פאנצר סימן 1
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פאנצרקאמפוואגן 1B | |
| מידע כללי | |
| מדינה מייצרת | גרמניה |
| שנת ייצור | 1934 |
| דגם קודם | אין |
| דגם עוקב | פאנצר סימן 2 |
| מערכה מרכזית | מלחמת האזרחים בספרד |
| מידע טכני | |
| אורך: | 4.45 מטרים |
| רוחב: | 2.1 מטרים |
| גובה: | 1.72 מטרים |
| משקל: | 6 טון |
| מהירות: | 40 קמ"ש על כביש |
| טווח פעולה: | 155 ק"מ על כבישים. |
| חימוש עיקרי: | שני מקלעים 7.92 מ"מ מסוג מגל"ד |
| חימוש משני: | תלוי בדגם, בדרך כלל אין |
| מנוע: | בנזין, 100 כ"ס. |
| עובי השריון: | 13-7 מילימטר. |
| צוות: | 2 |
פאנצר סימן 1, או בשמו המלא פאנצרקאמפוואגן 1, היה הטנק הראשון שיוצר בייצור המוני בגרמניה הנאצית. הטנק לא שימש ללחימה במלחמת העולם השנייה, אך השתתף במלחמת האזרחים בספרד.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה חיפשו קצינים גרמניים בכירים את הסיבות למחדל. המסקנה העיקרית הייתה שגרמניה לא מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת נגד אויבותיה המערביות. גרמניה הייתה זקוקה לשיטת לחימה חדשה, שתאפשר לה להכניע את אויבותיה במהירות. לתמונה נכנסו מספר קצינים גרמניים, שבראשם היינץ גודריאן, שהתבססו על תאוריות מלחמה ממוכנת שהגו תיאורטיקנים צרפתיים ובריטים. הגרמנים בנו תורת לחימה שנקראה בפיהם בליצקריג (מלחמת בזק). השיטה הייתה מבוססת על שימוש מסיבי ומרוכז בטנקים וחי"ר ממוכן, חדירה מהירה ועמוקה אל מעבר לקווי האויב, השתלטות על נקודות מפתח והכרעת המערכה במהירות. כשבידיה תורת לחימה זו, החלה גרמניה לבנות את כוחותיה. הגרמנים נזקקו לטנקים, והחלו לפתח אותם בסודיות בשיתוף עם ברית המועצות. עם עליית היטלר לשלטון וההתנערות מהסכמי וורסאי (שאסרו על גרמניה להחזיק כח טנקים) החל ייצור טנקים בגרמניה. ב-1933 החל פיתוחו של הפאנצר סימן 1. הטנק נועד לאמן את הכוחות הגרמניים עד לבניית כח של טנקים ראויים יותר.
[עריכה] פאנצר סימן 1
הטנק, שנכנס לשירות באפריל 1934, התבסס בחלקו על טנקים בריטיים קלים (שנרכשו על ידי הרוסים, ולכן היו נגישים לגרמנים), והיה באופן ברור לא מתאים ללחימה נגד טנקים אחרים. בין 1934 ל-1936 נבנתה גרסה A, ואותה החליפה אחר כך גרסה B, שיוצרה עד 1937. שני אנשי צוות תפעלו את הטנק הקל (6 טון משקלו), והוגנו על ידי 14 מילימטר שריון בלבד. השריון הדק ושני המקלעים שהיוו את החימוש העיקרי הפכו אותו לבלתי ראוי לחלוטין ללחימה נגד טנקים. הטנק גם סבל מכך שמנועיו לא היו חזקים מספיק. ואכן, הטנק הוחלף בפאנצר סימן 2, והגרסאות המקוריות לא שירתו את הוורמאכט בקרב במהלך מלחמת העולם השנייה. לעומת זאת, 106 טנקי פאנצר 1 שצוותו על ידי "מתנדבים" גרמנים שירתו בצבא הלאומני של פרנקו במהלך מלחמת האזרחים הספרדית. בנוסף הטנק נמכר/ניתן לבעלות ברית של גרמניה.
[עריכה] גרסאות ותתי-דגמים
כצפוי, הפאנצר 1 איכזב את מפעיליו בספרד. השריון היה דק מידי, החימוש העיקרי היה עלוב. הטנקים ספגו אבדות לכוחות השריון של הרפובליקנים, שחומשו בטנקים רוסיים עדיפים. בניסיון להגביר את היכולת של הטנק להתמודד עם כלי רכב משוריינים חומשו חלק מהטנקים בתותח 20 מילימטר איטלקי. אך זה הוא רק אחד מהשינויים הרבים שנעשו בטנק. בניגוד לטנק המקורי, הגרסאות המאוחרות שירתו בקרב, אך לא כטנקים אלא בתפקידים שונים ומשונים (מרוב הגרסאות יוצרו רק כמה עשרות):
- פאנצר 1 גרסאות C ו-D: רכבי סיור משוריינים מהירים.
- פאנצר 1 גרסה F: נועד להיות רכב סיוע אש לחי"ר, והיה משוריין בהרבה מהמקור.
- לאנדונסלגר: מניח מטעני נפץ. שימש את הפלסים הגרמנים בפריצת ביצורי אויב.
- פלאקפאנצר 1: תותח נגד-מטוסים מתנייע. רכב פתוח עם תותח 20 מילמטר נ"מ.
- פאנצר 1 בפלסוואגן: רכב פיקוד חסר צריח, חמוש במקלע אחד, על תובת פאנצר 1גרסה ב'.
- פאנצריאגר 1: משחית טנקים , פתוח למחצה, עם תותח 47 מילמטר.
- שטורמפאנצר 1 ביסון: מרגמת סער בקוטר 150 מילמטר, שנועדה לפיצוח ביצורים וסיוע קרוב לחי"ר.
