מועצת העם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מועצת העם הייתה הפרלמנט של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה.
מועצת העם הוקמה על ידי ההנהלה הציונית ב־11 באפריל 1948, לקראת הכרזת המדינה. המועצה מנתה 37 חברים, מתוכם נבחרו 13 חברים להימנות על מינהלת העם, הקבינט של היישוב והגוף המבצע העליון שלו.
מלבד 13 חברי מינהלת העם בראשותו של דוד בן גוריון, כללה מועצת העם מספר אישים בעלי מעמד והשפעה ביישוב, אשר נכונו להם לעתיד לבוא תפקידים בכירים במדינת ישראל וביניהם יצחק בן צבי לימים נשיא המדינה, גולדה מאיר (אז מאירסון) לימים צירת ישראל במוסקבה, שרת העבודה והחוץ בממשלות ישראל וראש ממשלת ישראל, זרח ורהפטיג לימים שר הדתות, והרצל רוזנבלום עורך ידיעות אחרונות.
חברי מועצת העם נתמנו לפי מפתח מפלגתי וארגוני; למפא"י 10 חברים, לציונים הכלליים 6 חברים, למזרחי והפועל המזרחי (כיום המפד"ל) 5 חברים למפ"ם 5 חברים, לאגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל 3 חברים. לויצ"ו, לעלייה חדשה (שנקראה לאחר מכן המפלגה הפרוגרסיבית), לתימנים ולספרדים - נציג אחד לכל ארגון.
כן נכללו במועצת העם, זו לראשונה במוסד עליון של הנהגת היישוב, שלושה חברים רביזיוניסטים (תומכים, אך לא נציגים של אצ"ל ובוודאי לא של לח"י) וכן נציג של המפלגה הקומוניסטית, פועל יוצא של תמיכת ברית המועצות בתוכנית החלוקה. החברים הרביזיוניסטיים היו: בן ציון שטרנברג, צבי סגל והעיתונאי הרצל רוזנבלום (ששינה את שם משפחתו לצורך זה בלבד, על פי בקשת בן גוריון, להרצל ורדי). החבר הקומוניסטי היה מאיר וילנר, שכיהן כחבר כנסת באופן רצוף מאז הכנסת הראשונה בשנת 1949 ועד הכנסת ה־12, ממנה פרש בשנת 1990, ולא חרג בכל אותה תקופה מהשקפתו הקומוניסטית.
במגילת העצמאות, שהייתה מגילת היסוד של מדינת ישראל, שקרא דוד בן גוריון בטקס הכרזת העצמאות ב־14 במאי 1948, הוכרז בין היתר כי כי מינהלת העם הופכת להיות לממשלה הזמנית של מדינת ישראל ומועצת העם הופכת להיות למועצת המדינה הזמנית, המוסד המחוקק של המדינה.
חברי מועצת המדינה הם החתומים על מגילת העצמאות, 25 מהם חתמו על המגילה בטקס הכרזת המדינה ו־12 מחברי המועצה, שלא יכולים היו להגיע מירושלים הנצורה לטקס, הוסיפו את חתימותיהם מאוחר יותר.
