מלחמת יוון-תורכיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מלחמת יוון - תורכיה (ידועה גם בכינוי מלחמת העצמאות התורכית) היא מלחמה אשר נערכה בשנים 1920-1922 ובה תורכיה שמרה על ריבונותה והדפה את יוון משטחיה.

תוכן עניינים

1 רקע
2 שלבי הלחימה
- 2.1 יוון מרחיבה את שטחיה
- 2.2 ההתנגדות התורכית בראשות אתא תורכ
3 עימותים במהלך המלחמה
4 השפעת המלחמה
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

לאחר מלחמת העולם הראשונה, האימפריה העות'מאנית איבדה את מרבית שטחיה ושלטונו של הסולטאן נחלש.

בחוזה סוור (1920) שטחה של תורכיה צומצם למרכז אנטוליה ומזרחה. יוון קיבלה את אזור החוף התורכי בים האגאי שהיה מיושב ברובו ביוונים.

[עריכה] שלבי הלחימה

[עריכה] יוון מרחיבה את שטחיה

אולם יוון לא רצתה רק לשלוט המערב אנטוליה אלא גם לשלוט במרכזה. ב־1920 היוונים התקדמו ללא כל התנגדות מצד תורכיה עד שהגיעה אל העיירה אנקרה (כיום בירת תורכיה). אז הצטרף לקרב מוסטפה כמאל אתא תורכ.

[עריכה] ההתנגדות התורכית בראשות אתא תורכ

כשהגיעו היוונים לעיירה אנקרה, הוזעק גנרל אתא תורכ (שבמלחמת העולם הראשונה היה מפקד מוכשר) וצבאו לחם נגד היוונים והצליח להדוף אותם ממרכז אנטוליה למערבה וב־1921-1922 הצליח להודפם גם ממערב אנטוליה.

[עריכה] עימותים במהלך המלחמה

התורכים גירשו גם במהלך המלחמה לא רק את היוונים מארצם, אלא גם שלטון מדינות אחרות שבחוזה סוור זכו לשטחים בתורכיה. כך גם התורכים גירשו, עם היוונים, את האיטלקים שלא הצליחו לבסס את שלטונם באיי הדודקנס ובחלקים מדרום-מערב אנטוליה, את הכורדים, בולגרים, רוסים ואחרים.

[עריכה] השפעת המלחמה

למרות שהמלחמה לא הייתה קשה היא השפיעה על גבולות תורכיה, על ריבונותה ועל השלטון שבה.

המלחמה הובילה לחתימת חוזה חדש במקום חוזה סוור, הוא חוזה לוזאן (1923) שהעניק לתורכיה תנאים טובים יותר מקודמו וגבולותיו הם גבולות תורכיה כיום. גם היו חילופי תושבים בין תורכיה ויווון, תמורת החזרת תושבי איזמיר היוונים הוחזרו גם תושבי סלוניקי התורכים.

הסולטן סולק מכיסאו ב־1923 והוחלף בגנרל אתא תורכ, גיבור המלחמה, שהחזיק בתפקיד עד מותו ב־1938 וחולל שינויים מהותיים בארצו. תנועתו של אטא תורכ, הכאמליזם עדיין מהווה גורם פוליטי משפיע בתורכיה.