עלי מוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עֵלִי מוהר, (30 בדצמבר 1948 - 30 בנובמבר 2006) פזמונאי ובעל טור ישראלי.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 מספריו 3 הערות 4 קישורים חיצוניים 4.1 מאמרים בעיתונות לאחר מותו

[עריכה] תולדות חייו

עֵלִי מוהר נולד ב-1948 בתל אביב, בן לעדינה ולפזמונאי יחיאל מוהר, שכתב שירים רבים ללהקת הנח"ל (בהם "הורה היאחזות", שבוצע מחדש על ידי להקת כוורת).

שני הוריו היו שכירים ועלי מוהר חונך על ערכי ארץ ישראל העובדת, היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים" ולמד בבית הספר העממי א.ד. גורדון, שנקרא באותה העת גם "בית חינוך לילדי עובדים בצפון". המשיך את לימודיו בתיכון חדש. שירת בצה"ל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. השתתף במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. במסגרת שירותו הצבאי החל לכתוב גם לעיתון "במחנה" והמשיך לכתוב בו לאורך שנים, גם אחרי שחרורו מהשירות.

עם השנים הפך מוהר אחד הפזמונאים החשובים בישראל, במיוחד בפזמונים שכתב ליוצאי להקת כוורת: יוני רכטר, גידי גוב, אפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק וכן לאריק איינשטיין.

מוהר הרבה לעבוד במשותף עם יוני רכטר, שהיה למלחין הבולט ביותר של פזמוניו. מוהר כתב את המילים לשירי האלבום "התכוונות" (1979), "בגובה העיניים" (1985), "מחשבות ואפשרויות" (1995) וכמה משירי "עוד סיפור" (2002). שיתוף הפעולה בין השניים הניב שירים ידועים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שיר נבואי קוסמי עליז", "נגיעה אחת רכה"^[1], "תן לי יד". השניים גם יצאו במסע הופעות משותף, שבו רכטר ניגן בפסנתר ושר, ואילו מוהר הקריא קטעים שכתב לטורו "מהנעשה בעירנו", שירים שלו ושל אביו וקטעים שנכתבו במיוחד למופע. לעתים הצטרף עלי מוהר גם לשירה בהופעות ואף הקליט כמה משיריו באולפן - "תן לי יד" עם בתו שרון, "שיר נבואי קוסמי עליז" עם יוני רכטר וכן שירים נוספים שהוקלטו במהלך שנות התשעים אך טרם יצאו לאור. מוהר ציין ביחס לעצמו כי "לא מדובר בזמר מאוד מאוד גדול", אך פיצה בקסם אישי על מה שחסר בכישורי זמרה. נוסף על שיתוף פעולה זה, שיתפו השניים גם בכתיבת פזמונים להצגות רבות ובהן "עלילות מקס ומוריס", "המלחמה על הבית" (2002) ו"המצליחים" (2006).

שיתוף פעולה בולט אחר של מוהר היה עם אפרים שמיר, שביצע כמה משיריו באלבומו "רוקד לקול הבנות" (1983. השיר הבולט באלבום, "רוקד לקול הבנות", נפסל תחילה להשמעה ברשות השידור, כיוון ששמיר שגה והגה את המילה "לכל" בכ' דגושה במקום בכף רפויה. מפיצי השיר שינו את שמו מ"רוקד לכל הבנות" ל"רוקד לקול הבנות" ואפשרו את אישורו לשידור. מוהר ציין מקרה זה לא אחת בערגה, כדוגמה להקפדה על תקני הגייה ולשון שפסה מן העולם. שיתוף הפעולה החשוב ביותר בין השניים היה עקיף, כאשר נקרא מוהר להוסיף מילים ללחן ישן של שמיר. מוהר כתב את המלים בהשראת תמונה שהייתה תלויה בחדר האוכל בבית הספר א.ד. גורדון ובה נראה האיכר האידיאי מן המיתוסים של שנותיה הראשונות של המדינה. התוצאה הייתה השיר "שיעור מולדת", שהיה לאחד השירים הבולטים והמזוהים ביותר של להקת "כוורת".

שיתוף פעולה בולט אחר היה עם יוצא להקת "כוורת" נוסף, גידי גוב, שמוהר כתב מילים לכמה מהשירים שביצע בשני תקליטיו הראשונים (אותם הפיק יוני רכטר). בלטו ביניהם השירים "שטח ההפקר", "העיקר זה הרומנטיקה" "יורם", שנכתב לזכר חברו יורם ביאלר שנהרג במלחמת ההתשה, ו"נגיעה אחת רכה". מוהר גם כתב מלים עבריות לכמה גרסאות עבריות לשירי אירווינג ברלין, טום ז'ובים ואחרים, שהושרו על־ידי גוב בתוכניתו "לילה גוב".

שיתוף פעולה נוסף, מוזיקלי ואחר, של מוהר היה עם הזמר אריק איינשטיין, שביצע כמה משיריו. אחד מהם, "שיר השיירה" (מהאלבום "על גבול האור", 1987), היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים, התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ. לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים. ^[2] שיר 'נסיוני' אחר היה "שכשנבוא", שתמלל לפי לחן יווני עממי, בניסיון לבחון אם ניתן בכלל ליצור פולקלור בישראל.

שני שירים מוכרים אחרים בהם שיתפו פעולה השניים נגעו לאהבתם המשותפת לכדורגל. "ואלה שמות" הורכב משמותיהם של שחקני כדורגל שעמדו להשתתף במונדיאל של 1990, ואילו "אמרו לו", היה שיר אהבה מתנצל-מסביר על אהבתם המשותפת לקבוצת הכדורגל "הפועל תל־אביב", למרות שאמרו להם ש"החולצה האדומה היא לא מציאה". בשנה האחרונה לחייו הספיק להשלים את עריכת הספר "זו אותה האהבה - אריק איינשטיין ביוגרפיה בראשי פרקים".

מוהר כתב שירים גם ליהורם גאון ("אותך שרים", 1975), גלי עטרי ("קח אותי הביתה", 1998). לפרסום מיוחד זכה השיר "שש עשרה מלאו לנער", שהיה אחד השירים אותם כתב בתחילת שנות השבעים לזמר גבי שושן.

בשנת 1994 הוציא עלי מוהר אלבום אוסף "וכך התחיל העצב המתוק - משירי עלי מוהר", המכיל תשעה-עשר משיריו בביצועם של יוני רכטר, אסתר עופרים, גידי גוב, אריק איינשטיין, גלי עטרי, אפרים שמיר, ואחרים.

מוהר היה במשך כמעט ארבעים שנה כותב ובעל טור בעיתונים. בתחילת דרכו כתב בשבועון הצבאי "במחנה" ואחר־כך במשך שנים גם ב"דבר". עם הקמתו של השבועון התל־אביבי "העיר", בשנת 1980, החל לפרסם בו את הטור השבועי "בשער", שעסק בענייני ספורט וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1984, החל לכתוב טור שבועי נוסף, "מהנעשה בעירנו", שעסק בענייני דיומא בתל־אביב.

בטור "בשער" נתן מוהר ביטוי לאהבתו לקבוצות העוטות חולצה אדומה: הפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד, ואחריהן, בפער ניכר, עוטי חולצות אדומות אחרות. בטורו ברא מוהר מספר דמויות בדיוניות (פולמוסאי, בר קולמוסא, פול רנייה, ואחרים), שביטאו את דעתם של ציבורים שונים על הנושא. בשנים מאוחרות יותר עסק בתחזיות לפעלתנותן של הקבוצות האדומות, שהסתיימה תמיד באמירה הבוטחת "נפרק אותם", שמשמעו, "ננצח 1:0 קטן".

בטור "מהנעשה בעירנו" עסק מוהר בכמה מאהבותיו הגדולות. ראשונה שבהן הייתה העיר תל אביב. מוהר הרבה לעסוק באופיה החילוני והיומיומי של העיר, כשלעתים הוא מגייס לצורך טיעוניו את זיכרונותיו מן העיר בימי קדם (שנות החמישים והשישים למאה העשרים) ואת המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן. אהבות אחרות שבהן הרבה לעסוק היו העיר פריז, אירלנד ואיי יוון, שבהם הרבה לבלות בחופשותיו. נושא אחר בו הרבה לעסוק היה השפה העברית, התפתחותה וחידושיה, עלייתן ונפילתן של מילים, התגלגלותם של ביטויים, ועוד. גישתו כאן, כבמקומות אחרים, הייתה של עצב-נוסטלגי, מהול בהומור רך אך סרקסטי מאוד.

בטור זה הקפיד לעסוק לא בענייני היום כי אם בענייני היומיום - שוטטות בעיר, הערות הנוגעות ב"ידידנו הכספומט", נסיעות לחו"ל, החזרה מהן ושאר ענייני זוטות שתחת עטו נעשו לא רק מרתקים כי אם גם משעשעים ביותר. על כך כתב פעם: "בעמוד זה נעשה בדרך-כלל מאמץ עיקש לדבוק באותן זוטות שבמקומות אחרים (ופעם גם אצלנו) הן מרכיבות את מה שמכונה בהיסח הדעת בכינוי החיים... מי שמתעקש לדון דווקא באלה חש תחושת אשמה גדלה והולכת: על זה לכתוב? צעיפים, צמרות, חַלקוּתה המשוערת של איזו זרוע, ריח קלמנטינות, התחלה של חורף?.. העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?" כך שאל בצטטו, פעם אחת מיני רבות, את נתן אלתרמן שהיה כה אהוב עליו.

בשנה האחרונה לחייו לקה בסרטן, אך הוסיף לעבוד במרץ. מוהר לא נתן ביטוי ישיר כלשהו לעובדת מחלתו, אך בחודשים האחרונים לחייו הרבה להתראיין, דבר שלרוב הקפיד להימנע ממנו. עלי מוהר נפטר בביתו באזור ב-30 בנובמבר 2006.

[עריכה] מספריו

• מהנעשה בעירנו, הוצאת עם עובד, 1994.

מקבץ מטוריו של מוהר שפורסמו בשבועון "העיר" בין השנים 1984 ו-1994. הטורים מובאים כאן בליווי איוריו של עמוס בידרמן שהיה המאייר הקבוע שלהם בעיתון.

• מוהר של שירים, משירי עלי מוהר ויחיאל מוהר, בני שמעון, מועדון הזמר, 1995.
• פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, עלי מוהר ודוד טרטקובר. הוצאת כנרת, 2003.

הספר מכיל רשימות שכתב מוהר לצד רישומים של טרטקובר שנוצרו בעת שירותם המשותף במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. הרשימות כמו הרישומים אינן מיליטנטיות כפי שניתן היה אולי לחשוב, אלא עוסקות בעקשנות עילאית דווקא באותם נושאים בהם עוסקת כתיבתו של מוהר בזמן האזרחות - יחסים עם אנשים, ארוחות צהריים וערב, סרטים, ספרים וכיוצא באלו. הרשימות הללו פורסמו בשעתן בעיתון "דבר".

• "זו אותה האהבה / אריק איינשטיין, ביוגרפיה בראשי פרקים", עורך עֵלי מוהר. דניאלה די-נור מוציאים לאור, 2006

[עריכה] הערות

[עריכה] קישורים חיצוניים

• עלי מוהר, באתר MOOMA
• מילים לשירים של עלי מוהר באתר שירונט
• אבנר אברהמי, והנה הקימונו גם עיר, בעיתון הארץ
• ראיון עם יולי תמיר על כתיבת השיר "יורם" באתר הזיכרון ליורם ביאלר

[עריכה] מאמרים בעיתונות לאחר מותו

• שירי לב-ארי, הפזמונאי והעיתונאי עלי מוהר מת בגיל 58, בעיתון הארץ
• שירי לב-ארי, מיקי גורביץ, בן שלו, אבנר אברהמי, פרידה מקולמוסאי: עלי מוהר, 2006-1948, בעיתון הארץ
• נפטר היוצר עלי מוהר, YNET 30.11.2006
• עלי מוהר הלך לעולמו מאת דפנה ארד ודוריה למפל, מערכת וואלה
• נפטר העיתונאי והיוצר עלי מוהר מדור תרבות, NRG
• נגיעה אחת רכה, 1.12.2006, אריאנה מלמד, YNET
• "עלי היה אדם חזק, קצת גיבור" חדשות ערוץ 10
• אהבה חוצת גבולות, 1.12.2006, נמרוד סוזין, NRG
• סיני: "עלי מוהר היה סמל לאהבת הכדורגל האמיתית", 1.12.2006, רותם גרוסמן, מדור הספורט של YNET
• בלי טור אחרון, בלי פרידה, 2.12.2006, איילת מוהר, פוסט אורח בבלוג של Velvet Underground
• "אבא שלי נשאר מחויך ומצחיק לאורך כל הדרך", 3.12.2006, שרון מוהר, "עושים צהריים" עם יעל דן בגלי צה"ל
• "אמרתי לעלי שאני אוהב אותו, והלכתי", 4.12.2006, יוני רכטר, "עושים צהריים" עם יעל דן בגלי צה"ל
• ורוד,עם קורט תכלת., 4.12.2006, עידן אלתרמן בבלוגו