נחל חרמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל חרמון נקרא גם בניאס (שיבוש ערבי של פניאס), הוא המזרחי במקורות הירדן. כמות מימיו היא כרבע מכלל מי נהר הירדן.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגאוגרפיה והגאולוגיה של הנחל
ראשיתו של הנחל בעין בניאס, בחוטמה של שלוחת נמרוד, במקום ששלוחה זו נוחתת אל רמת הבניאס. הוא זורם לדרום-מערב, וחלקו העליון נושא אופי הררי וקניוני. לאורך 3.5 ק"מ יורד הנחל מהמעיין שברום של 390 מ' עד לרום של 200 מ', היינו בשיפוע ממוצע של 5.4%. זה שיפוע חריף למדי, המקנה למימיו עוצמת-זרימה ומאפשר לו לחתור לעצמו קניון עמוק, ובו אשדות ומפלים. יובלו נחל פרע, שלא התחתר כל כך עמוק, נופל אל קניון זה במפל מרהיב. בכללו זה קטע מקסים ביופיו, שרובו נסתר מעיני מטיילים כיום.
ממוצא הקניון ומטה ממשיך הבניאס לזרום אל עמק החוּלה בשיפוע מתון יותר, אך עדיין כפלג-הרים מהיר וסוער למדי. תחילה ערוצו עמוק עם חתך טרפזי, ובהמשך אפיקו רדוד יותר, שפותיו מוגבהות מעל מפלס הזרימה בשעור של 1–3 מ' בלבד. גם בתחום המישור של עמק החוּלה שומר האפיק על אופיו הפראי-טבעי, עם יער-גדות של דולב וערבה, אולם השטחים המעובדים מתקרבים כדי עשרות מטרים בלבד מהמים.
בצלעות הנחל נחשפת סדרה של שכבות בזלת וטרברטין (נטף-נחלים, טופה), הערוכות חליפות בדגם מאוצבע. שני סוגי סלע אלה הורבדו בתקופה מאוחרת (בפליסטוקן). הבזלת פרצה מלמטה וזרמה באפיק, ואילו הטרברטין הושקע מלמעלה מתוך מי המעיינות שזרמו כאן בתנאים שעודדו השקעת חומר גירני שהיה מומס במים. בתוך שכבות אלה חצב הנחל את ערוצו. בהמשך, במישור העמק, חתור הנחל בתוך משקעים אלוביאליים.
נחל חרמון נפגש עם נחל דן במרחק ק"מ אחד מצפון-צפון-מזרח לקיבוץ שדה נחמיה. אורכו הכללי של נחל חרמון, מעין בניאס ועד למפגשו עם נחל דן–כ-9 ק"מ בקו-אוויר, והוא יורד כדי 310 מ', מרום של 390 מ' במעיין ועד רום של 80 מ' במפגש הנחלים.
אגן ההיקוות העילי של נחל חרמון ויובליו מקיף כמעט את כל שטח החרמון שבתחום ישראל. אולם שטח זה רובו קרסטי ביותר, וחלק גדול ממימיו אינו זורם כלל בזרימה עילית. גם אגן הניקוז של הזרימה התחתית של הנחל משתרע ברובו בחרמון, אך את גבולותיו איננו יודעים לשרטט. קרוב לשני שלישים מן המים הזורמים בנחל חרמון מקורם בעין בניאס, ורק שליש מהם מגיעים בזרימה עילית, רובם בימים מעטים של שטפונות ביובליו העיקריים, נחל גובתה ונחל סער.
התנודה בין שנת השיא לשנת השפל בשפיעתו השנתית הקבועה של נחל חרמון (למעט זרימה עילית בשטפונות), היינו בספיקתו נטו של עין בניאס – היא בשעור של כ-1:4; בין ממוצע חודש השיא לממוצע חודש השפל – כ-1:15; בין שיא רגעי לשפל רגעי – כ-1:20.
[עריכה] הצמחיה בנחל
הצומח לאורך נחל חרמון מצטיין ברבגוניות, בזכות מפגש של שלוש חברות-צומח עיקריות: חברת אלון התבור והאלה האטלנטית, האופיינית לשולי עמק החוּלה סביב-סביב, והיא מגיעה כאן (באזור שבין קיבוץ שניר למושב שאר ישוב) לאחד משיאיה; חברת האלון המצוי והאלה הארצישראלית, ה"גולשת" לכאן אולי מיער אודם שבמזרח; וחברת צומח-הנחלים בשליטת הדולב המזרחי והערבה המחודדת, עם ער אציל, אשחר רחב-עלים ומילה סורית. חברה זו מצטיינת לא רק בפרטים עבי-גזע ומרשימים של דולב וערבה, אלא גם בתופעות מעניינות אחדות נוספות, המייחדות את הבניאס משכניו: בסלעי טרברטין סמוך לאפיק, באזור המפל, גדלה אחת מהאוכלוסיות הצפופות ביותר בארץ של השרך רב-רגל פשוט; ובחלקו התחתון של הנחל, סמוך למפגשו עם הדן, בקרקע אלוביאלית, יש שטחים נרחבים מכוסים ב"יער" של השרך שבטבט גדול. באותה סביבה גדל בשפע גם המטפס חלביב יווני, שאפשר למצוא אותו בארץ אך ורק כאן ולגדות נחל שניר (החצבני). הדמיון בין צומח-הגדות של הבניאס לזה של החצבני בולט בעיקר כאשר משוים אותם לצומח-הגדות של נחל דן, השוכן ביניהם – במיוחד בגלל חלקו של הדולב, שהוא שכיח עד שולט כאן, ואילו בדן הוא נדיר יותר. אפשר להבדיל בין צומח הבניאס לצומח החצבני בכך שלאורך הבניאס צומחים פרטים עבי-גזע וזקנים של דולב, בעוד שלאורך החצבני כל עצי הדולב צעירים יותר, אולי כי העצים הזקנים בחצבני מושמדים מדי פעם בשטפונות או בשרֵפות. בצלעות קניון הבניאס, במיוחד מן המפל ומטה, גדל צומח מגוון של עשבוניים, שבולטות בו בראשית החורף כלניות בצבעים רבים, מהמקדימות בפריחתן בכל האזור; ואילו בראשית הקיץ שולטים מרבדים של דרדר גדול-פרחים, המתגוונים בעמודי פריחה של בן-חצב יקינתוני.
[עריכה] היסטוריה של אזור הבניאס
אזור נחל הבניאס, והמערה הטבעית הגדולה המצויה במקורות הנחל, היה תמיד בעל חשיבות אסטרטגית, הן בשל המים השופעים בו כל ימות השנה, ופוריותו הרבה, והן בשל היותו מעבר נוח מאזור החרמון לאזור רמת הגולן, ונקודה חשובה על הציר שבין ערי החוף לדמשק.
הכנענים הקימו במערת הבניאס מקדש לאל בעל גד. לאחר מכן שימש המקום מקדש להערצת האל פאן, ומכאן שמו "פניאס" שהשתבש בתקופת התלמוד ל"פמיאס" (כפי שהשם מופיע במסכת בכורות), ובהגיה הערבית המשבשת את האות פ', הפך שמו של המקום ל"בניאס". חכמינו סברו כי הבניאס הינו יובלו העיקרי של נהר הירדן. במסכת בכורות דף נ"ה אומר רב כהנא: "זכרותיה דירדנא ממערת פמיאס" (עיקרו של הירדן ממערת הבניאס).
הורדוס ובעקבותיו פיליפוס בנו, בנו מחדש את המקום, וקראו לו "קיסריה - פיליפי". הברית החדשה מזכירה את "גלילות קיסריה של פיליפוס" כמקום בו נפגשו ישו והשליח פטרוס ובו ניתנו לפטרוס מישו "מפתחות השמים והארץ" כמתואר בבשורה על פי מתי, פרק 16:
13 וַיְהִי כְּבוֹא יֵשׁוּעַ אֶל־גְּלִילוֹת קֵיָסַרִיה שֶׁל־פִילִפּוֹס וַיִּשְׁאַל אֶת־תַּלְמִידָיו לֵאמֹר מָה־אֹמְרִים לִי בְנֵי אָדָם מִי הוּא בֵּן־הָאָדָם׃ 14 וַיֹּאמְרוּ יֵשׁ אֹמְרִים יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוּא וְיֵשׁ אֹמְרִים אֵלִיָּהוּ וַאֲחֵרִים אֹמְרִים יִרְמְיָהוּ אוֹ אֶחָד מִן־הַנְּבִיאִים׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאַתֶּם מַה־תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי׃ 16 וַיַּעַן שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמַר אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים׃ 17 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה כִּי־בָשָׂר וָדָם לֹא גִלָּה־לְךָ אֶת־זֹאת כִּי אִם־אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ 18 וְגַם־אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה פֶּטְרוֹס וְעַל־הַצּוּר הַזֶּה אֶבְנֶה אֶת־קְהִלָּתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ׃ 19 וְאֶתֵּן לְךָ אֶת־מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל־אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם וְכָל־אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם׃
בימי הצלבנים עבר באזור הגבול בין שלטון הצלבנים ושלטון המוסלמים. הצלבנים בנו במקום מבצר חזק, אשר שרידיו מצויים במקום עד היום. במאה ה-12 עבר המקום מיד ליד, עד שנפל סופית לידי המוסלמים בשנת 1164. במהלך תקופה זו היו קהילות יהודיות במקום. בימי הביניים הייתה העיר עיר חשובה, ותחנת מסחר בדרך לדמשק. לאחר מכן ירדה מגדולתה, והפכה לכפר קטן וחסר חשיבות.
בשנת 1923 החליטה ועדה בינלאומית כי הנחל עצמו יישאר בשטח המנדט הבריטי בעוד שהכפר והמערה יהיו בשטח המנדט הצרפתי (ובמשתמע, חלק מסוריה). מלחמת העצמאות קיבעה מצב זה, כאשר רק חלקו הדרומי של הנחל נותר בשליטה ישראלית. הסורים השתלטו על חלקו הצפוני של הנחל והפכו אותו לשטח מפורז. בשנת 1964 ריכזה סוריה ציוד הנדסי כבד באזור, והחלה במפעל שמטרתו הטיית מסלול הנחל מזרחה על מנת למנוע ממימיו להגיע לישראל. ישראל התנגדה לפעולה זו, והמאבק "על מי הירדן" נמשך בגיזרה, כאשר אחד משיאיו היה פעולה גדולה של צה"ל ב12 באוגוסט 1965 במהלכה הצליח צה"ל להשמיד את ציוד ההטיה, לאחר קרב בו הופעלו ארטילריה וטנקים. הסורים המשיכו במאמציהם, אך הצליחו לחפור רק חלק קטן מן התעלה עד שנכבש האזור בידי צה"ל במלחמת ששת הימים.
כיום ישנה באזור שמורת טבע (שמורת נחל חרמון), ובמקום ישנם מסלולי טיולים רגליים, בנופי הפרא הקדומים של האזור, שהינם בין הנופים הטבעיים היפים בארץ.
[עריכה] יובלי הנחל
אל נחל חרמון נשפכים יובלים אחדים:
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תיאור שמורת נחל החרמון, מסלולים ופרטים על השמורה באתר "סנונית"
