ימליאן פוגצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ימליאן פוגצ'וב

ימליאן פוגצ'וב(רוסית:Емельян Иванович Пугачёв). חי בין השנים (1742- 1775)-מנהיג מרד הקוזקים של אורל כנגד המלכה יקתרינה השניה בשנים 1773- 1774.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
- 1.1 השנים הראשונות
- 1.2 המרד
2 פוגצ'וב בתרבות הרוסית
3 הנצחתו ברוסיה
4 מקורות

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] השנים הראשונות

נולד במחנה זימוביסקה של אובלסט(חבל) של דון למשפחה מהקוזקים של דון. השתתף במלחמת שבע השנים בין 1756 ל-1763 ובמלחמת רוסיה-תורכיה, 1774-1768. ב-1771 ערק מהצבא והגיע לטרק, שם נבחר על ידי הקוזקים של טרק למנהיגם(אטמן). נתפס על ידי הבולשת ונאסר במוזדוק, אך נמלט מהמאסר. ב-1772 הגיע לסטניצה מצ'טניה ליד סרטוב שם התוודע עם סטרו-אוברדצי-אורתודוקסים רוסיים שלא קיבלו את חידושיו של הפטריארך ניקון ונחשבו מאז כופרים בכנסייה הרוסית האורתודוקסית. אי-שביעות רצון מהיחס אליו בצבא, וכן תלונות על הדיכוי מצד השלטון ששמע במצ'טניה וכן רצון הקוזקים להמשיך את המרידה שדוכאה שנה לפני זה הביאו אותו לארגון מרד קוזקים חדש נגד המלכה.

[עריכה] המרד

ב-1773 הוא מגיע לנהר יאיק(אורל) למחנה הקוזקים שמרדו בשלטון שנה שעברה ומכריז על מרד רשמי כנגד השלטון. על עצמו הוא מכריז כי הוא הצאר פטר ה-3, וכי יקתרינה לא הצליחה לרצחו. תחת הנהגתו של פוגצ'וב התמרדו מיד כמעט כל הקוזקים של אורל וכן בשקירים, טטרים וקלמיקים תושבי האזור. לאחר כיבוש העיר יאיק פוגצ'וב עם צבאו עולה במעלה הנהר אורל וכובש את כל הערים והמבצרים שנמצאו שם. בתחילת המרד הוא התחיל גם מצור על אורנבורג, אך היא החזיקה מעמד ולא נכנעה לו עד להסרת המרד על ידי הצבא הרוסי, שהממשלה הצארית שולחת לדכא את המרד בהנהגת הגנרלים ביביקוב, מיכלסון ואח"כ אלכסנדר סובורוב. בתחילה הנחיל פוגצ'וב תבוסה לכל מי שהתנגד לו, ורבים ממתנגדיו עברו לצדו, אך כשביביקוב ומיכלסון עם צבאות סדירים יצאו נגדו כל הצלותיו עלו בתוהו, אך הוא הצליח להחזיק מעמד עוד זמן מה. לאחר שהגיע פוגצ'וב לזרם העליון של אורל הוא עובר לזרם הוולגה וכובש את קזן. הצבא הצארי כובש את אורנבורג ואת כל המבצרים והערים שלא נכנעו לפוגצ'וב ובאוגוסט 1774 נערך קרב מכריע ליד צריצין(לימים וולגוגרד), שבו מיכלסון מביס את צבאו של פוגצ'וב. שארית צבאו של פוגצ'וב בורח לקידמת הים הכספי. שותפיו של פוגצ'וב מסגירים אותו לידי הצבא תמורת 100,000 רובל ב-8 בספטמבר. פוגצ'וב מובא למוסקבה וב-21 בינואר 1775 ראשו נערף בכיכר המרכזית.

[עריכה] פוגצ'וב בתרבות הרוסית

נושא המרד וגורלו של מנהיגו עניין מאז ומתמיד את כל גדולי סופריה של רוסיה. הראשון להם הוא אלכסנדר פושקין, שכתב סיפור על המרד. כמו כן במרד התעניין לב טולסטוי. בתרבות הבשקירית שותפו הבשקירי של פוגצ'וב סלבט יולייב נחשב כגיבור לאומי וכפטרונה של בשקירה. כמו כן רואים בשקירים במרד ביטוי לגאווה לאומית ומרידה נגד השלטון הרוסי המדכה. בתקופה הסובייטית בפוגצ'וב ראו גיבור וחוזה מהפכת אוקטובר הקומוניסטית. בחוגי האינטליגנציה התהלכה תנועה שנקראה "פוגצ'וב באוניברסיטה", שדגלה בניהיליזם.

[עריכה] הנצחתו ברוסיה

שמה של סלובודה מצ'יוטניה, שממנה פוגצ'וב התחיל את המרד שונה לפוגצ'וב בשנת 1918 על ידי וסילי צ'פייב. כמן כן הכיכר המרכזית בעיר אורלסק בקזחסטן נקראת על שמו.