מפלגת ש"ס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ש"ס | |
|---|---|
 |
|
| אפיון: | מפלגה חרדית-ספרדית |
| כנסות: | אחת עשרה (1984) ואילך |
| מנהיגים: | יצחק חיים פרץ, אריה דרעי, אלי ישי |
| שיא כוחה: | 17 מנדטים בכנסת החמש עשרה (1999) |
| נוצרה מתוך: | |
| התמזגה לתוך: | לא התמזגה |
מפלגת ש"ס או בשמה הרשמי התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה, היא מפלגה חרדית-ספרדית, שקיימת ברמה הארצית החל מהבחירות לכנסת האחת עשרה, בשנת 1984.
המפלגה הוקמה כמפלגה מוניציפלית (עם רצון להמתמודד בעתיד כרשימה עצמאית) בשנת 1982, לקראת הבחירות לעיריית ירושלים שנערכו באוקטובר 1983. מקימי ש"ס המוניציפלית היו ירושלמים ספרדים בשנות ה-30 לחייהם, שחוו על בשרם אפליה תרבותית וחברתית מצד החרדים האשכנזים. הם התייאשו מהקמת האגף המזרחי בתוך "אגודת ישראל", והחליטו להקים מפלגה אשר תפנה לא רק אל האוכלוסייה החרדית-ספרדית, אלא לכל המזרחים, כולל אלה שאינם שומרים מצוות. למפלגה היו שתי מטרות עיקריות: דאגה לציבור החרדי, ודאגה לציבור המזרחי. שם המפלגה היה התאחדות הספרדים שומרי תורה, והאותיות שנבחרו היו ש"ס, ומכאן ואילך זה היה שמה של המפלגה בפי כל. ראשי המייסדים היו נסים זאב ושלמה דיין (לימים חברי כנסת). חלק מהציבור החרדי-אשכנזי לא ראה בעין יפה את הקמת המפלגה, ופעילי המפלגה ספגו איומים ואלימות בשל כך. לקראת הבחירות הוקמה מועצת חכמי התורה בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, כאשר הרב שך, מנהיג הזרם החרדי-ליטאי משמש פטרון פוליטי נוסף. הרב שך היה ממנהיגיה הרוחניים של ש"ס עד שנת 1990, אז החליט לפרוש בשל פרשיית "התרגיל המסריח". המפלגה הצליחה בבחירות המוניציפליות וזכתה בשלושה מנדטים. בכך עברה את אגודת ישראל, שהצטמקה בחצי, לשני מנדטים בלבד.
לאחר ההצלחה בבחירות לעיריית ירושלים, ש"ס הפכה לתנועה ארצית במטרה להתמודד בבחירות לכנסת האחת-עשרה, שנערכו בשנת 1984. בראש הרשימה הועמד הרב יצחק פרץ, רבה של העיר רעננה. מפלגת ש"ס זכתה בבחירות אלו ל-4 מנדטים והייתה הפתעת הבחירות. כשנה לאחר הבחירות, בשנת 1985, כתוצאה מקרע בין ש"ס הירושלמית לש"ס הארצית, שונה שמה של המפלגה הארצית לש"ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה. יו"ר התנועה, הרב פרץ, שהיה שר הפנים בממשלת האחדות של שמיר ופרס ושר הקליטה בממשלתו של יצחק שמיר, הודח מתפקידו בשנת 1992 והצטרף לאגודת ישראל. במקומו, מונה שר הפנים דאז ומקורבו של הרב יוסף, אריה דרעי, ליו"ר, ובתקופתו הייתה לש"ס השפעה מכריעה על הפוליטיקה הישראלית. כמות הקולות של המפלגה עלתה בהתמדה עד הניצחון הסוחף בבחירות 1999, כשקיבלה 17 מנדטים, את רובם הגדול על חשבון הליכוד. אולם, דרעי מצא עצמו מחוץ לפוליטיקה באותה שנה עקב הרשעתו בפלילים, וחבר הכנסת אלי ישי מונה ליו"ר במקומו.
בבחירות 2003 קיבלה ש"ס 11 מנדטים והושארה מחוץ לקואליציה, בפעם הראשונה בתולדותיה. בבחירות 2006 קיבלה ש"ס שנים עשר מנדטים מהבוחר והצטרפה לממשלת אולמרט. לש"ס כשלושה שרים בממשלת אולמרט ויושב ראש המפלגה ישי הינו חבר בקבינט המדיני ביטחוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] מצע המפלגה
על פי המצע שלה, מטרותיה של ש"ס הן להביא לכך שלא תהיה אפליה בין ספרדים לאשכנזים, וכן לקרב את הספרדים שומרי-מסורת אל היהדות ובכך "להחזיר עטרה ליושנה". כמו כן ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, השמה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה. ש"ס נוטה לבקש לעצמה את משרד הפנים במו"מ הקואליציוני, על-מנת שתוכל לקבוע את הטון בסוגיות של דת ומדינה. בניגוד ליהדות התורה, המפלגה החרדית-אשכנזית, ש"ס מיוצגת בממשלה ועמדותיה קרובות יותר להשקפה הציונית. ש"ס מעדיפה משרדים בעלי אופי סוציאלי כמו הרווחה, הבריאות, השיכון והדתות. על אף הצלחתה בבחירות, ש"ס אינה מנסה לקבל משרדים מרכזיים כמו האוצר, החוץ והבטחון. בטאון ש"ס הוא העיתון יום ליום המביע בדרך כלל את ההשקפה התואמת גם את דעתו של הרב עובדיה יוסף. המפלגה הביעה תמיכה בהסכמי אוסלו. בנושאים מדיניים עמדתה של ש"ס מתונה יחסית ובהצבעה בכנסת על הסכמי אוסלו א' נמנעו חבריה מלהתנגד להסכם. אולם מפלגת ש"ס התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 והריסת גוש-קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות.
[עריכה] נציגי המפלגה בכנסת
הכנסת ה-11 (1984)
4 מנדטים: שמעון בן שלמה[1], יעקב יוסף, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ
1. ^ פרש מהסיעה ב-27 בספטמבר 1988 והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-12 (1988)
6 מנדטים: אריה גמליאל, שלמה דיין, יאיר לוי, יוסף עזרן, רפאל פנחסי, יצחק חיים פרץ[1]
1. ^ פרש מהסיעה ב25 בדצמבר 1990 והקים את סיעת "מוריה - עם ישראל על-פי תורת ישראל".
הכנסת ה-13 (1992)
6 מנדטים: שלמה בניזרי, אריה גמליאל, אריה דרעי, משה מאיה, יוסף עזרן[1], רפאל פנחסי
1. ^ פרש מהסיעה ב-28 בפברואר 1996 והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-14 (1996)
10 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, אריה גמליאל, נסים דהן, אריה דרעי, יצחק וקנין, דוד טל, אלי ישי, יצחק כהן, רפאל פנחסי
הכנסת ה-15 (1999)
17 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, יצחק גאגולה, אריה גמליאל, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי, דוד טל[2], אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, רחמים מלול, משולם נהרי, יצחק סבן, אליהו סויסה, יאיר פרץ, פנחס צברי[2]
1. ^ רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
2. ^ ב-14 בנובמבר 2002 פרש דוד טל מהכנסת על מנת להתמודד על מקום ברשימת הליכוד (לבסוף כשל בכך והתמודד מטעם עם אחד). החליף אותו פנחס צברי.
הכנסת ה-16 (2003)
11 מנדטים: דוד אזולאי, שלמה בניזרי, נסים דהן, יצחק וקנין, נסים זאב, עופר חוגי[2], אלי ישי, אמנון כהן, יצחק כהן, יעקב מרגי, משולם נהרי, יאיר פרץ[2]
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: פנחס צברי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
1. ^ ב-25 במרץ 2006 פרש יאיר פרץ מהכנסת עקב הרשעתו בקבלת דבר במרמה. החליף אותו עופר חוגי.
הכנסת ה-17 (2006)
12 מנדטים: אלי ישי, יצחק כהן, אמנון כהן, משולם נהרי, אריאל אטיאס, שלמה בניזרי, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, יעקב מרגי, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: יאיר פרץ (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
[עריכה] ראו גם
- הרב יצחק כדורי
[עריכה] לקריאה נוספת
- אביעזר רביצקי (עורך), ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, 2006.
