שהאדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
השהאדה (الشهادة , תרגום מילולי: ה"עדות") היא הכרזת האמונה האסלאמית, והיא כוללת הצהרה בדבר בלעדיותם של האל (אללה בערבית) ושליחותו האלוהית של מוחמד. שינון השהאדה ואמירתה נחשב לאחד מ"חמשת עמודי האסלאם", שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל מוסלמי. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין, כמו הגעתו לבגרות, התאסלמותו ונפילתו למשכב. פלוני ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם.
השהאדה ממלאת באיסלאם את אותו התפקיד שממלאת קריאת שמע ביהדות.
בערבית, מילות השהאדה הן:
لا إله إلا الله ومحمد رسول الله
ובתעתוק לעברית:
לַא אִלַּהַה אִלַּא (א)לְלַה וַמֻחַמַּד רַסוּל (א)לְלַה
שפירושן:
אין אלוהים מבלעדי אללה ומוחמד נביא אללה
אין מצווה בקוראן לומר מילים אלו, הן אף לא מופיעות בקוראן כמו כן אין כל אינדיקציה מניין קבלה השהאדה את חשיבותה, כיצד נוצרה וכיצד חברו שני חלקיה. ישנה התייחסות ל"מילה הטובה" אשר חלק מן הפרשנים גורסים כי היא מכוונת לשהאדה.
בקוראן ניתן למצא פסוקים דומים אך לא זהים:
- "אמור, ציוו עלי לעבוד אל אללה ולייחד לו את הדת וציוו עלי להיות הראשון במוסלמים"
- "אללה החיי ואין אלוהה מבלעדיו"
- "אמור הוא אלוהים אחד לא יילד ולא נולד"
כלומר, ישנם מרכיבים של השהאדה אך לא את הנוסח עצמו. הקוראן אף לא מציין את השהאדה כמרכיב להתאסלמות, אל כיום היא מאפשרת התאסלמות המקבילה לדברי רות המואביה לנעמי: "עמך עמי אלוהיך אלוהי". כמו כן ניתן למצוא במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים בעודו מפציר בהם לקבל את דת האסלאם לומר מילים אלו, כמילים אשר עליך לומר במידה והינך רוצה להתאסלם.
עפ"י מוסלם, העובדה שהשהאדה מופיעה ראשונה מבין חמשת עמודי האסלאם מלמדת על חשיבותה, כי היא תנאי מוקדם ליתר המצוות,שכן הן אינן נחשבות אם לא אמרת את השהאדה.
עפ"י הפרשנים, "המעשים הקיימים והטובים" הם השהאדה והתפילה, עליהם מקבלים את השכר הרב ביותר, וכל מי שמודה כי השהאדה אמת היא, מובטח לו מקום בגן עדן.
השהאדה היא עדות, שכן אף אחד אינו יכול להשתדל מול האל אלא אדם המעיד על האמת, קרי אומר את השהאדה, כלומר מוסלמים, כך שרק למוסלמים יש גישה לאלוהים.
השהאדה במסורת נתפסת כחלק מן הדת הבראשיתית, היא מצוינת כבר בספר הראשון אשר נכתב טרם בריאת העולם, שם כתב אללה "אני אללה ואין אלוה מבלעדי".
היסטוריונים וחוקרים רבים משוכנעים כי המטרה המקורית של אמירת השהאדה הייתה לחדד לציבור המאמינים, כי מוחמד נחשב כאחד האדם, בשר ודם, אשר רק הוטלה עליו המשימה לשמש כנביא ושליח האל, ואיננו בשום פנים ואופן אל בעצמו. זאת בניגוד לאמונה הנוצרית, הרואה בישו התגלמות של האלוהים עצמו (ע"ע השילוש הקדוש).
[עריכה] היא מקושרת לאברהם ולמשה
לאברהם, כאומר למשפחתו כי אין הוא בחוייב לאלילים אשר הם עובדים, רק לאל אשר יצר אותו (בדומה לחלק הראשון של השהאדה). משה - נאמר כי משה בקש מן האל שילמד אותו תפילה מיוחדת בעל סגולות מאגיות, אנטי-דמוניות והשהאדה היא מה שנתן לו אללה, כי תפילה זו היא עולם ומלואו ונחשבת ללחש בעל יכולות מיוחדות.
לפי מסורת נוספת, לימד מחמד את עלי (בן דודו וממשיכו לפי סיעת השיעה) את השהאדה ואמר לו כי לחש זה טוב כנגד כל העוונות והחטאים.
[עריכה] המוּאזין
המוּאַזין (הכרוז) במסגד מזמין את המאמינים לתפילה בהשמיעו את המשפט הזה, ובעת התפילה אף המאמינים אומרים אותו. המוסלמי אומר את העדות לפני מותו, והמתאסלם אומר משפט זה בטקס התאסלמותו ובכך מצהיר על אמונתו.
