סינת'פופ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סינתפופ | |
---|---|
מקורות סגנוניים: | פוסט פאנק, מוזיקה אלקטרונית אמנותית, ניו וויב |
מקורות תרבותיים: | תחילת שנות ה-80 בממלכה המאוחדת |
כלים: | סינתיסייזר, מכונת תופים, מקלדת אלקטרונית, סמפלר, תופים, גיטרה |
פופולריות מיינסטרים: | רחבה ברחבי העולם לכל אורך שנות ה-80 |
נגזרות: | אלקטרוקלאש, אינדסטריאל, דארקוויב, EBM |
תת-ז'אנרים | |
סינתפאנק, אלקטרוקלאש, אלקטרופופ | |
ז'אנרי פיוז'ן | |
פיוצ'רפופ | |
סצינות איזוריות | |
נושאים קרובים | |
הסינתפופ הוא זרם מוזיקלי אשר פרח בקצה שנות השבעים והפך דומיננטי במהלך שנות השמונים של המאה ה-20.
סינתפופ הוא פופ של סינתיסייזרים כפי שעולה משמו, אך זו הגדרה שיטחית שאינה ממצה. סינתפופ במובנים רבים, פרץ את הדרך למוזיקה אלקטרונית שבאה לאחר מכן.
בין חלוצי הז'אנר ניתן למנות את דוראן דוראן (Duran Duran), הליגה האנושית (The Human League), גארי ניומן (Gary Numan) ודפש מוד (Depeche Mode).
מדובר ביוצרים שבחרו לנסות ליצור מוזיקה מצלילים סינתטיים לחלוטין ולא לצרף כלים נוספים מעבר לסינתיסייזרים שלהם, לפחות בתחילת דרכם.
מאחר ומכשירים אלו לא היו מפותחים אז כשם שהם היום, נשמעו הצלילים צורמים ומוזרים, ולא היה שינוי משמעותי בגוון הצליל בין שיר לשיר מאחר ולסינתיסייזרים לא היה מבחר צלילים עשיר. עם השנים עברו האמנים למכשירים משוכללים יותר ולסימפול צלילים (הקלטת דגימות והכנסתם לקטע מוזיקלי כמקצב, כמוזיקה תוית של ממש ואף כקטע בפני עצמו). הצליל הפך חם יותר, והסינתפופ נכנס לתקופתו הפחות פופית והיותר דרמטית ואף גותית במקרים מסוימים.
בתקופה הזו הצליח לברוח הסינתפופ מעט הצידה מתדמית הפופ הנערית שהוצמדה לו ונכנס לנישות יותר "איכותיות" של מוזיקה מיוחדת וטקסטים עמוקים יותר.
לאט לאט לקחו על עצמם אמנים רבים בשנות השמונים את הסינתפופ כז'אנר מוביל ויצרו מה שנחשב לצירות מופת במוזיקה של שנות השמונים.
ביניהם, מעבר לאמנים שהוזכרו כבר, אן קלארק (Anne Clark), תומאס דולבי (Thomas Dolby), ניו אורדר (New Order), יוריתמיקס (Eurithmics), אולטראווקס (Ultravox), סופט סל (Soft Cell) ורבים אחרים.