מצרי טיראן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצרי טיראן הם מצרי ים השוכנים בפתחו של מפרץ אילת ומקשרים בינו לבין ים סוף. בגדה המזרחית שלהם חצי האי ערב ובמערבית חופי חצי האי סיני שבמצרים.
[עריכה] מבנה
בתחום המצרים שוכנים האיים טיראן וסנפיר. האיים שייכים לערב הסעודית, אך על-פי הסכם סעודי-מצרי מוחכרים למצרים.
נתיב השיט במצרי טיראן עובר בין האי טיראן וחופי סיני. במרכז המצר מצויות ארבע שוניות אלמוגים, הקרויות על-שם קרטוגרפים ימיים אנגלים שמיפו אותם (מצפון לדרום): ג'קסון, וודהאוס, תומס וגורדון. שוניות אלו, שחלקים מהן בולטים מעל פני המים, מחלקות את המצר לשני נתיבי שיט - המזרחי (מעבר גרפטון) משמש את השטים צפונה והמערבי (מעבר אנטרפרייז) משמש את השטים דרומה.
עומקו של המצר נע בין כ-250 מ' במעבר המערבי, לכ-70 מ' במעבר המזרחי ורוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-4 ק"מ.
[עריכה] טבע
השילוב של מעבר ימי צר יחסית, עומק המים, המפגש בין מפרץ סואץ הרדוד (כ-95 מ') עם מפרץ אילת העמוק (כ-1,800 מ') ו שינויי הגאות והשפל, יוצרים במצר זרימה חזקה של פלנקטון ימי עשיר המזין הן את הדגה והן את שוניות האלמוגים. האלמוגים באזור נחשבים מגוונים וייחודיים בקנה מידה עולמי. במספר מקומות השוניות מיתמרות אף לגובה תת מימי של כ-100 מ'. ככזה, נחשב אזור מצרי טיראן כמוקד משיכה עולמי לתיירות צלילה. מוקדי הצלילה המושכים ביותר הם: ארבעת שוניות האלמוגים, הספינות הטרופות השקועות בו (כמו לארה בשונית ג'קסון, לוליה בשונית גורדון, ואחרות), וחופי סיני הסמוכים (ראס נצרני ונאבק).
הדגה באזור עשירה ואקזוטית - הן דגים האופייניים לשוניות ים סוף והן דגי אוקיינוסים (החל בדגי ברקודה וכלה בכרישים, שזהו אחד המקומות היחידים בעולם בו ניתן לצפות בהם מדי יום). באי טיראן מצויה המושבה השנייה בגודלה בעולם של עיט-הדגים. האזור כולו משמש כחניית ביניים לאנפות, עגורים, שקנאים וחסידות בעונות הנדודים שלהם, והאי טיראן משמש כמקום דגירה לרבים מעופות ים סוף. באזור נאבק שבצפון המצר מצוי יער עצי מנגרובה - המקום הצפוני ביותר בו ניתן למצוא עץ טרופי זה.
ב-1989 צורפו מצרי טיראן והאיים שבו לשמורת הטבע הלאומית המצרית של ראס מוחמד, בשטח המקיף כ-800 קמ"ר. השמורה מועמדת אונסק"ו כאתר מורשת טבע עולמי, והוכרזה ב-2003 על ידי UNEP-WCMC כאתר טבע מוגן (UNEP-WCMC הוא ארגון השייך לאו"ם ועוסק במחקר, סיוע ושימור של ערכי טבע עולמיים).
[עריכה] היבטים אסטרטגיים והיסטוריים
מיקומם של מצרי טיראן בכניסה למפרץ אילת הינו בעל משמעות אסטרטגית רבה לישראל ולירדן. דרכם עוברת כל התנועה הימית לירדן (לנמל עקבה), ועיקר התנועה הימית בין ישראל לבין אפריקה והמזרח (לנמל אילת).
חסימת מצרי טיראן בידי מצרים לפני מבצע קדש (1956), על ידי הצבת תותחי חוף בראס נצרני, הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המבצע. נסיגת ישראל מחצי האי סיני נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דאז, דווייט אייזנהאואר, לראש הממשלה הישראלי דוד בן גוריון, ב-20 בפברואר 1957.
המצרים היו פתוחים למעבר חופשי של ספינות ישראליות מאז ועד 1967. ב-23 במאי, בימים שלפני מלחמת ששת הימים חסמה מצרים את מצרי טיראן, פעולה שהוגדרה כ"קאזוס בלי" (עילה למלחמה) והייתה מהגורמים העיקריים לפרוץ המלחמה.
כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979, מוצב באי טיראן כוח משקיפים רב-לאומי (MFO) שתפקידו, בין השאר, לנטר ולהבטיח מעבר ימי חופשי במצרי טיראן.
