סימן אירוניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימן אירוניה או ؟ (בצרפתית: point d’ironie) הוא סימן פיסוק המשמש לסמן כי המשפט נאמר באירוניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
סימן האירוניה הוצע על ידי המשורר הצרפתי אלקאנטר דה ברהם (המכונה מרסל ברנדרד) בסוף המאה ה-19. בסימן נעשה שימוש בספרו של הרב באזין Plumons l’oiseau משנת 1966 (בו נעשה שימוש בסמנים נוספים כגון:
| סימני פיסוק |
|---|
|
נקודה ( . ) |
|
סימן קריאה הפוך (¡) |
- סימן ספק (
) - סימן ביטחון עצמי (
) - סימן הבעת הסכמה (
) - סימן סמכות (
), - סימן התמרמרות או זעם (
) - וסימן האהבה (
))
הסימן הפך לסמלו של המגזין לאמנות Point d’ironie שיצא לאור בשנת 1997. לדוגמה:
- אם האהבה עיוורת, מדוע קונות נשים לבני תחרה
[עריכה] שימושים
בסימן האירוניה נעשה שימוש בעיקר בכתבי עת אמנותיים וספרותיים. הסימן אינו פופולרי בעיקר בשל העובדה שאינו ידוע לציבור הרחב, ובשל השימוש המועט באירוניה בשפת הדיבור ובעיתונות, מה גם שניתן בסוף משפט שאלה לשים סימן שאלה ובכך משאיר הכותב את הפרשנות של המשפט ואת הבנת האירוניה לקורא. סיבה נוספת לשימוש המועט בסימן היא שבדרך כלל משפט אחד אינו אירוני שלעצמו, אלא אמירתו בהקשר מסוים היא היוצרת את האירוניה.
[עריכה] סימן שאלה בערבית
סימן האירוניה דומה מאוד לסימן בו נעשה שימוש בשפה הערבית על מנת לסמן סימן שאלה.
