משיח בן יוסף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משיח בן יוסף על פי המסורת היהודית הוא המשיח שעוסק בגאולה המעשית והחומרית של עם ישראל, ואמור להיות מצאצאי שבט אפרים, בניו של יוסף.
תוכן עניינים |
[עריכה] שני המשיחים
על פי חז"ל עתידים להיות שני משיחים:
- משיח בן יוסף - המשיח הראשוני שיכונן את השלבים המעשיים-חומריים כהקמת מסגרות לאומיות וקיבוץ העם לארצו.
- משיח בן דוד - המשיח הרוחני-האידאולוגי שיביא את העם אל שלמותו הרוחנית.
אבות הטיפוס בעניין זה הם יוסף ויהודה. יוסף שימש כמשנה למלך פרעה, ועסק בסידרי ממשלה ושלטון. הוא גם מכונה 'המשביר' על שום שניהל את הצד הארגוני-לוגיסטי של השברת מזון לרעבים. יהודה, לעומת זאת, הינו התלמיד חכם [1] ואיש ההגות הרוחני-אידאולוגי, המסמל את המשיח הסולל דרכים לתיקון העולם כולו.
שני אבות הטיפוס הללו, רומזים גם לכך שמשיח בן יוסף יהיה מבני רחל (יוסף היה בכורה של רחל), ואילו משיח בן דוד יהיה מבני לאה (יהודה קיבל את הפונקציה של בכור לאחר חטא ראובן במעשה בלהה, וחטא שמעון ולוי בפרשת שכם).
הציטוט ההיסטורי הראשון בעניין זה הינו כנראה בספר שמואל בהתייחסותו של דוד לשאול הרודף אחריו, "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא:"[2] על פי תפיסה זו כל מלך בישראל הינו משיח, בשל כוח הכלל שהוא מייצג והישועות שהוא עושה. שאול המלך שהיה למעשה מלך צבאי, פרק את עול השעבוד הפלישתי, וייסד בעצם את ממלכת ישראל משני חרבות, והקים צבא חמוש היטב, ובית מלוכה שלם, הינו ארכיטיפ למשיח בן יוסף.
הגר"א הרבה לעסוק בנושאים אלו, ואפיין את דמותו של משיח בן יוסף בספר קול התור שכתב תלמידו רבי הלל משיקלוב. לתפיסתו משיח בן יוסף מסומל בשור, ואילו משיח בן דוד בחמור. לפי שיטתו, משיח בן יוסף הוא תנועה רוחנית שמתגלמת באנשים שבדור. בין 156 המאפיינים של משיח בן יוסף, הוא מונה תנועה שעושה מהלכים ארציים לתחיית האומה, בהסתר ובצניעות, בהדרגה איטית ובסבלנות, מתוך עניות ומסכנות, כאשר לא מכירים בעשייתה. על פי הגר"א משיח בן יוסף אינו חייב להיות גבר, וגם אסתר הייתה בבחינת משיח בן יוסף בדורה. ואף הוא ראה את עצמו בבחינה של משיח בן יוסף שמעודד לישובה של הארץ וגאולתו של העם.
אגדה עממית ידועה מספרת על כך שהמשיח יבוא עני ורוכב על חמור, המבוססת על הכתוב בזכריה ט,ט "...הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות". היא מדגישה שהתהליך לא יהיה בדרך ניסית ומפוארת כפי הציור העממי המקובל, אלא בדרך הטבע, בעניות ובמסכנות ובדור מטיריאליסטי שדומה לחמור.
המהר"ל מפראג ממשיל שני כוחות ישראליים אלו ללב ולמוח. משיח בן יוסף ושבט אפרים מסמלים את הלב הפועם של הממלכתיות הישראלית בעוד משיח בן דוד ושבט יהודה מסמלים את המוח המדיני החושב של הממלכתיות הישראלית. בהיסטוריה היהודית היו מאבקי שליטה קשים בין שני כוחות אלו החל מתקופת השבטים, והחזון העתידי של איחוד העצים, עץ אפרים ועץ יהודה, הוא ששני כוחות אלו יוכלו לשלוט בהרמוניה אחדותית כפי שמבקש יהונתן בן שאול מדוד, "אתה תהיה לראש ואני אהיה למשנה".
[עריכה] מותו של משיח בן יוסף
על פי חז"ל בעקבות נבואת זכריה וקרב מגידו בעקבות הביטוי "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ" , עתיד משיח בן יוסף לההרג לפני בואו של משיח בן דוד. דעה מקובלת היא שהוא ייהרג במלחמה כנגד ארמילוס הרשע מלכם של אנשי אדום. על פי התנ"ך יהיה מצב של פילוג, שבו יספדו למשיח בן יוסף כל קבוצה בפני עצמה.
חידושו של הגר"א הינו שאין הכרח שמשיח בן יוסף ייהרג (ואף חיבר תפילה מיוחדת "לבקש על חייו של משיח בן יוסף") ובמקומו כל תנועה ואדם שעוסקים באופן מעשי בענייני הכלל וגאולת ישראל שמתבטלים או נהרגים, הם תחליף לגזרה קדומה זו, ויש לראות בהם ניצוצות של משיח בן יוסף שנהרג.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק חיבר את המאמר המספד בירושלים כהספד לבנימין זאב הרצל חוזה המדינה, בו ראה מעין משיח בן יוסף שנהרג. הרב קוק הסביר את מותו של משיח בן יוסף בכך שהכח הלאומי הצר של ישראל, שמייצג משיח בן יוסף, שיש בו גם אהבה פרטית יתירה עתיד להתבטל, בכדי לפנות מקום לכוחו הקוסמופוליטי של משיח בן דוד, שמטרתו היא לאחד את כל האנושות למשפחה אחת, שתקרא בשם ה'. [3]
[עריכה] הנבואה על מות משיח בן יוסף
- "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר:
- בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן:
- וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד, מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד, מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד: [4]
