מיליטריזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיליטריזם, הוא אידאולוגיה המדגישה את חשיבותו של הכוח צבאי כמקור לביטחון, ורואה באלמנט הצבאי כהכרח עליו צריכה להסתמך החברה האזרחית. בעוד הכנות מיליטריסטיות, יכולות להתפרש כהכרח פרקטי הקשור להגנה על המדינה, מיליטריזם הוא מושג רחב יותר, דוקטרינה הרומזת על כך שעליונות צבאית היא שתבטיח רגיעה ביטחונית ושלום. מדינות מיליטריסטיות הינן מדינות בהן הצבא הוא מרכזי וסביבו סובבת החברה. בנוסף, האלמנט הצבאי הוא סוג של זרוע אסטרטגית גם ביחסי החוץ של מדינות מיליטריסטיות עם שכנותיהן.
[עריכה] מיליטריזם בישראל
השאלה האם ישראל היא מדינה מיליטריסטית נתונה לוויכוח, במיוחד כיוון שבעיות הביטחון הרבות של ישראל מאז קום המדינה הובילו להכפפה של החברה האזרחית בישראל לצרכי ביטחון אלו. הדומיננטיות של אירוע הביטחון במדינה, הובילו גם לכך שרבים מהפוליטיקאים הבכירים בישראל, היו בעלי דרגות בכירות בצבא (רשימה חלקית : יצחק רבין, אריאל שרון, עזר ויצמן, אהוד ברק, שאול מופז, משה דיין, יצחק מרדכי, עמרם מצנע, מתן וילנאי, רחבעם זאבי, אורי אור) . על כך קמה ביקורת חברתית רבה, ועלתה טענה כי לפוליטיקאים אלו ישנה נטייה לראות את צרכי המדינה מבעד לכוונות הנשק בלבד, והם אינם מסוגלים להשתחרר מהתפיסה הצבאית. למרות זאת, בעוד שבעבר ישראל הייתה חברה קולקטיביסטית, התהליכים החברתיים הובילו בימינו לאינדיבידואליות רבה. תהליכים אלו המגובים בהתפתחותם של תהליכי שלום עם מספר מדינות שכנות, מיתנו את הנטייה המיליטריסטית של החברה הישראלית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חגית גור-זיו ורלה מזלי, מיליטריזציה בחינוך מנקודת מבט ביקורתית פמיניסטית, כתב העת "פנים", אפריל 2001 (באתר פרופיל חדש)
- דו"ח פרופיל חדש על גיוס ילדים בישראל, על מיליטריזם בחינוך בישראל (קובץ pdf)
[עריכה] לקריאה נוספת
- חגית גור, מיליטריזם בחינוך. הוצאת בבל 2005.