משה פלימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה פילמן (1905 - 1973) כיהן כראש עיריית חיפה בין השנים 1969 - 1973.

משה פלימן נולד בשנת 1905 בסטניסלבוב (לימים איוונו-פרנקיבסק) שבאוקראינה (אז היה שטח זה חלק מרוסיה). פלימן היה חבר בתנועת נוער ציונית, והצטרף לתנועת החלוץ. בשל פעילותו הציונית נכלא על ידי השלטונות הרוסיים, אולם שוחרר זמן קצר מאוחר יותר. לאחר תום לימודיו התיכוניים נסע למוסקבה ושם למד הנדסת חשמל, והמשיך בפעילותו הציונית. בשנת 1929 נאסר בשל פעילותו ונשלח לכלא בסיביר לרצות עונש של שלוש שנים, אולם באוקטובר 1930 קוצרה תקופת מאסרו, הוא גורש מברית המועצות ועלה לארץ.

לאחר עלייתו עבד כפועל בבית החרושת "שטיין" שביפו ולאחר מכן כחשמלאי בניין עד שמצא עבודה כמורה לפיזיקה ומתמטיקה בתל אביב, עבודה בה עבד זמן קצר, בטרם עבר לעבוד כחשלמאי במחצבות בעתלית. בשנת 1932 התקבל לעבודה בחברת החשמל. בשנת 1957 מונה למנהל מחלקת הרשת הארצית של החברה ונבחר לדירקטוריון החברה כנציג פועלי החברה.

פלימן התגורר בקריית חיים והיה חבר בוועד הקריה. לאחר סיפוחה של הקריה לחיפה הפך לחבר במועצת העיר חיפה ובשנת 1955 נבחר לתפקיד סגן ראש העיר, וב-1959 לממלא מקום קבוע לראש העיר. פלימן כיהן כראש העיר לאחר מותו של אבא חושי בשנת 1969 ועד שנת 1973.

בתקופת כהונתו כראש עיר הוקם המוזיאון הימי הלאומי בחיפה, וכן הוקמו בתי המלון דן ונוף במרכז הכרמל. כמו כן החלה בנייה בית החולים הסיעודי, שהושלם לאחר מותו ונקרא על שמו.

[עריכה] לקריאה נוספת

שרה ומאיר אהרוני, אישים ומעשים בחיפה והסביבה 1993