מאיר וילנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מאיר וילנר (קובנר)

תאריך לידה	23 באוקטובר 1918
תאריך פטירה	6 ביוני 2003
כנסות	1-12
סיעות	מק"י, רק"ח, חד"ש
תפקידים בולטים	מזכ"ל רק"ח ומק"י יו"ר חד"ש הראשון

מאיר וילנר (נולד בשם בר קובנר) (23 באוקטובר 1918 - 6 ביוני 2003), חבר כנסת וממנהיגי סיעות מק"י, רק"ח וחד"ש.

וילנר נולד בשם בר קובנר בוילנה שבליטא. למד בגימנסיה העברית "תרבות" בווילנה והיה גם חבר תנועת השומר הצעיר. היה ממנהיגי השומר הצעיר בעיר יחד עם בן דודו אבא קובנר ואסתר נוביק (לימים אסתר וילנסקה)

עלה ארצה בשנת 1938. למד באוניברסיטה העברית וארגן שם חוגים קומוניסטים בקרב הסטודנטים.

השם מאיר הינו שם מחתרת שקיבל טרם היתה המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה חוקית. שם המשפחה וילנר הוא לזכר יהודי וילנה שנרצחו בשואה.

ב-1940 נבחר לחבר המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה וב-1943 למזכיר המפלגה בסניף ירושלים. מ-1948 ואילך היה חבר הוועד המרכזי של מק"י. כיהן כסגן מזכיר מק"י, חבר הלשכה המדינית והמזכ"ל.

בחודש נובמבר 1945 השתתף מאיר וילנר בכנס הייסוד של הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי שהתקיים בלונדון, כנציגה של פק"פ. הוא השתתף בכנסים בינלאומיים ואזוריים של התנועה הקומוניסטית, וכן בוועידות של תנועות אחיות.

בשנת 1948 היה חבר מועצת העם, בין החותמים על מגילת העצמאות וחבר מועצת המדינה הזמנית.

בשנת 1949 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מק"י. בשנת 1956 חשף מאיר וילנר יחד עם תופיק טובי את מעשה הטבח בכפר קאסם, בזמן שהשלטונות עשו הכול כדי למנוע מהציבור בארץ ובעולם מלדעת על הטבח.

בשנת 1965 התרחש פילוג במפלגה הקומוניסטית, ביוזמתם של שמואל מיקוניס (מזכ"ל מק"י דאז) ומשה סנה (עורך היומון קול העם). השם מק"י נשאר בידי הפלג של קבוצת מיקוניס וסנה משום שרוב חברי הכנסת של מק"י תמכו בפלג זה. מאיר וילנר ותופיק טובי הקימו את רק"ח, שנותרה למעשה, המפלגה היהודית ערבית (או ליתר דיוק - ערבית יהודית) היחידה כיוון שבמק"י נשארו חברים יהודים בלבד ועם רק"ח הלכו כל החברים הערבים ומיעוט של יהודים. באותה השנה, נבחר וילנר לתפקיד מזכ"ל רק"ח. וילנר היה במשך שנים עורך ראשי ומו"ל של עיתוני המפלגה וכן של ביטאוניה הרעיוניים בתקופות שונות. הוא כתב מאמרים רבים, וכן הוציא חוברות ופרסומים במגוון רחב ביותר של נושאים.

ב-15 באוקטובר 1967 נדקר ונפצע מאיר וילנר בעת ניסיון התנקשות בחייו שביצע חבר תנועת חירות, בעוון המדיניות של התנגדות למלחמת ששת הימים, התנגדות לכיבוש והתביעה להכיר בזכות העם הפלסטיני למדינה עצמאית בצדה של מדינת ישראל.

בשנת 1976 היה למאיר וילנר חלק חשוב, ביחד עם תאופיק זיאד, בקבלת ההחלטה על קיום השביתה הכללית ב- 30 במארס באותה שנה, שהובילה ליום האדמה הראשון. לאחר הקמת חד"ש בשנת 1977, כיהן וילנר כיושב הראש הראשון שלה.

ב-8 ביוני 1982 הגיש מאיר וילנר בכנסת בשם סיעת חד"ש את הצעת האי-אמון נגד ממשלת בגין-שרון על שפתחה במלחמת לבנון ב- 6 ביוני. נציגי חד"ש היו היחידים בכנסת שתמכו בהצעת האי-אמון.

ב-10 בינואר 1990 התפטר מהכנסת מתוקף הסכם רוטציה בחד"ש, לאחר כהונה בת כ-41 שנה כח"כ ב-12 כנסות שונות. וילנר "מחזיק" במקום השלישי באורך כהונתו בכנסת (אחרי שמעון פרס ותאופיק טובי).

ב-6 ביוני 2003 נפטר מאיר וילנר, אחרון החותמים על מגילת העצמאות שנותר בחיים.