מליכים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| השילוש הקדוש: האל האב · ישו · רוח הקודש | |
| זרמים עיקריים | |
| נצרות קתולית · נצרות אורתודוכסית נצרות פרוטסטנטית · נצרות אוריינטלית |
|
| היסטוריה של הנצרות | אישים מרכזיים |
| ועידת ניקיאה מלחמת האיקונין פילוג הכנסייה הנוצרית הפילוג המערבי הרפורמציה |
השליחים · פאולוס אתנסיוס · אוגוסטינוס אבות הנצרות תומס מאקווינס לותר · קלווין |
| התאולוגיה הנוצרית | |
| כריסטולוגיה · הקרדו · השילוש הקדוש לוגוס · התגלמות · ההריון הטהור צליבת, תחיית ועליית ישו · הביאה השנייה החטא הקדמון · כפרה · חסד · גאולה |
|
| חגים מרכזיים | הפולחן הנוצרי |
| פסחא · חג המולד חג העלייה · פנטקוסט התענית הגדולה חג הבשורה חג ההתגלות |
הסקרמנטים טבילה · וידוי סעודת האדון (מיסה) צלב · איקונין תפילה · קדושים |
| כתבים נוצריים | ההייררכיה הכנסייתית |
| הברית הישנה הברית החדשה הבשורות הספרים החיצוניים |
אפיפיור · פטריארך חשמן · מיטרופוליטן ארכיבישוף · בישוף כומר · דיאקון · נזיר |
| ראו גם | |
| מונותאיזם | נצרות ואנטישמיות | אדריכלות כנסיות | |
המונח מליכים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון. מקור המילה במילה הסורית העתיקה מלכאיא שפירושה מלכותי. במקור שימש המונח כציון גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון בשנת 451. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובקיסרות הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המליכים לכנות את עצמם בשם זה.
המליכים היו ברובם עירוניים דוברי יוונית שחיו במערב הלבאנט ובמצרים, בניגוד למתנגדי ועידת כלקדון דוברי הסורית והקופטית, שהיו ברובם כפריים. הכנסייה המליכית חולקה לשלוש פטריארכיות היסטוריות - אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים, שהיו כפופות לפטריארך של קונסטנטינופול. מתנגדי ועידת כלקדון ייסדו פטריארכיות משלהם באלכסנדריה (הכנסייה הקופטית אורתודקסית), ובאנטיוכיה (הכנסייה הסורית אורתודקסית). הממלכה הנובית מוקורה, בסודאן של ימינו, השתייכה גם היא לכנסייה המליכית בשנים 575-1300 בקירוב.
החל משנת 1342 פעלו אנשי דת קתולים בדמשק ובאזורים אחרים, והחלו להמיר בחשאי את הכהונה האורתודקסית לקתוליות. בתקופה זו הפיצול בין הכנסייה המזרחית למערבית לא היה מוגדר, ומרבית המומרים המשיכו לפעול גם בתוך הכנסייה האורתודקסית. ב-1724 הבישוף קיריל השישי נבחר לכהן כפטריארך של אנטיוכיה, במהלך שנתפס כהשתלטות קתולית על הפטריארכיה. ירמיה השלישי מקונסטנטינופול מינה את הנזיר היווני סילבסטר במקומו של קיריל, אך משנבחר האפיפיור בנדיקטוס ה-13, הוא הכיר בסמכותו של קיריל וקידם בברכה את תומכיו. מנקודה זו והלאה הייתה הכנסייה המליכית מפוצלת בין האורתודקסים, שהמשיכו להכיר בסמכותו של הפטריארך של קונסטנטינופול, לבין הקתולים, שהכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא. כיום רק הקבוצה הקתולית ממשיכה לכנות עצמה מליכית.
