עומר בן אל-ח'טאב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
עֻמַר בִן אלחַ'טַאב (عمر بن الخطاب) (מת ב-644) - היה הח'ליף השני ושלט בשנים 644-634, ועלה לשלטון לאחר מותו של אבו בכר.
עומר נחשב למייסד האימפריה המוסלמית. הוא לחם נגד הביזנטים וכבש את ארץ ישראל, סוריה, עיראק ומצרים. עומר היה כובש ירושלים, ומסגד עומר בירושלים קרוי על שמו.
אבו בכר מינה אותו לפני מותו כיורש הח'ליפות ובכך חסם את הדרך לעלייתו של עלי אבו טאלב, חתנו של הנביא. העברת השלטון בצורה של מינוי החליף את זה שיבוא אחריו הייתה יוצאת דופן וחסרת תקדים באותה התקופה.
עמר היה מנהיג מוכשר ומנוסה והיו לו כינויים כגון "אלפארוק" (המיטיב להבדיל בין אמת לשקר), "צאחב אלדרה" (בעל השוט המחמיר והקפדן) ו"אמיר אלמאמינים" (כינוי שהפך מאוחר יותר לכינוי מסורתי שכיח לח'ליף).
בעת שלטונו של אבו בכר, עמר שימש לאישיות חזקה שעמדה מאחוריו, ואולי אף מאחורי הנביא שנהנה מהתאסלמותו. אישיותו היוותה דוגמה ומופת למאמינים- הוא היה צנוע,עניו ומסתפק במועט, ביתו היה פתוח לכל, ושלטונו דמה לשלטון השיח בתקופת ה"ג'הליה".
שלטונו של עמר נמשך עשר שנים שבהן הונחו היסודות לאימפריה המוסלמית; עמר הרחיב את שטחה של האימפריה על ידי כיבוש חלק מן האימפריה הביזנטית וחיסול הממלכה הפרסית סאסאנית. הוא הביא לארגון אדמיניסטרטיבי של השטחים הכבושים, ולארגון פנימי בתוך מעמד הכובשים; ובכל למעשה הוכיח את עצמו כשליט מוכשר וכאדמיניסטראטור גדול.
[עריכה] המבנה החברתי כלכלי בתקופת עמר הראשון
בכל מקום שאליו הגיעה התפשטותה של האימפריה המוסלמית על ידי כיבוש צבאי, השתכנו הערבים בערים שהיו למעשה מחנות צבא שכונו "אמצאר". הערים הוקמו הן בערים עתיקות והן באזורים חדשים. סביב המחנות הללו התגודדו תושבי הארץ סביב השליטים כדי לספק להם כל צרכיהם ולהתפרנס מהם.
בעקבות התפשטות והתרחבות האימפריה המוסלמית, ראה עמר צורך בקביעת כללים שיבטיחו מעמד נאות של לכובשים ולשליטים הערבים, וישמרו על מעמדם הלאומי בקרב העמים הנכבשים.
בעקבות הסכסוכים בין השבטים שנשמרו גם בתוך הערים הללו עמר אסר על הערבים רכישת קרקעות מחוץ לחצי האי ערב בכדי לשמור על הנחלות הקיימות כרכוש הכלל.
השכבה הצבאית ששכנה בערים המרכזיות הנזכרות, לא שלטה בכוח הדת אלא בכוח הלאומיות או הגזע.
בן האזורים הכבושים שהתאסלם לא נכנס לאותו מעמד כמו המוסלמי ה"מקורי", אלא נקרא מולא (ברבים מוואלי). כמו בימי ה"גאהליה". לא היה די בקבלת האסלאם אלא היה צורך להצטרף כנספח לאחד משבטי ערב. מעמדם של המתאסלמים היה נמוך בהרבה מזה של המוסלמים ערבים, דבר שגרם בתקופות מאוחרות יותר למרידות רבות.
עד סוף השלטון האומיי לא קיבלו המואלי תפקידי פיקוד שלטון ושיפוט, הם לא זכו בחלק מן השלל, לא יכלו לשרת בחיל הפרשים המכובד והערבים נזהרו מלהתחתן איתם.
עמר קבע היררכיה נוספת בין הערבים עצמם. הוא העתיק את מוסד ה"דיואן" הפרסי- משרד האוצר שתפקידו הראשוני היה תשלום קצבה משלל הכובשים. הראשונים בין מקבלי הקצבאות היו בני משפחת הנביא, אחריהם ה"מהרג'ון" וה"אנצאר"– חברי הנביא, ובתחתית הרשימה בני השבטים,החיילים. ה"מואלי" לא זכו לכל קיצבה ממשלתית למרות שתרמו לכיבושים.
בני האוכלוסייה המקומית אשר לא התאסלמו היו "אהל אלדמה"- בני חסות. מעמד זה יועד במקור רק לבני הדתות המונותיאיסטיות, אך בלחץ המציאות ניתן מעמד זה גם לכתות אחרות.
בני החסות היו במידה רבה אוטונומיים - נשארה להם זכות השיפוט על פי דתותיהם וארגונם הקהילתי אושר. חובתם היחידה הייתה תשלום מס גולגולת ומס קרקע – שהיו מיסים מקובלים מאוד. מס הקרע הוטל גם על מוסלמים בעלי קרקעות, ואילו מס הגולגולת הוטל אך ורק על לא מוסלמים בכדי להשפילם. על פי המסורת, עמר הוא שהנהיג את התאריך המוסלמי, המתחיל בשנת ה"הג'רה" של מוחמד לאלמדינה (622).
עמר נרצח במסגד בשעת התפילה על ידי עבד פרסי שעול המיסים הכעיסו, לפני מותו הספיק עמר למנות מועצה של שישה בוחרים (ה"שורא") שעליה פקד למצוא מועמד מתאים. השורא בחרה את עות'מאן בן עפאן לחליף השלישי באסלאם.
