סטרומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בסטרומה, אניית מעפילים. לערך העוסק בסטרומה, נהר, ראו סטרומה (נהר).

סטרומה, אניית מעפילים שנשאה על סיפונה 769 פליטים יהודים שניסו להימלט מרומניה הפשיסטית שבהנהגת יון אנטונסקו, והוטבעה בים השחור על ידי צוללת סובייטית. האנייה אורגנה במסגרת מפעל ההעפלה אף על פי של האצ"ל. טביעת כל מעפיליה ואנשי צוותה למעט אחד, נחשבת לאסון הגדול בתולדות ההעפלה לארץ ישראל.

אוניית המעפילים 'סטרומה' הוטבעה ב־1942 בים השחור ועל סיפונה כ־760 מעפילים. טביעתה נחשבת לאסון הגדול ביותר בתולדות ההעפלה. הספינה 'סטרומה' נבנתה עוד ב־1830 כספינת נהר ונהגה להפליג בעיקר על הדנובה. ב־11 בדצמבר 1941 עלו על סיפון האונייה, שעגנה בנמל קונסטנצה שברומניה, (בה היו עשרה אנשי צוות, ושהוערכה לאחר מכן כאונייה רקובה, שאינה כשירה להפלגה ובשום מקרה אין להעלות על סיפונה יותר מ־100 נפש), כ־750 מעפילים (לפי עדות אחרת 769 מעפילים). על הסיפון עלו להפלגה הקצרה, שנועדה להימשך כ־14 שעות, 103 ילדים, 272 נשים ו־393 גברים. התוכנית הייתה לברוח מאימי המשטר הנאצי בראשותו של הרודן יון אנטונסקו, לעבור במיצרי הבוספורוס והדרדנלים ולהגיע לחופי ארץ ישראל. לחלופין הייתה אפשרות לקבל בטורקיה דרכונים ולהגיע באמצעותם לארץ ישראל, אך זו הייתה בעיקר רק מחשבה ולא תוכנית סדורה, למרות שטרם ההפלגה דיברו המארגנים על כך בוודאות, אך נראה שלא פעלו מאום להשגת דרכונים ורק השלו את הנוסעים התמימים. ההפלגה של ה'סטרומה' התארכה בשל תקלות במנוע המיושן, ורק לאחר ארבעה ימים הספינה שמנועה התקלקל בים השחור נגררה לנמל איסטנבול ועגנה במקום במשך יותר מחודשיים (כעשרה שבועות).

ממשלת טורקיה התנתה את שהות האונייה בחופיה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים, אך מדינה כזו לא נמצאה, למרות השהות הארוכה של האונייה בנמל. הבריטים ששלטו בארץ ישראל, שהייתה יעדם של המעפילים, סירבו בעקשנות להתיר את עלייתם של המעפילים לארץ. הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה, פרט לשמונה מעפילים. המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, שכן גם האספקה אזלה להם. בתוך האונייה הנתונה בתת־תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה, ואל תחומי הכיבוש הנאצי. הסוכנות היהודית עשתה כמיטב יכולתה כדי לנסות ולהוריד את הנוסעים לחוף הטורקי, וגם ביקשה משלטונות המנדאט הבריטי להכניס את הפליטים לארץ ישראל, ואף הציעה כי למעפילי האונייה יועברו סרטיפיקאטים על חשבון מכסות העלייה הקבועות מידי שנה, אך הבקשות הושבו ריקם. נסיונות של הג'וינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשל אף הוא. השלטון הבריטי בארץ ישראל חשש מפריצת הסכר ומגל של פליטים יהודים שינהר בדרך האחורית לחופי ארץ ישראל וביקשו לחסום את דרך העלייה מארצות הבלקן דרך טורקיה. הם התירו רק לחמישה נערים לרדת מהאונייה ולהיכנס לארץ ישראל.

לבסוף החליטו הטורקים להיפטר מהבעיה בכל מחיר. בליל ה־23.2.1942 'סטרומה' עם מנוע מקולקל ובלא עוגן נקשרה לספינת גרר טורקית שגררה אותה ללב ים, והותירה אותה בודדה שם. היה זה חוסר היגיון ברור להוציא את האונייה חסרת הישע בלא מזון ומים למאות האנשים שהצטופפו על סיפונה, אל מחוץ למים הטריטוריאליים הטורקיים, אך הדבר נעשה.

למחרת, בבוקר ה־24.2.1942 זיהתה צוללת רוסית, לפי דיווחה, "אוניית אוייב", במי הים השחור, סמוך לחופי בולגריה ושיגרה אליה טורפדו. הפיצוץ שגרם הטורפדו גרם לנזק עצום לספינה הישנה והרקובה. קוער האונייה התחתון שקע מיד והאונייה אחריו ירדה במהירות למצולות. ממאות האנשים שהיו על הסיפון שרדו אך שניים - המעפיל דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה שהצליחו לטפס על קורה והיו אך סנטימטרים מועטים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו - לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר שם וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה. דייגים טורקים גילו במקרה את הניצול והעלו אותו לספינתם. דוד סטוליאר היגר לארצות הברית וחי שם.

בעקבות פרשה זו פירסמו המחתרות את הכרוז הבא, הנושא את תמונתו של הרולד מקמייקל, הנציב העליון באותה עת, בנוסח כרוזי ה"מבוקש" שפורסמו באשר ללוחמי המחתרות עצמם:

ב־8 באוגוסט 1944 ערכו אנשי הלח"י ניסיון התנקשות בחייו של מקמייקל שהיה האחראי הישיר לסירוב לתת למעפילי ה'סטרומה' להיכנס לארץ ישראל, אך הוא הצליח לשרוד.

לאחר כ־60 שנה לאסון, ביקש מוזיאון השואה האמריקאי לפתור את המיסתורין שליוו את טביעתה של 'סטרומה' ואירגן מישלחת למציאתה. המישלחת הודיעה כי עם מציאת האונייה הטבועה ייערך טקס ובו ישתתפו נציגי משפחות של הנספים והניצול היחיד דוד סטוליאר ורב יאמרו קדיש על הנספים. לאונייה יוצמד לוח מתכת ובו חרות סיפור האונייה והאסון שקרה. צוללנים טורקיים הודיעו ביולי 2000, שבוע לפני יציאת המשלחת שאורגנה מטעם המוזיאון, כי מצאו את שרידי האונייה לאחר מחקר שארך כ־3.5 שנים כדי לאתר את מקום הטביעה. השם 'סטרומה' הפך לסמל למדיניותה הקשוחה ואטומת הלב של ממשל המנדאט הבריטי בארץ ישראל כלפי אלו שהצליחו להינצל מן השואה שהתרחשה אז באירופה. טביעת האונייה חיזקה אצל היהודים את הנחיצות שבהקמת מדינה יהודית, כדי שמקרה כזה לא ישנה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סטרומה באתר יד ושם
• החיפוש אחר הסטרומה (באנגלית)
• טביעת ספינת המעפילים "סטרומה" מקורות מהתקופה, באתר "עמלנט"