נוה דקלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוה דקלים "בירת גוש קטיף", יישוב קהילתי דתי במרכז גוש קטיף, שפונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות.
היישוב נוה דקלים נוסד בכא בטבת התשמ"ג (1983) והיה ממוקם ברצועת עזה על דיונות חול הצופות אל הים, צמוד לרצועת החוף של חבל עזה. היישוב הוקם על שטחים לא מיושבים, שכן החולות הללו כונו דיונות המוות, דיונות שלא צמח בהן מאומה. שמו הוא תרגום לא מדויק לעברית של שם העיירה הפלסטינית דיר אל בלח.
עד לפינויו במסגרת תוכנית ההתנתקות, ב-19 באוגוסט 2005 התגוררו בישוב כ־700 משפחות, והוא היה הגדול ביישובי גוש קטיף. אוכלוסיתו מנתה כשליש מתושבי הגוש, הוא היווה מרכז עירוני לכל תושבי הגוש. לכן נהגו לכנותו: "הבירה של גוש קטיף". בישוב היו ממוקמים המוסדות המרכזיים והשירותים הניתנים לתושבי הגוש - משרדי ה מועצה האזורית, שירותי דת ובריאות, מרכז מסחרי, מתנ"ס משוכלל, ספריה אזורית, תחנת משטרה וכיבוי אש, ואזור תעשיה.
ביישוב פעלו מוסדות חינוך רבים - מעונות, גני ילדים, בית ספר אזורי, אולפנא,ישיבת הסדר (ישיבת הסדר נוה דקלים), ישיבה גבוהה (ישיבת תורת החיים), בית חב"ד ומדרשה לבנות מדרשת טהר. בישוב פעלו שתי תנועות נוער - בני עקיבא ואריאל ובהן מאות חניכים, וכן גמ"חים רבים לצרכים שונים.
[עריכה] פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות
נוה דקלים פונה יחד עם שאר יישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות, עליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004.
בתאריך 13 ביולי 2005 נכנס לתוקפו צו אלוף המטיל סגר על גוש קטיף ומונע אליו כניסה של אזרחים ישראליים שאינם תושביו הקבועים. בתחילת מבצע יד לאחים, ביום ב' 15 באוגוסט 2005, נמצאו ביישוב בנוסף על תושביו המקוריים כאלפיים אזרחים ישראליים שאינם מתושבי הגוש, אשר כונו "מתגברים" ו-"שוהים בלתי חוקיים". שערי היישוב נחסמו בפני רכבי צה"ל, כך שלא היה ביכולתם להעביר מכולות לתושבים המעוניינים לארוז את חפציהם. למחרת, 16 באוגוסט לפנות ערב, ריתכו כוחות צה"ל את השער הראשי של היישוב ואלפי חיילים צעדו ברחובותיו. הפגנות המתגברים וחלק מהתושבים הקשו על פינוי התושבים שביקשו להימנע מפינוי בכוח ופינויים נמשך לתוך הלילה. עם שחר יום ד' (17 באוגוסט 2005) החל פינוי כוחני של יתר התושבים והמתגברים, שנמשך עד יום ו' לפנות בוקר (19 באוגוסט 2005). ביום ד' אחר הצהריים פונתה ישיבת נוה דקלים וביום ה' לפנות ערב פונו בתי הכנסת האשכנזי והספרדי, בהם התבצרו כ-1500 נשים וגברים, בהתאמה.
מנהלת סל"ע לא מצאה פתרונות דיור לקהילת היישוב המפונה, בטווח הזמן הקצר או הארוך. כתוצאה מכך, פוזרו המשפחות בעשרות בתי מלון ואתרי קרווילות. כיום נמצאות כ-230 משפחות באתר הקראווילות בניצן. כ-100 ביד בנימין, ו-60 בקראווילות ליד קיבוץ עין צורים, המתכוונות להקים יישוב בגבעת חזן שבחבל לכיש. משפחות רבות נוספות מפוזרות ברחבי הארץ, כרבים מתושבי הגוש האחרים.
 פנים בית הכנסת האשכנזי בנווה דקלים במהלך פינויו, אוגוסט 2005 |
 פנים ישיבת ההסדר נווה דקלים במהלך פינויה, אוגוסט 2005. |
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נוער נווה דקלים, אתר נוער נווה דקלים
- נווה דקלים, באתר קטיף.נט
- תמונות מפינוי נווה דקלים - מתוך אתר "יד-קטיף"
- כאן ביתי: נוה דקלים, באתר מעריב
- תיאור הריסות נווה דקלים, אסתר זנדברג, הארץ
- אתר קטיף.נט, אתרו הרשמי של גוש קטיף
| התנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות |
|---|
|
נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה | קטיף | רפיח ים | שירת הים | שליו | תל קטיפא | בדולח | בני עצמון | גדיד | גן אור | גני טל | כפר ים | כרם עצמונה | מורג | כפר דרום | נצרים | אלי סיני | דוגית | ניסנית | גנים | כדים | חומש | שא-נור |
| למצבן הנוכחי של הקהילות ראו שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון |
