מיתרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתרה הוא אל חשוב במיתולוגיה הפרסית וההינדית; הוא מופיע בוודות כאחד מהאדיאטים, אל השמש והאל של החברות, הנאמנות וההסכמים. בתרבות הפרסית, הוא נעשה לאל חשוב של זורואסטרניזם. ניתן לזהות אותו עם אל פרוטו-אינדו אירני, שכנראה ששמו גם הוא היה מיתרה.
בשתי התרבויות, הוא מיוחד בקשריו הקרובים עם האל ששולט על ה"אסורות" (ובאירנית, "אהורות"), ומגן על ה"רטה" (באירנית: "אשה"): ורונה בהודו ואהורה מזדה באיראן.
האל ההלניסטי והרומי מיתרס, שנעבד בידי גברים מדתות המסתורין מהמאה ה-1 לפנה"ס ועד למאה ה-5 לספירה, איחד בין המיתרה הפרסי לאלים פרסיים אחרים, בכת סינקרטית שמוצאה אולי מאנטוליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אטימולוגיה ומקורות
למילה האינדו-אירנית "מיתרה" עשויות להיות שתי משמעויות:
- הסכם, אמנה;
- חברות.
הפירוש הכללי של "ברית" יכולה להסביר את שני האפשרויות. המשמעות השנייה בדרך כלל מודגשת במקורות ההודיים, והראשונה במקורות האירניים.
הפעם הראשונה שמופיע השם מיתרה הוא בכתובת של הסכם, "קה" (1400 לפנה"ס), שנחתם בין החתים וההוריים מממלכת מיתני באזור המצוי דרום מזרחית לאגם ואן. עורבים להסכם חמישה אלים אינדו-איראניים: אינדרה, מיתרה, ורונה, ושני הפרשים: האשווינים או נסטיה. ההוריים כנראה הובלו בידי קאסטה לוחמת אריסטוקרטית, שעבדה לאלים אלה.
[עריכה] מיתרה בוודות
בשירי הוודות, מיתרה תמיד נמצא יחד עם ורונה, כך שהשניים מאוחדים כ"מיתראוורונה": ורונה הוא אל המקצב הקוסמי של הספרות העליונות, ואילו מיתרה מביא את האור בשחר, שהוסתר בידי ורונה. בפולחן הוודי המאוחר, קרבן לבן מובא למיתרה ושחור לורונה.
ב"שטפת'ה ברהמנה", הזוג הזה מובחן כ"ייצוג והכוח", כשמיתרה הוא הכמורה וורונה הכוח המלכותי. כפי שהעיר יוסף קמפבל, "לשניהם אמורים להיות אלף עיניים. שניהם הם הכוח הפעיל של האור או הכוח השמשי שפועל באותו הזמן. שניהם מחדשים את העולם בדבריהם".
[עריכה] מיתרה בעולם האיראני
המהפכה של זרתוסטרה (זורואסטר), שמרה על האלים האיראניים, אך הגבילה אותם היררכיה מסובכת של "אלמותיים" ו"נערצים", שכעת היו תחת שליטתו של אהורה מזדה או של אהרימן, מכיוון שכל היקום היה חלק מהטוב או הרע.
בחלקים המאוחרים של האווסטה, מיתרה נחשב כראש היצורים הנבראים. הוא מקבל את התואר "דיין הנשמות". כמגן של האמת ואויב הטעות, מיתרה קיבל מקום אמצעי בפנתיאון הזורואסטרי כגדול מבין ה"ייזטה", היצורים שנבראו בידי אהורה מזדה כדי לעזור בהרס כוחות הרוע והשלטון על העולם. הוא נעשה לנציג של אהורה מזדה בארץ, ומטרתו הייתה לשמור על הצדיקים והישרים מפני כוחות הרוע של אחרימן. לפיכך, הוא היה לאל של האמת והנאמנות, ובמעבר לעולם הפיזי – של האויר והאור. כאויבם של החושך והרוחות הרעות, הוא הגן על הנשמות, וליווה אותם לגן עדן (גן עדן עצמו, במובן שלאחר המוות, הוא מושג פרסי במקורו). מכיוון שאור מלווה בחום, הוא היה גם האל של הצמחיה והגדילה; לטוב הוא גמל בעושר, והשמיד את הרע. מיתרה כונה הכול יכול, שלא ניתן לרמותו, שאינו טועה, המסתכל תמיד, ושאינו נח לעולם.
בתקופה ההלניסטית הוא זוהה כבנה של אנאחיטה, אלה עם מקבילות נרחבות לאלות-אמהות אחרות שאינן מוזכרות באווסטה המוקדמת. המקדש הגדול ביותר עם קשרים מיתריים הוא המקדש הסליוסידי בקנגבד שבמערב איראן (בערך 200 לפנה"ס), שמוקדש ל"אנאחיטה, האם הבתולה של האל מיתרס".
יום הולדתו של מיתרה נחוג בערבו של היום הקצר ביותר בשנה, הנקרא "שאב-א-ילדה" בפרסית, דבר המתאים לאל של אור (שהרי מיום זה והלאה הימים מתארכים).
כאל שהעניק ניצחון, מיתרה בלט בפולחן הרשמי של האימפריה הפרסית הראשונה, שם החודש השביעי והיום השש עשרה בכל חודש הוקדשו לו. מיתרה, ה"מלך הגדול", היה אל שהתאים במיוחד לשליט: שמות מלכותיים שכללו את שמו (לדוגמה, "מיתראדתס"), מופיעים בשושלות המלכותיות של פרתיה, ארמניה, ובאנטוליה בפונטוס וקפדוקיה.
הפולחן שלו התפשט בתחילה עם האימפריה הפרסית בכל אסיה הקטנה, ואז ברחבי האימפריה של אלכסנדר הגדול ויורשיו. במסופוטמיה, מיתרה זוהה בקלות עם האל שמש, האל של השמש והצדק.
הנסיכים הפרתיים של ארמניה היו כמרים למיתרה, ואזור שלם בארץ זו הוקדש לאנאחיתה. מקדשים רבים הוצבו למיתרה בארמניה, שנותרה כאחד ממבצריה האחרונים של דת זורואסטר עד שהיא נעשתה רשמית לממלכה נוצרית.
[עריכה] מיתרה בעולם ההלניסטי-רומי
בתרבות ההלנסיטית, מיתרה זוהה עם אפולו-הליוס. במאה השנייה לפנה"ס, כנראה בפרגמון, פסלים הלניסטים עיצבו את דמותו של מיתרה/הליוס כאל המרכזי של דת סינקרטית חדשה, מיתראיזם איקוני. אף שכת חדשה זו מעולם לא הצליחה ביותר ביוון, היא אומצה בידי רומא במאה הראשונה לפנה"ס והתפשטה ברחבי האימפריה כדת רשמית, בעיקר בעמק הריין, ובאזורים שנכללים כיום בהונגריה וברומניה.
