשר הצבאי
סינגפור, בראשותו של לי קואן יו, מנהיג "מפלגת הפעולה הסוציאליסטית העממית" (PAP), הייתה מדינה זעירה, דלת משאבים וידידים, ומוקפת באויבים. בינה לבין מלזיה, בעלת בריתה של בריטניה וארצות הברית, שררה איבה כתוצאה מפרישתה של סינגפור מהפדרציה. היות ומפלגתו של לי קואן יו הייתה אויבתה המרה של המפלגה הקומוניסטית במדינה, אפשרות הקשר עם ברית המועצות והמדינות הקומוניסטיות הייתה חסומה בפניו. בלית ברירה חיפשה סינגפור בעלי ברית אחרים: היא פנתה להודו ולמצרים בבקשת סיוע צבאי, אולם שתיהן התעלמו מבקשתה. לבסוף החליט קואן יו, בדעה אחת עם שר ההגנה גו קנג סווי לפנות לישראל לקבלת עזרה, הצעה שנענתה בחיוב על ידי ישראל.
חודשים מספר אחרי הקמתה של סינגפור הגיעה אליה משלחת של שישה מומחים ישראלים בראשותו של תא"ל יעקב אלעזרי. המשלחת בנתה את הצבא הסינגפורי תחת מעטה חשאיות כבד, כצבא האידאלי שלא צלחה בנייתו בישראל, לפי תוכניתו של האלוף רחבעם זאבי. בניית הצבא הצליחה כל כך, שכיום נחשב צבא סינגפור הזעירה לצבא החזק והמתקדם בדרום-מזרח אסיה. ברם, הקשרים הצבאיים לא הסתיימו בבניית הצבא: סינגפור נעזרה בישראל גם בתכנונם והרכבתם של המשטרה ושירות בתי הסוהר הסינגפוריים, ועד היום היא נחשבת לאחת הלקוחות הגדולים של אמצעי לחימה ישראלים.
[עריכה] קשרים אזרחיים
קשרים רבים נרקמו בין ישראל לסינגפור גם בתחום האזרחי. בין השאר נבנתה מערכת הבריאות הסינגפורית לפי זו הישראלית, ומומחי חינוך רבים נשלחו לישראל ללמוד את שיטות החינוך שלה, ובעיקר חינוך מתמטי שכן הסינגפורים סוברים ששיטת לימוד המתמטיקה בישראל מעודדת מחשבה יצירתית, תחום בו סינגפור חלשה במיוחד. למרבה האירוניה, בשנים האחרונות דווקא בישראל מעריכים מאוד את החינוך הסינגפורי ומביאים אותו כדוגמה לחינוך למופת, ואפילו החלו בהשתלמות מורים ב"חינוך סינגפורי" בטכניון [1]. בשנים האחרונות גם מושוות ישראל וסינגפור פעמים רבות בגלל הדמיון הרב ביניהן בתנאים המדיניים, הגאוגרפיים, והדמוגרפיים (מדינה קטנה וחסרת משאבים מוקפת אויבים גדולים ממנה). דוגמה טובה לכך, וגם סיבה לרבות מן ההשוואות, היא תוכנית הטלוויזיה "בין כרכור לסינגפור".
[עריכה] בין כרכור לסינגפור
"בין כרכור לסינגפור" היא תוכנית טלוויזיה ישראלית ששודרה בערוץ השני בהנחייתו של חיים הכט, וחוללה סערה גדולה בארץ. התוכנית עסקה בהשוואה בין ישראל לסינגפור (בניגוד למשתמע מן השם, שמה של העיר כרכור נבחר מטעמי חריזה בלבד), ובעיקר במה יכולה ישראל ללמוד מ עיר המדינה הקטנה. ביקורת רבה נשמעה על מנחה התוכנית, חיים הכט, ונטען שהוא משמיץ את מדינת ישראל לשווא. מתנגדי התוכנית חגגו כשבאולימפיאדת אתונה ספורטאי ישראלי מכרכור זכה במדלית זהב, בעוד סינגפור לא זכתה באף מדליה, ובאופן כללי בהרבה פחות מדליות מאשר ישראל. בין כך ובין כך, התוכנית הובילה לדיון ציבורי נרחב והביאה את סינגפור קרוב לתודעתו של האזרח הישראלי הממוצע.
[עריכה] יחסה של סינגפור לסכסוך הישראלי-ערבי
מאז ומתמיד הייתה סינגפור ידידה קרובה של ישראל. עם זאת, היותה מוקפת במדינות מוסלמיות עצומות (שכנתה של סינגפור אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה) מנעה ממנה להציג עמדה ברורה ונחרצת לצד כלשהו בסכסוך. באופן רשמי, רוצים הסינגפורים לראות קץ לסכסוך תוך הענקת זכויות לאומיות לפלסטינים בדרך שתהיה מקובלת על ישראל.
