עיטורי ברית המועצות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||||||||||||
עיטורי ברית המועצות הם כל העיטורים שהונפקו והוענקו בברית המועצות. מערכת עיטורים זו כללה עיטורים צבאיים ואזרחיים. לפי הטרמינולוגיה הסובייטית היו שלושה סוגים של עיטורים: עיטור, מדליה ותואר. גיבור ברית המועצות היה התואר הגבוה ביותר. לאחר התפרקות ברית המועצות חלק מהעיטורים נשמרו בשלמותם, חלקם שונו כדי להתאימם לרוסיה, וחלקם התבטלו לגמרי, כמו עיטור לנין.
תוכן עניינים |
[עריכה] עיטורים
[עריכה] עיטור לנין
עיטור לנין (ברוסית: орден Ленина) היה העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות. העיטור נוסד בשנת 1930. העיטור קרוי על שמו של המנהיג הראשון של ברית המועצות. הוא הוענק לאזרחים על שירות יוצא דופן למדינה ולחיילים שהיו בעלי אומץ לב יוצא מגדר הרגיל.
מקבלי תואר "גיבור ברית המועצות" , קיבלו עם "כוכב הזהב" גם את עיטור לנין. כמו כן מקבלי התואר "גיבור העמל הסוציאליסטי" (המקביל האזרחי ל"גיבור ברית המועצות") קיבלו עיטור זה.
כמו כל עיטור סובייטי, הוא הוענק לא רק לאנשים אלא גם לערים, ארגונים, מפעלים, מוסדות ציבור, יחידות צבאיות ועיתונים.
עיטור לנין הוענק לראשונה ב-23 במאי 1930 לעיתון "קומסומולסקאיה פראבדה".
לחלק מהמעוטרים הוא הוענק מספר פעמים. ה"שיאן" מבין מקבלי עיטור לנין - מרשל דמיטרי אוסטינוב, שקיבל 11 עיטורי לנין. בסך הכול עד לפירוקה של ברית המועצות הוענקו כ-460,000 עיטורי לנין.
[עריכה] עיטור הניצחון
עיטור הניצחון (ברוסית: Орден «Победа») היה העיטור הצבאי הגבוה ביותר בברית המועצות, נדיר ביותר, וניתן לאנשי הפיקוד העליון של הצבא האדום על "פעולה מוצלחת במסגרת חזית אחת או יותר שהביאה לשינוי משמעותי של המצב לטובתו של הצבא האדום". העיטור נוסד בשנת 1943.
העיטור הוענק לראשונה ב־10 באפריל 1944 לגיאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב, אלכסנדר ואסילבסקי ויוסף סטלין על חלקם בשחרור אוקראינה המזרחית. שלושתם קיבלו את העיטור פעם נוספת בשנת 1945 - והם היחידים שקיבלו עיטור זה יותר מפעם אחת.
כל העיטורים מסוג זה ניתנו במהלך מלחמת העולם השנייה, פרט לזה של ברז'נייב שהוענק ב-1978 (העיטור נשלל ממנו מספר שנים לאחר מותו, ב-1989). בסך הכול ניתן העיטור 20 פעם ל־17 איש (כולל ברז'נייב).
מתוך 17 מקבלי העיטור 5 לא נמנו עם אנשי הצבא האדום : הגנרל האמריקאי אייזנהאואר,מרשל של יוגוסלביה טיטו, פילדמרשל בריטי מונטגומרי , מרשל פולני מיכאל ז'ימרסקי ומלך רומניה מיכאי הראשון.
העיטור עצמו הוא כוכב מחומש מפלטינה, המעוטר ב-150 יהלומים במשקל כולל של 16 קרט ובאבני אודם. במרכזו דמות הקרמלין, המאוזוליאום של לנין ומגדל ספסקאיה בזהב, מוקפים בשיבולים זהובות כשמעליהן הכיתוב CCCP (ברית המועצות) ובתחתית Победа (ניצחון).
[עריכה] עיטור הדגל האדום
עיטור הדגל האדום (ברוסית : орден Красного Знамени ) נוסד ב-1918 כעיטור של הרפובליקה הסובייטית הרוסית, הוא העיטור הראשון של הצבא האדום. הוענק לחיילי הצבא האדום על אומץ יוצא מגדר הרגיל בשדה הקרב. גם יחידות שלמות היו זכאיות לעיטור זה. בשנת 1924 הוגדר העיטור כעיטור כללי לכל ברית המועצות (עד אז למעשה לכל רפובליקה סובייטית הייתה גרסה משלה של עיטור זה). עיטור הדגל האדום הוגדר כעיטור קרבי הגבוה ביותר בברית המועצות עד לשנת 1943 , כאשר נוסד עיטור גבוה יותר - עיטור הניצחון.
העיטור עשוי מכסף עם ציפוי זהב. על הדגל ישנו כיתוב : "פועלי כל העולם , התאחדו!" .
מעמדו של עיטור זה נשחק בשנים 1945 - 1958 , כאשר הוא הוענק לא על הישגים בקרב , אלא על 20 ו30 שנות שירות ללא דופי בצבא , במשטרה ובק.ג.ב. של ברית המועצות. לאחר שנת 1958 העיטור שוב חזר להיות מוענק רק על הישגים בשדה הקרב.
עד לפירוק ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו כ 580,000 עיטורי הדגל האדום.
[עריכה] עיטור סובורוב
עיטור סובורוב (ברוסית:орден Суворова ) נוסד ב-29 ביולי 1942. הוא קיים בשלוש דרגות. העיטור קרוי על שמו של אלכסנדר סובורוב, מצביא רוסי מפורסם מן המאה ה-18.
לפי תקנון העיטור:
- לדרגה הראשונה היו זכאים: מפקדי חזיתות , מפקדי ארמיות וקציני המטה הבכירים שלהם על תכנון קרב, שבמהלכו הביסו אויב, העולה עליהם במספר חייליו.
- לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי קורפוסים ,דיביזיות וחטיבות יחד עם קציני המטה על תכנון קרב שבמהלכו הביסו אויב, העולה עליהם במספר חייליו.
- לדרגה השלישית היו זכאים מפקדי הרג'ימנטים, ראשי מטה הרג'ימנט, מפקדי גדודים ופלוגות על מנהיגות יוצאת מגדר הרגיל, כושר ארגון והובלת החיילים לניצחון בקרב.
עיטור סובורוב הוענק לראשונה ב 26 בדצמבר 1942. זה היה עיטור מדרגה שנייה שהוענק לגנרל בדאנוב , מפקד קורפוס משוריין. הקורפוס של בדאנוב ביצע פשיטה בת חמישה ימים בעורף האויב באזור נהר דון , שבמהלכו השמיד בסיס אווירי גדול של הצבא הגרמני , ממנו בוצעו גיחות הספקה לארמיה הנצורה של גנרל פאולוס בסטלינגרד.
עיטור סובורוב מדרגה ראשונה הוענק לראשונה ב 28 בינואר 1943 לגאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב על חלקו בקרב סטלינגרד.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו 7266 עיטורי סובורוב , כאשר 1528 מהם העונקו ליחידות צבאיות. מתוך 7266 עיטורים 391 היו מדרגה ראשונה , 2863 - מדרגה שנייה ו4012 - מדרגה שלישית. בין מקבלי העיטורים היו גם כ80 קצינים מצבאות בעלות הברית (ארצות הברית, בריטניה, צרפת, פולין וצ'כוסלובקיה) , הבכיר ביניהם היה מפקד הצבא הצרפתי ז'אן דה לאטר דה טאסיניה(Jean de Lattre de Tassigny).
לאחר מלחמת העולם השנייה הוענקו עיטורי סובורוב בודדים בלבד - לקצינים סובייטים , אשר שימשו כיועצים צבאים ב וייטנאם ובקוריאה. בשנת 1958 באופן מפתיע ולא ברור הוענק עיטור סובורוב למלך בורמה ולבנו , יורש העצר.
 עיטור סובורוב מדרגה ראשונה |
 עיטור סובורוב מדרגה שנייה |
 עיטור סובורוב מדרגה שלישית |
[עריכה] עיטור קוטוזוב
עיטור נוסד ב 29 ביולי 1942 . בהתחלה לעיטור היו שתי דרגות , דרגה שלישית נוספה בשנת 1943.
העיטור קרוי על שמו של קוטוזוב, גנרל מהמחצית השנייה של המאה ה-18, והמחצית הראשונה של המאה ה-19.
לאומת עיטור סובורוב , אשר מוענק על ביצוע מבצעים התקפיים עיטור קוטוזוב מוענק על מבצעים בעלי אופי הגנתי יותר.
לפי תקנון העיטור:
- לדרגה הראשונה היו זכאים מפקדי חזית וארמיות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע מעולה של קרב נסיגה (מאולצת) של יחדות צבאיות גדולות , תוך הסבת אבדות כבדות לאויב , ביצוע התקפות נגד יעילות , שמירת הכוח של היחידות ויצירת קווי הגנה חדשים.
- לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי קורפוסים, דיביזיות וחטיבות וראשי המטה שלהם על תכנון וביצוע קרב הגנה או התקפת נגד, שבמהלכם הוסבו לאויב אבדות כבדות.
- לדרגה השלישית היו זכאים מפקדי הרג'מנטים, הגדודים והפלוגות ולראשי מטה הרגימנט על יוזמה התקפית שכתוצאה ממנה האויב סבל אבדות כבדות בקרב או על השמדת יחידות אויב מכותרות ומעוזי ההתנגדות של האויב.
במהלך מלחמת העולם השניים הוענקו 7322 עיטורי קוטוזוב (מתוכם 1594 הוענקו ליחידות צבאיות ואחד - למפעל צבאי). בין מקבלי העיטורים היו גם כ 100 קצינים של צבאות בעלות הברית.
לאחר תום המלחמה עיטור קוטוזוב לא הוענק כלל.
 עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה |
 עיטור קוטוזוב מדרגה שנייה |
 עיטור קוטוזוב מדרגה שלישית |
[עריכה] עיטור אלכסנדר נבסקי
העיטור נוסד בשנת 1942.
העיטור מוענק על שמו של אלכסנדר נבסקי, נסיך רוסי מהמאה ה-13 שהביס את השבדים בנהר הנבה - מכאן נבסקי ואת האבירים של המסדר הטבטוני בקרב על האגם צ'וד (הידוע גם כקרב על הקרח).
לעיטור היו זכאים כל המפקדים (מרמת מפקד מחלקה ומעלה - עד לתפקיד מפקד דיויזיה) על מיומנות אישית ופיקוד יעיל על גיסותיהם.
זהו העיטור היחידי בעולם , שעליו מופיע דיוקנו של שחקן קולנוע. תמונות (או ציורים) אמיתיים של הנסיך אלכסנדר נייבסקי לא השתמרו עד המאה ה-20, ולכן מעצב העיטור השתמש בתמונתו של שחקן הקולנוע ניקולאי צ'רקסוב (אשר גילם את דמותו של הנסיך אלכסנדר נייבסקי בסרטו של סרגיי אייזנשטיין בשנת 1938).
במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו כ 42,000 עיטורי אלכסנדר נבסקי (מתוכם כ 1500 העונקו ליחידות צבאיות). בין מקבלי העיטור היו גם כ 70 קצינים מצבאות בעלות הברית.
לאחר תום המלחמה העיטור לא הוענק כלל.
[עריכה] עיטור בוגדן חמלניצקי
עיטור נוסד ב 10 באפריל 1943. העיטור קרוי על שמו של בוגדן חמלניצקי, מרים נס המרד נגד השלטון הפולני באוקראינה במאה ה-17.
קיימות שלוש דרגות של העיטור
לפי תקנון העיטור:
- לדרגה הראשונה היו זכאים מפקדי חזיתות, ציים או יחידות פרטיזנים גדולות וקציני מטה בכירים שלהם על ביצוע מבצע מולח לשחרור עיר בעלת חשיבות איסטרטגית , על ביצוע פשיטות בעורף האויב , תוך הסבת לו אבדות כבדות או על טיבוע שיירות גדולות של האויב ביים.
- לדרגה השנייה היו זכאים מפקדי הקורפוסים, דיביזיות, חטיבות ורג'מנטים, קציני המטה של היחידות האלה ויחידות פרטיזנים על פריצת קווי הגנה של האויב , על צליחה מוצלחת של נהרות או על השמדת קווי הספקה בעורף האויב.
- לדרגה השלישית היו זכאים טוראים , סמלים וקצינים עד לרמת מפקד גדוד על יוזמה התקפית בקרב וניצחון על האויב בהתקלות.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוענקו כ 8451 עיטורי בוגדן חמלניצקי (מתוכם 106 העונקו ליחידות צבאיות , ביניהן גם חטיבה צ'כית). לאחר תום המלחמה העיטור לא הוענק כלל.
[עריכה] עיטור אושקוב
עיטור נוסד ב 3 במרץ 1944 . עיטור זה קיים בשתי דרגות. העיטור קרוי על שמו של פיודור אושקוב אדמירל רוסי מהמחצית השנייה של המאה ה18 - המחצית הראשונה של המאה ה-19.
לפי תקנון העיטור:
- לדרגה הראשונה היו זכאים קציני חיל הים על תכנון יוצא מגדר הרגיל של מבצעים ימיים או נחיתות מן הים בשטח אויב.
- לדרגה השנייה היו זכאים קציני חיל הים על ניהול קרב שבמהלכו הטביעו ספינות האויב או על פשיטות ימיות על בסיסי האויב.
העיטור הוענק אך ורק במהלך מלחמת העולם השנייה , מלבד פעם אחת בשנת 1968 , כאשר הוא הוענק לאקדמיה צבאית של חיל הים הסובייטי.
בסה"כ הוענקו 47 עיטורי אושקוב מדרגה ראשונה. בין מקבלי העיטור : 22 קצינים (ל8 מתוכם הוא הוענק פעמיים) , 15 יחידות צבאיות, בית ספר לקציני חיל הים וכאמור אקדמיה צבאית.
עיטור אושקוב מדרגה שנייה הוענק 194 פעם ,12 מתוכם - ליחידות צבאיות.
מעניין לדעת שהקצין הראשון שהוענק לו עיטור אושקוב מדרגה השנייה (יורי ראל שמו) היה קרוב משפחה רחוק של אדמירל אושקוב. סבתא רבה של תת-אדמירל יורי ראל הייתה אחייניתו של אדמירל אושקוב (לאדמירל אושקוב עצמו לא היו ילדים).
 עיטור אושקוב מדרגה ראשונה |
 עיטור אושקוב מדרגה שנייה |
[עריכה] עיטור נחימוב
עיטור נוסד ב 3 במרץ 1944 . עיטור זה קיים בשתי דרגות. העיטור קרוי על שמו של פאבל נחימוב אדמירל רוסי מהמאה ה-19.
לפי תקנון העיטור:
- לדרגה הראשונה היו זכאים קציני חיל הים על ביצוע פעולות שהביאו לסיכול מבצע התקפי של האויב והסבו אבדות כבדות לאויב
- לדרגה השנייה היו זכאים קציני חיל הים על הגנה אקטיבית על בסיסם או קוי ההספקה, בתנאי שבמהלך הקרב ספינות האויב טובעו או נאלצו לסגת.
העיטור הוענק אך ורק במהלך מלחמת העולם השנייה
בסה"כ הוענקו 80 עיטורי נחימוב מדרגה ראשונה (5 מתוכם הוענקו ליחידות צבאיות). עיטור נחימוב מדרגה שנייה הוענק 467 פעם ,2 מתוכם - ליחידות צבאיות.
 עיטור נחימוב מדרגה ראשונה |
 עיטור נחימוב מדרגה שנייה |
[עריכה] עיטור הכוכב האדום
העיטור נוסד בשנת 1930.
העיטור מוענק על פעילות יוצאת דופן למען הגנה על ברית המועצות הן בימי המלחמה והן בימי שלום.
העיטור בעל צורת כוכב עשוי מכסף ומצופה באמייל אדום. במרכז העיטור מודבקת לוחית בצורת פרסה ובה מצויר חייל עם רובה בעמידה התקפית . סביב החייל ישנו כיתוב ברוסית " פועלי כל העולם , התאחדו!". לרגלי החייל ישנו כיתוב - ברית המועצות (ברוסית:СССР). בתחתית העיטור מצוירים פטיש ומגל - אחד מסמלי ברית המועצות.
העיטור היה נפוץ במיוחד בזמן מלחמת העולם השנייה , כאשר הוענק כ 2,900,000 פעם , בעיקר לקצינים זוטרים. בנוסף לחיילים הוענק העיטור גם ליחידות צבאיות.
מעמדו של העיטור נשחק בשנים 1945 - 1958 , כאשר הוא הוענק לא על האומץ בשדה הקרב , אלא על 15 שנות שירות ללא דופי בצבא , משטרה וק.ג.ב. .
מעמדו "עלה" בשנות השמונים , כאשר הוא הוענק על הישגים קרביים לחיילים סובייטים , אשר לחמו באפגניסטן.
מהיווסדו של העיטור בשנת 1930 ועד לפירוק ברית המועצות בשנת 1991 הוענקו כ 3.8 מיליון עיטורי הכוכב האדום
[עריכה] עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
עיטור שהוענק במהלך מלחמת העולם השנייה בשני דרגות.
העיטור הוענק לחיילי הצבא האדום ולפרטיזנים על מעשי גבורה בשדה הקרב, אולם בשנת 1985 במהלך חגיגות ארבעים שנה לניצחון על גרמניה הוחלט שהעיטור יוענק לכל וותיקי המלחמה שעדיין חיים.
 עיטור המלחמה הפטריוטית דרגה ראשונה |
 עיטור המלחמה הפטריוטית דרגה שניה |
[עריכה] עיטור התהילה
עיטור זה נוסד בשנת 1943 . עיטור זה הינו היחידי בין כל העיטורים הצבאיים של ברית המועצות המיועד לחוגרים בלבד (כלומר לא לקצינים). יוצאי מן הכלל היחידים היו קציני חיל האוויר בדרגת סגן-משנה בלבד , אשר גם היו זכאים לעיטור זה.
לעיטור זה היו קיימות שלוש דרגות , כאשר היה ניתן להעניק אותן אך ורק בסדר עולה , כלומר לא ניתן להעניק , למשל עיטור מדרגה שנייה לחייל שאין לו עדיין עיטור מדרגה שלישית.
העיטור הוענק על אומץ לב ועל הישגים אישיים בקרב. בתקנון העיטור פורטו 32 סוגים של הישגים קרביים שנדרשו כדי לזכות בעיטור זה. להלן העיקריים שבהם:
- חיסול של 10 חיילי אויב (לפחות) מנשק אישי
- פגיעה קטלנית בשני טנקים של אויב (לפחות) מרובה נ"ט
- חיסול טנק אויב בעזרת רימוני יד
- הצלת חיי המפקד בקרב
- לקיחת קצין אויב בשבי
- מניעת נפילת דגל היחידה בידי אויב
- תפיסת דגל אויב
- הגשת עזרה ראשונה לפצועים בשטח תחת אש אויב במספר קרבות
- לטייס מטוס יירוט על הפלת לפחות שני מטוסים בקרב אוויר
- לצוות מפציץ או מטוס סער על הפלת מטוס אויב בקרב אווירי או על השמדת שני מטוסים לפחות על הקרקע
- לצוות מפציץ או מטוס סער - על השמדת 3 קטרים לפחות או על השמדת רכבת משא או על השמדת גשר איסטרטגי או על טיבוע ספינת אויב.
מעמדם של חיילים שזכו בכל שלושת הדרגות של עיטור התהילה הושווה למעמדם של מקבלי תואר "גיבור ברית המועצות".
במהלך המלחמה הוענקו 980,000 עיטורי תהילה מדרגה שלישית , 46,000 מדרגה שנייה ו2562 עיטורים מדרגה ראשונה. בין 2562 חיילים שקיבלו את כל שלושת הדרגות של העיטור ישנן גם 4 נשים.
לאחר תום המלחמה העיטור לא הוענק יותר.
 עיטור התהילה דרגה שלישית |
 עיטור התהילה דרגה שנייה |
 עיטור התהילה דרגה ראשונה |
[עריכה] מדליות
כעקרון לפי הטרמינולגיה הסובייטית, ערך המדליה (medal) נמוך מערך העיטור (order) פרט למקרה יוצא דופן של מדלית "גיבור ברית המועצות" אשר מקנה גם את עיטור לנין לנושאה.
מדליות הוענקו בדרך כלל על מעשה גבורה בודד או על השתתפות במערכה כמו הגנת עיר או כיבוש עיר האויב.
[עריכה] גיבור ברית המועצות
תואר הכבוד "גיבור ברית המועצות" הוענק לראשונה בשנת 1934. המדליה הוענקה לחיילים ואזרחים כאחד והיא הייתה אות ההצטיינות הגבוה ביותר בברית המועצות. המקבילה האזרחית היא "גיבור העמל הסוציאליסטי". מקבל התואר "גיבור ברית המועצות" היה זכאי למדלית כוכב הזהב, תעודה מהפריסידיום של הסובייט העליון ועיטור לנין. הייתה אפשרות לקבל את המדליה יותר מפעם אחת. אם האדם היה זכאי לתואר בפעם השנייה, הוא לא היה מקבל שוב את עיטור לנין, אלא רק את המדליה.
תואר גיבור ברית המועצות הוענק 4 פעמים לשני אנשים: מנהיג ברית המועצות ברז'נייב והמצביא מרשל ז'וקוב
3 פעמים הוענק התואר למרשל סמיון בודיוני ולשני טייסי חיל האוויר איוואן קוז'דוב ואלכסנדר פוקרישקין - אלופי ההפלות של הצבא האדום (ושל בעלות הברית בכלל) במהלך מלחמת העולם השנייה. קוז'דוב הפיל 62 מטוסים גרמניים ופוקרישקין - 59.
בנוסף לכך ערים, מבצרים ומקומות דומים יכלו לקבל את התואר "גיבור" כמו למשל " מוסקבה, עיר גיבורה".
מתוך 12,664 מקבלי המדליה, 148 (לפי מקורות אחרים - 153) הם יהודים. לרובם הוענק העיטור על גבורתם במהלך מלחמת העולם השנייה. 4 מהם עלו לישראל בשנות השבעים והשמונים למרות התנגדות עזה של המשטר הסובייטי. הראשון מביניהם היה ירחמיאל פלזנשטיין שעוטר על חלקו בקרבות קרץ' ואלטיגיין בחצי האי קרים [1]. מאלו שעלו מברית המועצות נשללה המדליה והוחזרה רק לאחר נפילת ברית המועצות, בידי שגריר רוסיה בישראל בשנות התשעים, אלכסנדר בובין.
לאחר פירוק ברית המועצות עלו לישראל יהודים נוספים , בעלי עיטור גיבור ברית המועצות.
[עריכה] מדלית העוז
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] מדליה על ההצטיינות בקרב
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] ראו גם
- צבא הפדרציה הרוסית
- עיטורי הפדרציה הרוסית
