פילגש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פילגש הוא מונח המתאר את מערכת היחסים בין גבר לאישה הנמשכת זמן רב ואינה כוללת קשר נישואין רשמי, לרוב בשל היות הגבר או האישה המחזיקים את הפילגשים נשואים לאחר, או בשל אי רצונם של הגבר או האישה המחזיקים את הפילגשים להינשא. המדובר בקשר ארוך טווח בין הגבר לאישה, ואין מדובר בקשר מזדמן לצרכי סיפוק מיני בלבד. במערכת יחסים זו דואגים הגבר או האישה המחזיקים את הפילגשים לכל צרכי הפילגש. מדובר היה לרוב, במהלך ההיסטוריה, ביחסים בין מלך (או מלכה) של מדינה לפילגשים הרבים שהיו לו. אף שהצאצאים של קשר זה היו "לא חוקיים" ונחשבו כממזרים היו מקרים בהם הכירו מחזיקי הפילגש בצאצאים כיורשים חוקיים.
מוסד זה היה קיים לכל אורך ההיסטוריה החל מהעת העתיקה, ומוזכר אף בתנ"ך.
תוכן עניינים |
[עריכה] נשים כפילגשים
לכל אורך ההיסטוריה שימשו נשים בתפקיד פילגשים של מלכים, וכן אצילים רבים, אולם לא רק למעמד האצולה היו פילגשים - כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את הדבר, מבלי קשר למעמדו החברתי, יכל להחזיק פילגש.
בחצרי בתי המלוכה של אירופה ובעיקר בחצר ארמון ורסיי וארמון וייטהול במאות ה-17 וה-18 היו לפילגשים השפעה רבה על המלכים ועל ההחלטות של המלכים. הפילגשות של לואי ה-15 מלך צרפת, ושל צ'ארלס השני מלך אנגליה, בזכות השפעתם הרבה על המלך, השפיעו על מדיניות החוץ והפנים של המדינה באופן גלוי.
בצרפת מעמד הפילגש המלכותית היה מעמד חצי רשמי, ואישה שלא היה לה תואר אצולה לא יכלה להיות במעמד זה.
[עריכה] גברים כפילגשים
כשם שגברים שהיו שליטי מדינות החזיקו נשים פילגשים, כך גם נשים ששלטו במדינות, או נשות ממעמד אצולה שהיו בעלות ממון משלהן, החזיקו גברים כפילגשים. קתרינה הגדולה החזיקה מספר פילגשים בו זמנית בתקופתה. קתרינה העדיפה לשמור לעצמה את הכוח השלטוני, ומחשש שנישואין יגרמו לפגיעה בכוח זה העדיפה החזקת פילגשים גברי על נישואים.
גם המלכה אליזבת הראשונה וכן המלכה ויקטוריה, מספר שנים לאחר התאלמנותה, החזיקו גברים כפילגשים. בתקופה הוויקטוריאנית מספר רב של בנות מעמד האצולה שממונן היה בידיהן החזיקו גברים ממעמד נמוך יותר כפילגשים, על אף שהדבר נחשב בזוי מבחינה מוסרית. מצב זה בא לידי ביטוי בספרות, בספרו של דייוויד הרברט לורנס - "מאהבה של ליידי צ'טרלי".
[עריכה] פילגשים ביהדות
ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות
ביהדות בתקופת המקרא תופעת הפלגשים הייתה נפוצה, כפי שניתן לראות מסיפור פילגש בגבעה. לשופט גדעון בן יואש ולדוד המלך היו פילגשים. וליעקב אבינו היו שתי פלגשים - בלהה וזלפה, שלבניהן היה מעמד שווה כשל שאר השבטים.
היהדות מאפשרת לגבר לחיות עם פילגשים ללא קידושין וכתובה ובכך מאפשרת לגבר לחיות עם האישה מבלי להיות חייב לכלכלה. הסדר זה אינו חל על נשים, שאינן יכולות להחזיק גברים כפילגשים.
על פי התנ"ך, לשלמה המלך היו 700 נשים ו-300 פילגשים.
מצב זה לא השתנה וגם בימינו יכול גבר להחזיק מספר פילגשים מבחינה הילכתית.
[עריכה] פילגשים כיום
במהלך המאה ה-20 פחת מספר הפילגשים. עם עלייתן של התנועות לשיוויון מעמד האישה, ועליה בכוחן החברתי של הנשים ובהשכלתן, פחת מספר הנשים שרצו להיות "נשים מוחזקות" מחד, ו"קשרים פתוחים" בין גברים ונשים הפכו מקובלים יותר ויותר בתרבות המערבית. שתי מגמות אלה הביאו למצב בו מעמד "פילגש" כמעמד חברתי מקובל הפך להיות מוקצה. גורם נוסף שהביא לפיחות בקשרים מסוג זה היה הפיחות שחל במעמד הנישואין. בניגוד לשנים עברו בהם גירושים הפכו בלתי מקובלים, ובני זוג פנו לקשר עם פילגש, כיום הגירושים הפכו מקובלים, ובהעדר סטיגמה חברתית הנילווית להם מעדיפים זוגות להתגרש במקום להישאר בקשר נישואין פיקטיבי, וקשר מקביל עם פילגש (אף שהדבר עדיין קיים במשפחות בעלות ממון רב ביותר, בהם הגירושין יתלוו באבדן ממון רב). PilegeshPersonals.com
[עריכה] פילגשים בספרות
בתקופה הוויקטוריאנית היה מוסד הפילגשים נפוץ מחד, ומגונה מוסרית מאידך. שילוב זה הביא לכך שרומנים רבים נכתבו על מוסד זה, תוך אזהרה שקו דק ביותר עובר בין פילגשות לזנות (מתוך השקפה מוסרנית). הן בספרו של ג'ון קלילנד - גבעת פאני והן בספרו של דניאל דפו - מול פלנדרס מוצג הקו הדק בין פילגש לזונה תוך טענה כי מדובר בקו מלאכותי בלבד.
ג'ון דריידן בספרו אנוס מירביליס דווקא סבור שהעובדה שהמלך מחזיק פילגש, והורה לממזרים מעידה על דווקא על נדבנותו.
הסופרת ג'ורג' אליוט הייתה בעצמה פילגש של גבר נשוי, אולם בשל היותה מסוגלת לפרנס את עצמה לא ראתה את עצמה כ"אישה מוחזקת" אלא כ"אישה משוחררת" דווקא.
דילמה בשאלת מוסריות הפילגשות מופיעה בספרה של שרלוט ברונטה - ג'יין אייר בו רוצ'סטר אינו מסוגל להתגרש מאישתו המשוגעת ומציע לג'יין אייר לחיות עימו כפילגש.
