עקרות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עקרוּת היא חוסר יכולת להתרבות, כלומר חוסר יכולת להביא צאצאים לעולם.
עקרות הנגרמת מסיבות טבעיות בלבד נקראת אי-פריון או חוסר פוריות. עקרות יכולה להיגרם באופן מלאכותי כתוצאה משינויים כירורגיים במערכת הרבייה - כריתת צינור הזרע, האשכים, השחלות או הרחם, למשל. באנגלית מבחינים בין אי-פריון (Infertility, מהמילה פרטיליזציה, "הפריה") ובין עקרות (Sterility, מהמילה סטריליזציה, אשר במובן נוסף שלה משמשת לציון השמדה של מיקרואורגניזמים; ראו עיקור (מיקרוביולוגיה)).
תוכן עניינים |
[עריכה] אבחון
האבחנה מתבצעת בדרך-כלל לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה במשך שנה ברציפות ללא התעברות. בשל הגדרה זו כ-10% מכלל הזוגות יאובחנו כסובלים מאי-פריון. מקרב זוגות בריאים ופוריים נכנסים כ-15% מהזוגות להריון בתוך חודש אחד מתחילת ניסיונותיהם, 55% בתוך שלושה חודשים, 70% בתוך 6 חודשים ו-88% בתוך שנה.
ב-40%-55% הגורם לבעיה אצל האישה, והליקוי יכול להיות הורמונלי וקשור להפרעה בתהליך הביוץ, או מכני, עקב בעיה במערכת הרבייה. ב-25%-40% מהמקרים הבעיה היא אצל הגבר, ומקורה בליקויים שונים בזרע או בעיה חסימתית. ב-10% מהמקרים מאובחן ליקוי אצל שני בני הזוג. ב-10% מהמקרים הסיבה לאי-הפריון אינה ידועה ונקראת בלשון המקצועית אי-פריון אידיופטי.
בשל ירידה במספר הביציות הזמינות ובאיכותן, עם עליית גיל האישה פוחתים סיכוייה להיכנס להריון. הירידה בפוריות מתחילה מגיל 35 באופן איטי מאד, ומעבר לגיל 40 ישנה ירידה בולטת נוספת בשיעורי ההצלחה, אחרי גיל 45 ישנו היעדר כמעט מוחלט של הריונות. אצל הגבר, קיימת גם ירידה בפוריות עם הגיל, אך זו פחות בולטת.
באי-פריון כרוכים היבטים רגשיים וחברתיים. זוגות אלה עשויים לסבול מרגשות עזים של כעס, תסכול, אובדן שליטה, קנאה בהריונות של אחרים, דיכאון, צער, ולמתח ביחסים האישיים בין בני הזוג.
[עריכה] גורמים
גורמי האי-פריון השכיחים ביותר באישה הם:
- ליקויים מכניים במערכת הרבייה.
- ליקויים בביוץ.
- דלקות באיברי המין.
גורמי האי-פריון השכיחים ביותר בגבר הם:
- יצירת מספר קטן מדי של תאי זרע.
- חוסר מוחלט של יצירת תאי זרע.
- פגמים במבנה הזרע או בתנועותיו.
- אי-יכולת הזרע לחדור את מעטה התאים המקיף את הביצית.
הסיבות לליקויים אלו יכולות להיות:
- בעיות הורמונליות של הגבר.
- מתחים נפשיים.
- סתימה בצינור העברת הזרע מהאשך לשופכה.
- נפיחות והתרחבות כלי דם באשכים.
- עליה בטמפרטורת האשכים.
- דלקות.
- חום גבוה.
- נזק מולד.
- חשיפה לסמים, אלכוהול, טבק וקפאין.
- עודף או תת משקל ותת תזונה.
- קנדידה.
[עריכה] טיפול
הטיפול באי-פריון מתבצע בהתאם לאבחנה המדויקת של הגורם או הגורמים לו; לעתים משולבות מספר שיטות טיפול, וזאת על מנת לנצל את היתרונות של כל שיטה ושיטה:
- תיקונים כירורגיים במערכת הרבייה.
- תרופות המעודדות ביוץ, יצירת תאי זרע וכדומה.
במידה ובשום אופן לא ניתן לגרום להפריה, הטיפול המקובל הוא הפריה מלאכותית, אשר כולל:
- שיטות של הפריה חוץ-גופית (הח"ג, IVF).
- שיטות שאינן הפריה חוץ-גופית (Non-IVF).
קיימת כיום גישה של טיפולים נוספים כגון קבוצות תמיכה, טיפולים של רפואה סינית ואחרים. זוגות שלא מצליחים להרות לאחר טיפולי הפריה יכולים לפנות לאפשרויות אחרות כדוגמת פונדקאות או אימוץ ילדים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פריון באתר יולדת
- פריון באתר קר-מד
- פריון באתר baby 4 u
- למאמר "הפריה חוץ גופית", ד"ר אייבי לוין וד"ר ענת ספרן , אתר "דעת"
- פריון באתר פוריות
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרופ' יוסף שנקר וד"ר אוריאל אלחלל, פוריות האשה והגבר, הוצאת אגודת הסודנטים של האוני' העברית, 1995
- ז'רמיין גריר, מין וגורל - הפוליטיקה של פוריות המין האנושי, הוצאת זמורה-ביתן, 1992
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
