פטריק וייט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פטריק וייט (Patrick White) (28 במאי 1912 - 30 בספטמבר 1990) היה סופר אוסטרלי חתן פרס נובל (1973), אחד מגדולי הסופרים במחצית השנייה של המאה ה-20. כונה 'המשורר הגדול של המרחבים האוסטרלים'. חיבר 27 רומנים ושמונה מחזות לתיאטרון. האוסטרלי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות.
כתיבתו מצטיינת ביכולתה להחיות דמויות ובתובנה מדויקת של הפסיכולוגיה האנושית. היא מאופינת בשימוש רב בטכניקת זרם התודעה ותכניה הינם כמו דתיים. בייחוד אמורים הדברים לגבי יצירתו הגדולה, עין הסערה (The Eye of the Storm), אשר נוגעת בגבהים של חוויה רוחנית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ובגרות
למרות שהוריו היו אוסטרלים, וייט נולד בנייטסברידג', לונדון (Knightsbridge, London). המשפחה חזרה לאוסטרליה כאשר היה בן ששה חודשים והתישבה בסידני. ב-1916, בגיל ארבע, פיתח וייט אסטמה. בריאותו הייתה שברירית לאורך כל ילדותו, דבר שמנע ממנו השתתפות בפעילויות רבות עם בני-גילו. וכך החל להתפתח דמיונו. הוא התאהב בתיאטרון, בו ביקר לראשונה בגיל צעיר. בגיל עשר, בנסיון לשכך את האסטמה שלו, נשלח וייט לפנימייה ברמות של ניו סאות' ויילס (New South Wales). לקח לו זמן להתאקלם לנוכחותם של ילדים אחרים. כאן החל בכתיבת מחזות. ב- 1924 הפנימייה נקלעה לקשיים פיננסיים ומנהלה הציע כי וייט יישלח לפנימייה באנגליה, הצעה אשר התקבלה על-ידי הוריו.
וייט נאבק להתאקלם בסביבתו החדשה, בקולג' צ'לטנהם (Cheltenham College), בית ספרו החדש. בגיל מבוגר תיאר את ההתנסות כ-'מאסר בן ארבע שנים'. וייט התכנס בתוך עצמו ומיעט בחברים. לעתים בילה את החגים עם הוריו באתרי נופש באירופה, אך הקשר שלהם נותר מרוחק. וייט שאף להיות שחקן תיאטרון אך הוריו רצו שיתנסה בעבודת האדמה.
[עריכה] מטייל בעולם
וייט בילה שנתיים כעוזר חוואי בבולרו (Bolaro), תחנה חקלאית בקצה ה-Snowy Mountains בניו סאות' ויילס. הוריו קיוו שעם תחילת עבודתו החקלאית תתפוגגנה יומרותיו האמנותיות. וייט למד לכבד את האדמה, ובריאותו החלה להשתפר. עם זאת, ברור היה כי אינו מתאים לסוג כזה של אורח חיים.
החל מ-1932 ועד 1935 התגורר וייט באנגליה ולמד ספרות צרפתית וגרמנית בקינגס קולג', קיימברידג' (King's College, Cambridge). בסמסטר הראשון סבל, כיון שהתאהב בבחור צעיר שהגיע לקינג'ס קולג' כדי ללמוד לקבלת הכשרה ככומר אנגליקני, אך לא העז לדבר על רגשותיו פן תאבד חברותם. כמו הומוסקסואלים רבים בעת ההיא, וייט חשש כי בשל נטייתו המינית הוא נדון לחיי בדידות. אך לילה אחד התוודה בפניו פרח הכמורה כי אינו נמשך לנשים; הייתה זאת פרשת האהבים הראשונה בחייו.
בעודו בקיימברידג', פרסם וייט אסופה משיריו בשם The Ploughman and Other Poems וכתב מחזה שהוצג על-ידי תיאטרון חובבים. וייט זכה בתואר ראשון ב-1935 והתישב לתקופה קצרה בלונדון, שם התגורר באזור הומה אמנים. כאן פרח לתקופת מה, חיבר מספר עבודות שלא פורסמו ועיבד מחדש רומן, Happy Valley, אשר חיבר כאשר עבד כעוזר חוואי. ב-1937 נפטר אביו של וייט והותיר לו ירושה של עשרת אלפים פאונד. הדבר איפשר לוייט להקדיש את כל זמנו לכתיבה, ובנוחות יחסית. הוא חיבר שני מחזות נוספים, לפני שהצליח למצוא מוציא לאור שיסכים לפרסם את Happy Valley. הרומן התקבל בצורה טובה באנגליה, אך נכשל באוסטרליה. הוא החל לחבר רומן נוסף, Nightside, אך נטש אותו לאחר שקיבל תגובות שליליות. מאוחר יותר ביטא צער על-כך שלא סיים אותו.
לקראת סוף שנות ה-30, בילה וייט תקופה מסוימת בארצות הברית, בקייפ קוד (Cape Cod), מסצ'וסטס, ובעיר ניו יורק, שם חיבר את החיים והמתים (The Living and the Dead). עם פרוץ מלחמת העולם השניה, חזר וייט ללונדון והצטרף לחיל האוויר המלכותי. הוא גויס לתפקיד קצין מודיעין, והוצב במזרח התיכון. הוא שירת במצרים, ארץ ישראל, ויוון. בזמן שהותו במזרח התיכון, היה לו רומן עם קצין בשם מנולי לסקריס (Manoly Lascaris), אשר נהיה לשותפו לחיים.
[עריכה] התפתחות כתיבתו של וייט
לאחר המלחמה חזר וייט לאוסטרליה ורכש בית ב- Castle Hill, במבואותיה הכפריים למחצה של סידני. כאן השתקע עם מנולי לסקריס. הם גרו שם משך שמונה-עשרה שנה, מתפרנסים ממכירת פרחים, ירקות, חלב ושמנת. במשך השנים הללו, החל להתפרסם כסופר. הוא פרסם את The Aunt's Story ואת The Tree of Man אשר יצא לאור בארצות הברית ב-1955 ומעט מאוחר יותר באנגליה. The Tree of Man זכה לביקורות נלהבות בארצות הברית, אך במה שעתיד להיות דפוס נשנה, הספר הושמץ על ידי המבקרים האוסטרלים. וייט פיתח ספקות לגבי עתידו כסופר, לאחר שהתעלמו מספריו באוסטרליה (שלושה מהם כונו 'לא-אוסטלים' על-ידי המבקרים), אך החליט לבסוף להתמיד. פריצת הדרך הראשונה באוסטרליה באה עם הרומן Voss אשר זכה בפרס מיילס פרנקלין (Miles Franklin Literary Award).
ב-1961 וייט הוציא לאור את Riders in the Chariot. הספר הפך לרב מכר וזיכה אותו בפרס מיילס פרנקלין נוסף. בשלב זה וייט כבר ביסס את שמו כאחד הסופרים הגדולים בתבל. למרות זאת, הוא נותר בעיקרו של דבר אדם מסוגר, החרד לפרטיותו ונמנע מלהעניק ראיונות והרצאות פומביות. ובכל זאת מעגל חבריו התרחב מאוד.
ב-1968 וייט כתב את The Vivisector, תיאור אופי של אמן. רבים קישרו בין כך לבין חברו, האמן סידני נולן (Sydney Nolan) אך וייט תמיד הכחיש נמרצות. בערך בתקופה זו החליט כי יותר לא יסכים לקבל פרסים עבור כתיבתו. הוא דחה הן את פרס בריטניה בן ה- $10,000 והן פרס מיילס פרנקלין נוסף. הרי מילר (Harry M. Miller) גישש אצלו לגבי הפקת סרט שיתבסס על Voss, אך דבר לא יצא מכך. הוא הפך לפעיל נגד צנזורה ספרותית והצטרף לדמויות ציבוריות נוספות בחתימה על הצהרה כנגד החלטתה של אוסטרליה להצטרף למלחמת וייטנאם.
ב-1973 זכה וייט בפרס נובל לספרות עבור "אמנות נאראטיבית אפית ופסיכולוגית, אשר הכניסה תוכן חדש לספרות". וייט וחברו הצייר סידני נולן נסעו לשטוקהולם לקבלת הפרס. להודעה על הזכיה הייתה השפעה מיידית על הקריירה שלו: בית ההוצאה הכפיל את היקף סדרת ההדפסות של "בעין הסערה" והעניק לו מקדמה גבוהה יותר עבור ספרו הבא. הוא השתמש בכסף כדי לייסד את פרס פטריק וייט. פרס שנתי זה מוענק לאמנים שהוכיחו יצירתיות במשך תקופה ארוכה, אך לא זכו להכרה ראויה.
[עריכה] שנות הדמדומים
וייט תמך בממשלת העבודה בראשות גוף ויטלם (Gough Whitlam) ולאחר שהלה הודח מהשלטון בעת משבר חוקתי ב-1975, וייט הפך לאנטי-מלוכני. הוא הגיע להופעות טלוויזיוניות נדירות על-מנת לפרסם את דעותיו.
במשך שנות ה-70, החלה בריאותו של וייט להידרדר - שיניו התפוררו, ראייתו בגדה בו והוא סבל ממחלות ריאה כרוניות. ב-1979 ספרו The Twyborn Affair הופיע ברשימת המועמדים לפרס בוקר, אך וייט ביקש כי יוסר מהרשימה, כדי לתת הזדמנות לסופרים צעירים יותר. מעט לאחר מכן הודיע וייט כי חיבר את ספרו האחרון ומעתה ואילך יכתוב אך ורק לרדיו ולתיאטרון.
ב-1981 פרסם וייט אוטוביוגרפיה בשם Flaws in the Glass: A Self-Portrait, בה בחן עניינים בהם מיעט להתבטא בפומבי עד כה, כגון ההומוסקסואליות שלו וסירובו לקבל את פרס נובל באופן אישי. ב- Palm Sunday של 1982 נאם וייט בפני קהל של 30,000 וקרא לחרם על כריית אורניום ולהשמדתם של כלי הנשק הגרעיניים.
ב-1986 פרסם רומן אחד נוסף, Memoirs of Many in One, אך באופן מוזר צוין כי חובר על-ידי "Alex Xenophon Demirjan Gray ובעריכת פטריק וייט". באותה שנה ספרו Voss הופיע מעל בימת האופרה. וייט סירב לצפות בהופעת הבכורה בפסטיבל אדלייד כיון שהמלכה אליזבת השנייה הוזמנה, והעדיף להגיע להופעה שנערכה בסידני.
ב-1987 פרסם וייט את Three Uneasy Pieces, הגיגיו על זיקנה ועל המאמץ להשיג שלמות אסטתית. כאשר דייוויד מאר (David Marr) סיים את כתיבת הביוגרפיה של וייט ביולי 1990, וייט ישב אתו משך תשעה ימים ויחד עברו על הפרטים.
וייט נפטר ב-30 בספטמבר 1990, לאחר מחלה קשה.
[עריכה] רומנים
- 1941 The Living and the Dead
- 1948 The Aunt's Story
- 1955 The Tree of Man
- 1957 Voss
- 1961 Riders in the Chariot
- 1966 The Solid Mandala
- 1970 The Vivisector
- 1973 The Eye of the Storm
- 1976 A Fringe of Leaves
- 1979 The Twyborn Affair
- 1986 Memoirs of Many in One - despite the title, a novel
[עריכה] חיבורים אחרים
[עריכה] ספרים שתורגמו לעברית
- סיפורה של דודה (1948), תירגם אמציה פורת (הוצאת עם-עובד, תשנ"ב 1992)
- עץ האדם (1956)
- ווס (1957), מאנגלית אברהם בירמן וחנה לבנת (זמורה-ביתן, תש"ן 1990)
- יורדי המרכבה (1961), מאנגלית מרים אורן (זמורה ביתן מודן, תש"ם 1980)
- גולת המאנדלה (1966), מאנגלית ג. אריוך (זמורה ביתן, תשמ"ז 1987)
- גדילי עלים (1976), תירגם אמציה פורת (הוצאת עם-עובד, תשל"ט 1978)
- עין הסערה, מאנגלית ג. אריוך בהשתתפות רימונה די-נור (זמורה-ביתן, תשס"א 2001)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אוטוביוגרפיה באתר הרשמי של ועדת פרס נובל
- Why bother with Patrick White אתר מקיף על פטריק וייט
- PATRICK WHITE Info
- ביוגרפיה של פטריק וייט
| הקודם: היינריך בל |
פרס נובל לספרות 1973 |
הבא: איווינד יוהנסון והרי מרטינסון |
