ליאופולד אאואר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאופולד אאואר Leopold Auer (7 ביוני 1845 - 15 ביולי 1930) היה כנר, מורה, מנצח ומלחין הונגרי.
אאואר נולד למשפחה יהודית, אך התנצר בהמשך חייו. תחילה למד כינור אצל מורה מקומי, כנר ראשון בתזמורת. הוא המשיך את לימודיו אצל רידלי קוהנה בבודפשט, ז'אק דונט בוינה ולבסוף אצל יוזף יואכים בהאנובר. הוא השתקע בסנקט פטרבורג ולימד בקונסרבטוריון שם משנת 1868 עד 1917. בשנת 1918 עבר לארצות הברית, שם לימד במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה.
אאואר זכור כאחד הפדגוגים החשובים לכינור. הוא לימד כנרים רבים, שהתפרסמו בהמשך חייהם, ביניהם אפרם צימבליסט, נתן מילשטיין, מישה אלמן ויאשה חפץ. בין היצירות הרבות שהקדישו לו מלחינים נודע בעיקר הקונצ'רטו לכינור מאת צ'ייקובסקי, שאותו סירב תחילה לנגן, משום שראה בו יצירה שאינה ניתנת לביצוע. אף על פי כן, הוא ניגן את הקונצ'רטו בשלב מאוחר יותר בקריירה שלו, לאחר שהכניס שינויים מסוימים באי-אילו מעברים. גם ביצועים של הקונצ'רטו על ידי תלמידיו (מלבד נתן מילשטיין) הסתמכו על העיבוד של אאואר.
אאואר כתב מספר קטן של יצירות לכלי שלו, ביניהן "רפסודיה הונגרית" לכינור ופסנתר. הוא כתב גם כמה וכמה קדנצות לקונצ'רטי לכינור של מלחינים אחרים, ביניהם בטהובן וברהמס (ראה קונצ'רטו לכינור (בטהובן) וקונצ'רטו לכינור (ברהמס)). הוא כתב גם שני ספרים: "נגינה בכינור כפי שאני מלמד אותה" (1920) ו"חיי הארוכים במוזיקה" (1923).
אאואר מת בלושביץ, פרבר של דרזדן, גרמניה, ונקבר בבית הקברות פרנקליף בהארטסדייל, ניו יורק.