ספר החינוך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר החינוך הוא ניסיון לתאר את כל "תרי"ג מצוות". בשונה מספר המצוות לרמב"ם, ספר מצוות גדול, ספר מצוות קטן, ספר חרדים ועוד, בנוסף מונה בעל ספר החינוך גם את טעם המצווה ("משורשי המצווה הוא..."), דיניה ועוד. הספר בנוי על מניין המצוות של הרמב"ם, ובחלק מהמצוות שהרמב"ן משיג עליהן, משלב המחבר את דעת הרמב"ן ונימוקיו. הספר נכתב במטרה לחנך את בניו של המחבר לדעת את כל תרי"ג המצוות בצורה מסודרת. על ספר זה נכתב פירוש המבאר ודן במקורותיו הנקרא "מנחת חינוך".
תוכן עניינים |
[עריכה] זמן חיבור הספר
ההנחה היא שהספר נכתב לקראת סוף המאה ה-13.
במצווה ש"ל, כותב בעל ספר החינוך את המניין לשנות השמיטה, ועל פיו ניתן לקבוע כי הספר נכתב ב-1257 או ב-1258. מניין זה אינו מסתדר עם העובדה שהרמב"ן, שנפטר יותר מעשר שנים מאוחר יותר, מוזכר בספר כמי שכבר עבר מן העולם.
[עריכה] זהות המחבר
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
מחברו של ספר החינוך בחר להעלים את זהותו, ומתאר את עצמו, בהקדמתו לספר, רק כ"איש יהודי מבית לוי ברצלוני".
בשער של מהדורת הדפוס הראשונה של הספר (דפוס ונציה, רפ"ג) נרשם שמחברו היה "הרב ר' אהרן"
לפי השערות מסוימות המחבר הוא רבי אהרן הלוי (הרא"ה) מספרד, וכך נכתב ברוב המהדורות של ספר החינוך. אולם במחקר מקובל היום שייחוס זה מוטעה; לדעת פרופ' ישראל תא-שמע, מחבר הספר הוא ר' פנחס הלוי, אחיו של הרא"ה.
[עריכה] אופי הספר
בכל מצווה בספר מופיעים:
- מקור המצווה: כיצד היא נלמדת מהפסוק ואופן קיומה בכלליות.
- טעם (שורש) המצווה: הסיבה לקיום המצווה (בדרך כלל מסביר בעל ספר החינוך זאת בשיטה רציונלית וסוציאלית).
- פרטי המצווה: דינים נוספים השייכים למצווה.
- חלות המצווה: בזמן בית המקדש או גם בזמן החורבן, לזכרים או גם לנקבות, לגדולים או גם לקטנים ועוד.
המצוות בספר החינוך מסודרות לפי סדר הופעתן בפרשיות התורה. המחבר הפריד בכל פרשה בין מצוות העשה למצוות הלא-תעשה, ולפי זה מספר אותן. בדפוסים מאוחרים יותר סדרו את המצוות בתוך כל פרשה לפי סדרן, מבלי להתחשב בהיותן מצוות עשה / לא-תעשה, מה שגרר מספור שונה שמקובל עד היום.
[עריכה] המצווה הנוספת
עם זאת שבסדר המצוות קבע המחבר חידוש ומנאן על פי סדרן בתורה, הרי שבשאלה אלו מצוות ראויות להכלל במנין הלך המחבר באופן מוחלט אחרי הרמב"ם, וישנו יחס של 1:1 בן ספר החינוך ובין ספר המצוות לרמב"ם.
נקודה אחת בה סוטה המחבר מדרכו זו היא מצווה תפז למניינו – "שלא להקריב קורבן פסח בבמת יחיד", מצווה שאינה נכללת במניינו של הרמב"ם, ובהתאם לשיטת הרמב"ם שלא למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. בעובדה זו, שהמצווה לא ראויה להכלל מחבר ספר החינוך התקשה, והוא מתאמץ להסביר כיצד ייתכן שמצווה זו נוהגת גם לאחר בניין בית המקדש והאיסור הכולל להקריב בבמות.
המקור לשינוי זה, ככל הנראה, אינו מכוון, ונובע מנוסח מוטעה של ספר המצוות שהיה לפני בעל ספר החינוך.
נוסח מוטעה זה הינו קדום, וכבר אברהם בן הרמב"ם, כשנשאל על הסיבה להכללת מצווה זו במניין, השיב לשואל שיש בידו נוסחה מוטעית.
עם כל זאת, מספר המצוות בספר החינוך עומד גם הוא על תרי"ג, דבר המתאפשר על ידי השמטת מצוות לא־תעשה קמח של הרמב"ם, על איסור אכילת זר מקודשי קדשים, והכללתה יחד עם מצוות לא־תעשה קמד (איסור אכילת בכור תמים מחוץ לירושלים) במצווה תמה שבספר החינוך – "שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים".
