קטיף (מושב)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מושב קטיף היה מושב עובדים ששכן בגוש קטיף שברצועת עזה, כחמישה ק"מ ממערב לדיר אל בלח. המושב השתייך לארגון המושבים של הפועל המזרחי, והיה בעל אופי דתי. מקור שמו של היישוב - ביישוב הסמוך לו תל קטיפא.
המושב הוקם בשנת 1973 כהיאחזות נח"ל ואוזרח ב-1977. המושב מנה למעלה מ-70 משפחות, ובהן למעלה מ-330 נפש (מהם כ-220 היו ילדים ונוער).
ביישוב שכנה הישיבה התיכונית "צביה קטיף", ותלמוד תורה "עוזיאל". ישיבת "צביה קטיף" פעלה 7 שנים, עד לפינוי היישוב, והייתה אחת הישיבות המעטות של רשת צבי"ה, שרוב מוסדותיה הם לבַּנות. בראשות הישיבה עמד הרב דוראס מהקמתה ועד שנה לפני התפרקותה, ובשנתה האחרונה עמד בראשה הרב ארי כץ. בישיבה למדו כ-90 תלמידים, רובם תושבי האזור. בנוסף ללימודי התיכון והתורה, פעלה בישיבה תוכנית ללימודי הים והסביבה. דרך הישיבה נערך גם קורס צלילה ברמה 2 כוכבים.
כלכלת היישוב כללה את: מפעל פלאמיקס, משתלות קטיף, רפת קטיף ומפעל בד-קט (מוצרי בד לא ארוג).
ביישוב קטיף התגוררה משפחת חטואל, שכללה את דוד חטואל, אשתו טלי וארבעת בנותיהן. טלי וארבעת בנותיה נרצחו ב-2 במאי 2004 בפיגוע ירי בציר כיסופים בעת שטלי הייתה בהריון עם ילד חמישי.
ככל יישובי גוש קטיף, גם קטיף פונה ב-21 באוגוסט 2005, במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בשנת 2004. אחרי הפינוי עברו משפחות הקהילה לאולפנה בכפר פינס שם שהו עד לחג הסוכות. אחרי סוכות פונתה הקהילה גם משם ופוזרה בין מספר בתי מלון וכפר הנופש באשקלון. עשר משפחות מקטיף עברו ל"עיר האמונה" בנתיבות ואחרי שזו פורקה עקב מעבר תושבי עצמונה לקיבוץ שומריה, עברו הם לקיבוץ אמציה, שכנראה אמור לקלוט את רוב עקורי קטיף לטווח הביניים, עד שיימצא להם פתרון קבע.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קטיף, באתר קטיף.נט
- כאן ביתי: קטיף, אתר מעריב
- תיאור הריסות קטיף, אסתר זנדברג, הארץ
| התנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות |
|---|
|
נוה דקלים | נצר חזני | פאת שדה | קטיף | רפיח ים | שירת הים | שליו | תל קטיפא | בדולח | בני עצמון | גדיד | גן אור | גני טל | כפר ים | כרם עצמונה | מורג | כפר דרום | נצרים | אלי סיני | דוגית | ניסנית | גנים | כדים | חומש | שא-נור |
| למצבן הנוכחי של הקהילות ראו שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון |
