פילגש בגבעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פילגש בגבעה הוא כינויו של אחד האירועים המוזכרים בסוף ספר שופטים. במוקד הסיפור מסופר על איש מבני לוי שנקלע עם פילגשו לעיר של בני בנימין, שם נאנסה הפילגש באכזריות על ידי בני העיר. בעקבות האירוע פרצה מלחמת אחים שבמסגרתה כמעט וחוסל שבט בנימין בידי שאר השבטים.

[עריכה] תיארוך האירוע

אף כי המעשה מופיע בסוף ספר שופטים (פרקים יט-כא), הדעה הרווחת היא שהוא אירע בתחילתם, בזמן שפינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אשר מוזכר בסיפור, עדיין היה חי. הדבר נתמך על ידי סידרו של ספר שופטים- הספר מרכז בתחילתו את סיפורי השופטים ומלחמות ישראל באופן פחות או יותר כרונולוגי ועל כך אין ויכוח, לקראת סוף הספר ישנו ריכוז של סיפורים פנים-ישראליים ובהם סיפור פילגש בגבעה, הריכוז הזה של סיפורים העוסקים בנושא אחד הביא למסקנה כי מבחינה כרונולוגית לא התרחשו המעשים דווקא בסוף תקופת השופטים וכי הסיפור מופיע בסוף הספר על פי סדר ענייני ולא סדר כרונולוגי.

[עריכה] סיפור המעשה

[עריכה] תחילת הסיפור

איש משבט לוי הגר בהר אפרים, לקח פילגש מבית לחם יהודה. האישה "זנתה עליו" (מרדה בו), וברחה אל בית אביה בבית לחם, שם שהתה במשך כמה חודשים. לאחר מכן הגיע אליה האיש, לדבר על לבה. לאחר שהות של כמה ימים בביתו של אביה, שניסה להשאיר אותם עוד ועוד שם (ייתכן שכתוצאה מחשש מהדרך, אשר התאמת), יצאו האיש ופילגשו לעת ערב לכיוון עירם. כשהגיעה שעת החשכה, היו הם ליד יבוס (ירושלים דאז), שהייתה אז עיר יבוסית. האיש סירב להצעת נערו ללון שם, בנימוק (שיתברר כאירוני, לאור ההמשך) ש"לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה" והמשיך בדרכו במטרה ללון באחת מערי בנימין - הגבעה או הרמה.

[עריכה] האונס בגבעה

הם המשיכו ברכיבתם, והשמש שקעה כאשר היו ליד הגבעה (כנראה באזור מעיינות הסטף), שם ישבו ברחוב וחיכו, לשווא, שיהיה מי שיאסוף אותם ללון בביתו. רק איש זקן מהר אפרים, שהגיע מהשדה, הסכים להכניסם הביתה, להאכילם ולהשקותם. בעודם בסעודה, הקיפו את הבית אנשי העיר, ודרשו להוציא את האיש החוצה במטרה לאונסו או להתעלל בו. המארח התחנן לפניהם שלא יעשו זאת לאורחו, ובמקום זאת שיוציא אליהם את בתו הבתולה ואת פילגש האיש. על אף סירובו של ההמון, הוציא האיש את פילגשו בכוח החוצה, שם התעללו בה בני העיר כל אותו הלילה. לפנות בוקר שילחו אותה, והיא נפלה מתעלפת על פתח הבית, עד אור היום. כאשר קם האיש בבוקר, פתח את דלתות הבית לצאת לדרכו וראה את פילגשו מוטלת על הסף. כשראה שאינה מגיבה (ככל הנראה מתה כבר), לקח אותה לביתו. שם ניתח את גופתה לשנים עשר נתחים, ושילחם לכל חלקי הארץ.

[עריכה] המלחמה בבני בנימין

העם, מזועזע קשות, נקהל כאיש אחד אל המצפה, שם הכריזו מלחמה על שבט בנימין המוגדרים כגיבורי מלחמה, בהכריזם שמי שלא יעלה למלחמה יומת, וגם בשבועה שלא לתת מבנותיהם לבנימין לנשים. המלחמה התנהלה בשלוש מערכות, כאשר בשתיים הראשונות הפסידו בני ישראל למרות עידוד של האורים ותומים ששאלו בהם אם לעלות למלחמה. רק במערכה האחרונה ניצח העם, על ידי הצבת מארב בדומה למלחמת העי. בניצחון זה היכו כמעט את כל בני בנימין, ושרפו באש את עריהם. רק שש מאות איש מבני בנימין נותרו בחיים.

[עריכה] הצלת שבט בנימין מכיליון

לאחר הניצחון, הבין העם כי עומד להיכחד שבט שלם מישראל - שהרי נאסר על בני ישראל לתת מבנותיהם לנשים לבני בנימין. עקב כך, נקטו בשני צעדים: ראשית, החליטו לממש את השבועה להרוג מי שלא השתתף במלחמה על אנשי יבש גלעד. כך, יצאו עליהם למלחמה, הרגו באנשיהם ולקחו ארבע מאות בתולות בשביל אנשי בנימין. בכך פתרו חלק מהבעיה אולם פתרון זה לא הספיק מכיוון שהיו שש מאות מבני בנימין והיו ארבע מאות בתולות וחסרו מאתיים לשאר הגברים, ועל כן ננקט צעד שני: הוחלט לנצל את החג בשילה, שבו מחוללות בנות העיר בכרמים (אולי ט"ו באב), כאשר בני בנימין יחטפו להם נשים מהמחוללות. כך, לא תופר השבועה, שהרי הן נחטפו ולא ניתנו מרצון.

[עריכה] פרשנות לסיפור

לדעת רוב הפרשנים, הסיפור בא לבטא כמה נוראה הייתה התקופה הזו, שבה אין מלך בישראל. מעטים מן הפרשנים המודרניים דווקא רואים בסיפור מעשה חיובי, המתאר את אחדות ישראל במלחמתו בעוול. לשיטתם, המילים "אין מלך בישראל" הושתלו בסיפור מאוחר יותר, ואין הן משקפות את כוונתו המקורית של הסיפור.