מונטניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונטניזם היא כת אשר פרשה מהנצרות במאה ה-2. כת זו קרוייה על שם מחולל ונביא התנועה מונטנוס מפריגיה. מונטנוס, אשר מוצאו בתורכיה של אותם ימים, החל את פעילותו בשנת 156 או 172 לאחר שחווה חויה מיסטית והכריז על עצמו כבעל רוח הקודש.
מאמיני המונטניזם האמינו כי רוח הקודש "הפרקליט" הוא "רוח האמת" הנזכרת באוונגליון על שם יוחנן, אותה ישו הבטיח לשלוח אחרי מותו. רוח זו מתגלה בנבואותיו של מונטנוס ושל שתי נביאות שניבאו עימו, פריסקילה ומכסימיליה. נבואות אלו נאספו על ידי מאמיניהם ואוסף זה נחשב לקדוש, אשר רק קטעים אחדים ממנו נשתמרו בכתביהם של מתנגדי המונטניזם.
בדומה לתנועות נוצריות רבות אחרות, ציפו מאמיני המונטניזם לאחרית הימים וכן שירושלים של מעלה תרד מהשמיים, לפי אמונתם, על יד פפוזה שבפריגיה. המונטניזם הטיף לתיקון המידות, להחמרת הצומות ולאיסור נישואין בשנית. כמו כן דרש המונטניזם שכל נוצרי יקבל על עצמו סבל ומיתה כאשר רדפו את הנוצרים.
המונטניזם תבע את תיקון סדרי הכנסייה, תקף את מוסדות הכנסייה המקובלים ועירער על סמכות הבישופים. מרכז התנועה היה בפפוזה ומשם התפשטה לכיוון מערב והגיע עד רומא, צפון אפריקה וצרפת. אחד ממאמיני המונטניזם בצפון אפריקה הוא הסופר הנוצרי טרטולינוס, אשר כתביו משמשים עדות חשובה למונטניזם.
הכנסייה הרשמית והאפיפיור יצאו כנגד המונטניזם ובשנת 177 נערך כינוס מיוחד שהכריז על החרמת הכת. המונטניזם התקיים כ-200 שנה וייתכן כי עד המאה ה-4 נשארו קבוצות קטנות של מונטניסטים.
המונטניזם היא תנועה דתית אחת מתוך רבות אשר קמו בשנותיה הראשונות של הנצרות.
