נחל בצת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל בצת הוא מנחלי הגליל המערבי. הנחל נכנס לשטח מדינת ישראל בין היישובים שתולה לזרעית, ונשפך לים בקירבת ראש הנקרה. מהלך הנחל עובר בקרבת היישובים שומרה, עראמשה, אילון, אדמית, יערה, מצובה, שלומי ובצת.
שטח אגן הניקוז של הנחל כ-60 קמ"ר והוא מנקז גם את הנחלים שרך, גליל, נמר, חניתה, ומצובה.
בצידי אפיק הנחל מצויים שרידים רבים של טחנות קמח ומתקנים חקלאים שונים. חלקו של הנחל שמצפון לקיבוץ אילון זורם ברוב השנה ומימיו נאגרים על-ידי הקיבוץ לצרכי השקיה.
שמו של הנחל בערבית ואדי כרכרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאולוגיה
הנחל זורם על בסיס אחד מקוי השבר הגדולים של הגליל ולכן מהלכו ישר יחסית והוא אינו מאופיין בפיתולים רבים וחזקים. המסלע מורכב בעיקר דולומיט ומגיר קשה ומעט עדשות קרטוניות של גיר רך על פני השטח. בגלל אופיו הקארסטי והשבור של המסלע הנגר העילי מועט יחסית והפעילות הגיאומורפולוגית איטית לעומת נחלים באזורי הארץ האחרים. בנחל מספר מעינות שכבה הקרויים עינות כרכרה. על הצוקים שעל גדותיו של הנחל מערות רבות שביניהן מערת האלה ומערת קשת המפורסמת. בנחל שרך ובנחל נמר הסמוכים נמצאות מערות נטיפים מהיפות שבארץ ישראל.
[עריכה] חי וצומח
באפיק הנחל צמחי נחלים אופיניים כמו שערות שולמית, הרדוף נחלים, דולב מזרחי ועוד ומסביבו חורש ים תיכוני של סביבת האלון והאלה. בנחל מיני חיות שונות האופיניות לשמורות הגליל כמו חזירי הבר, תנים, שועלים, שפני סלע ועוד. בבריכות שבאזורו הזורם של הנחל חיים דגי חפף מצוי, מיני דו-חיים, שפיריות ועוד סוגים של חרקים וחובבי מים. לאחרונה נעשה נסיון לאקלם באזור את היחמור שנעלם מנופי הגליל במאה הקודמת.
[עריכה] ארכיאולוגיה והיסטוריה
בני אדם ניצלו את הנישה האקולוגית הברוכה שמציע הנחל במשך כל הדורות וארכיאולוגים מצאו בו אתרים חשובים, ביניהם:
- מערת האלה ובה שרידים מהתקופה הפלאוליתית התיכונה ועד התקופה האפי פלאוליתית.
- אתרי נחל בצת I ו-II שבהם שרידים מהתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ועד התקופה הכלקוליתית הקדומה.
- תל איקרית שראשית היישוב בו הייתה בתקופה הכלקוליתית, שיא היישוב היה בתקופת הברונזה הקדומה והוא נמשך עד גירוש התושבים בשנת 1948.
- חורבת כרכרה וחורבת עירב ובהן שרידים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה הממלוכית.
- חרבת אום טומא ובה שרידים מתקופת הברונזה התיכונה.
- בולטים במיוחד אתרים מהתקופה הרומית והביזנטית כדוגמת: חורבת צונם, חורבת מער, חורבת שרך, חרבת דנעילה חורבת עירב, חרבת כרכרה, חורבת עובש, חרבת פי מצובה וחורבת משרף. באתרים אלה בולטים שרידי בתי בד שמעידים על התמחות בייצור שמן זית וכנסיות שמעידות על השתלטות הנצרות בתקופה הביזנטית.
חפירות ארכיאולוגיות חשפו בתי בד מענינים ארכאולוגית בחרבת דנעילה ובחרבת כרכרה. במצוקים שמעל מעינות כרכרה ובנחל נמר מצויות מערות ששמשו להתבודדות נזירים ביזנטיים.
בחלק השמורה שנמצא מתחת לקיבוץ אילון נמצא בנין המשאבה שמשמשת להעלאת מימיו לקיבוץ. צורת הבניה של בנין המשאבה מבוצרת והוא מוקף בגדרות רבות, כנגד הנסיונות לניתוק אספקת המים לקיבוץ בתחילת שנותיו. בבנין המשאבה קומת מגורים ששימשה את חברי הקיבוץ בשמירה על מערכת השאיבה.
[עריכה] שמורת נחל בצת
שמורת נחל בצת מתחילה במזרח באפיקו של הנחל למרגלות הר מנור בנ"צ 1747.2774 וממשיכה מערבה לאורך אפיקו של הנחל עד למפגש עם צומת אדמית וכוללת גם את נחל נמר ומצוקיו, את מצוקיו וגדותיו של הנחל כמו גם את הגאיות המתנקזים אל הנחל בתחומה, את החלק התחתון של נחל שרך ונחל מישמיש, ואת הר אוכמן. חלקה העליון של השמורה סגור למטילים ובחלקה התחתון מספר מסלולי טיול שביניהם המסלול המפורסם היורד מחורבת דנעילה לנחל שרך ודרך מערת שרך גולש אל נחל בצת ומסתיים על יד תחנת השאיבה של קיבוץ אילון. חלקו של הנחל שבין תחנת השאיבה וצומת אדמית גם הוא מסומן וכך גם שביל העלייה למערת הקשת מבריכת האיגום שבחלקו הזורם של הנחל והעלייה מחיבור הנחלים שרך בצת לחורבת עירב ש על-יד הכפר עראמשה.
כיום נחל בצת מתייבש בסוף האביב, החל ממאי ועד לגשמי נובמבר-דצמבר, ובמשך מעל לחצי שנה אין נביעה ממעיינותיו. עולם החי והצומח העשיר שלאורכו, נתון בסכנת כליה. עקב לחץ של רשות הטבע והגנים וקבוצת אזרחים מעוניינים הניחה רשות הטבע והגנים לפני כ- 4 שנים צינור, המזרים מי שתייה בקילוח דק אל המעיינות החרבים, ומאפשר הרטבה של חלק מהאפיק במהלך הקיץ. הזרמת מים זו אין בה כדי להבטיח קיום לחיים העשירים של הנחל.
על פי דו"ח של ד"ר אלון רימר, הנחל מתייבש בגלל שאיבה מוגברת של מקורות, ממי התהום באזור הנחל, ממזרח וממערב למעיינות בצת. עקב שאיבת יתר מבארות אלו יורד בקיץ מפלס מי התהום המזין את מעינות הבצת אל מתחת למפלס הנביעה שלהם, והם מתנהגים כמעיינות אכזב טיפוסיים. מסקנה זאת נובעת מכך שהירידה בנביעת המעיינות באה במקביל לגידול בשאיבה בקידוחי שדה שומרה הסמוכה לנחל והורדת מפלס השאיבה בקידוחים אלו אל מתחת למפלס המעיינות.
חברת מקורות הגישה חוות דעת נגדית הטוענת שהירידה בשפיעה בנחל אינה בגלל הקידוחים שלה. במאי 2002 החלה ההזרמה לנחל בכמות של כ- 10 קו"ב לשעה במהלך הקיץ. הזרמה מעטה זו עיכבה והאטה, אך לא מנעה, את היעלמות הצמחייה והחי של הנחל. נראה כי גם הזרמה מעטה זו לא הייתה קבועה, ובהפסקות שלה התייבש הנחל לחלוטין. באוקטובר 2006 הונח על ידי רשות הטבע והגנים צינור נוסף, בעל הספק זרימה כפול, וכרגע הזרמת המים לנחל היא כ- 25 קו"ב לשעה. לפי מעקב אנשי הרשות – גם ספיקה זו אינה מקיימת זרימה רצופה לכל אורך הנחל כפי שהמעיינות קיימו בעבר, והפגיעה בחי ובצומח נמשכת. רשות הטבע והגנים דורשת להפחית את הכמות הנשאבת בקידוחי מקורות עד לרמה של שנות ה-80 על מנת להותיר די מים בתת הקרקע כדי לקיים שפיעה טבעית מלאה במעיינות.
