מנשה מאיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי מנשה בן-פורת, הוא מנשה מאיליה (או מנשה מאיליא או מנשה אילייר, תקכ"ז, 1767 - ד' באב תקצ"א, 1831), רב בליטא, תלמיד הגר"א וגם מקורב לתנועת ההשכלה, הוגה דעות וממציא.

תוכן עניינים

1 קורות חייו והשקפת עולמו
2 מספריו שנדפסו
3 לקריאה נוספת
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו והשקפת עולמו

נולד בעיירה סמורגון שבאזור וילנה בתקכ"ז (1767). אביו, ר' יוסף (על שמו קרא לעצמו אחר כך "בן-פורת") חינך אותו בחינוך התורני המקובל. עוד בילדותו הוכר כעילוי. בגיל 15 השיאו לו אישה, אבל אחרי כשנה התגרש ממנה בעקבות חילוקי דעות והבדלי אופי. בגיל 17 נשא אישה שנייה בשם שרה, עבר להתגורר בבית אביה בעיירה איליה שבאזור וילנה, ומאז נקרא מנשה מאיליה. הוא התקרב ליהודי בשם ר' יוסף מזל שגר בעיירה סמוכה, ובספרייתו מצא ספרי מדע, מחקר, פילוסופיה ודקדוק, והחל לעיין בהם ולרכוש ידיעות כלליות לצד בקיאותו וחריפותו במקורות היהדות.

בבחרותו החל נוסע בכל שנה לשבועות אחדים אל הגר"א מווילנה והתקרב אליו מאוד. הוא הושפע מנטייתו של הגר"א להתנגד לפלפולים מוגזמים והעדיף את הפירוש הפשוט והבהיר של המקראות והסוגיות. כשהתפרסם כגדול בתורה החל להביע דעות לא-מקובלות בעולם הרבני, בהן דברי ביקורת על ההנהגה הרבנית, ואף החל לפרש משניות שלא על פי סוגיות הגמרא והמפרשים עליהן. בספרו "סמא דחיי" כתב לימים: "ענייני מעודי להתפלא על כל דבר חדש, ולא להימשך כסומא בארובה אחרי דברי מי שקדמני", ובמקום אחר כתב: "ידוע לכל, מה שמבין האדם מדעתו הוא מבינו לעומקו יותר ממה ששומע ומקבל מאחרים". בשיטתו ההלכתית התנגד לחומרות מיותרות וביקש להתאים את פסקי ההלכה "לפי ענין שינוי הדור". חידוש הלכתי אחד שלו הובא בספר משנה ברורה (סי' שי"ט).

רבנים קנאים מסביבתו ביקשו להחרים אותו, אך קרוביו וידידיו (בהם הגביר הידוע יהושע צייטלין) הגנו עליו והחרמות לא הוטלו. גם הגר"א הגן עליו כמה פעמים מפני רבנים שביקשו להצר לו. למרות היותו תלמיד הגר"א - הלוחם בחסידות - נסע לכמה חודשים אל רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא כדי להכיר את השקפת החסידות. הוא לא נעשה חסיד, אולם מאז ואילך התייחס בחיוב אל החסידים. הוא ביקש לנסוע לברלין כדי להרחיב את השכלתו, אולם מתנגדיו הצליחו למנוע ממנו לקבל דרכון לנסיעה, והוא נאלץ ללמוד רק מן הספרים שהיו אז בליטא. הוא אף למד גרמנית ופולנית כדי לקרוא ספרי מדע והגות.

כשנתערער המצב הכלכלי של חותנו נאלץ לחפש פרנסה בעיירות אחרות. בעיירה בריסק שכר אותו רב אחד, אריה ליב קצנלבוגן, כמלמד לילדיו, בתנאי שלא ילמד אותם פירושים אחרים לסוגיות מלבד דברי הפרשנים המקובלים. אולם הוא לא הצליח לעמוד בתנאי זה, פוטר ממשרתו וחזר לאיליה. בעת נדודיו ניסה להדפיס את ספרו "אלפי מנשה", אולם משגילה המדפיס שיש בו דברי ביקורת וחידושים לא-מקובלים שרף את כתב היד. הוא נאלץ לכתוב מחדש את כל הספר, ובסופו של דבר יצא הספר לאור בווילנה (תקפ"ב, 1822). גם את ספרו הקודם, "פשר דבר", החרימו ושרפו בכמה מקומות. הוא כתב גם ספרי לימוד במכניקה, מתמטיקה, אסטרונומיה ועוד, חלקם ביידיש, כדי להפיץ השכלה אצל היהודים.

בספריו הוא עוסק בעניינים רבים, גם בעולם היהודי וגם בעולם הרוח הכללי. הוא דן בתפיסות עולם כלכליות, בענייני חינוך, בהנהגה הרבנית וההלכתית ואף במטאפיזיקה ובפסיכולוגיה. הוא סבר שהמצב שבו רוב היהודים עוסקים במסחר, שהוא "אומנות ליסטות, אונאת ממון ודברים", ואחרים עוסקים בקבצנות ונסמכים על הציבור, הוא בעייתי ודורש תיקון.

לשם פרנסתו הוא אף המציא כמה המצאות חקלאיות, בהן מכונה לחרישה ומכונה לטחינת טבק. בשנת 1827 הסכים לקבל עליו את תפקיד רב העיר בעיר הולדתו סמורגון, אך לאחר כשנה וחצי התפטר משום שנדרש שלא לדבר כנגד גזירת הקנטוניסטים. בד' באב תקצ"א (1831) הלך לעולמו.

מרדכי פלונגיאן, ממשכילי ליטא, כתב עליו ביוגרפיה בשם "בן פורת", אולם טענו כלפיו שסילף את דמותו, והציג אותו כמשכיל על אף שהיה רב נאמן להלכה ותלמיד הגר"א. רוב כתבי היד שהשאיר בעזבונו אבדו בשריפה שהייתה באיליה ב-1884.

[עריכה] מספריו שנדפסו

פשר דבר (וילנה תקס"ז) - ניסיון לתיווך ולפשרה בין החסידים והמתנגדים
בינת המקרא (וילנה תקע"ח) - על טעמי המקרא ופרשנות המקרא
אלפי מנשה (וילנה תקפ"ב) - עיונים וחקירות כלליים לצד חידושים בתלמוד, בהלכה ובאגדה
שקל הקודש (קאפוסט תקפ"ג, בעילום שם) - דברי התנצלות על שהוא "פורש מן הציבור בכמה דברים", והצעה לבירור ולדיון ברעיונות
סמא דחיי - ספר לימוד המיועד לעניים ולפשוטי העם. הוא נדפס בגליונות נפרדים, כדי שלא יעלה הרבה, ולמעשה יצאו ממנו רק שני הגליונות הראשונים. הספר כתוב בעברית וביידיש, עמוד כנגד עמוד.

[עריכה] לקריאה נוספת

I. Barzilay, Manasseh of Ilya: Precursor of Modernity among the Jews of Eastern Europe, הוצאת מאגנס, 1999
יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ג, ירושלים תשי"ג, עמ' 25 - 32
י"ל מימון, שרי המאה, כרך ב', עמ' 61 - 74
א' קוסמן, "מבוא לספרי ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א", בתוך: ניצני ארץ ח, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 11 - 23