פרנץ הלדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ ריטר הלדר (30 ביוני 1884 - 2 באפריל 1972) היה גנרל גרמני במלחמת העולם השנייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיים וקריירה מוקדמת
פרנץ הלדר נולד בורצבורג למשפחה צבאית, אביו, מקס הלדר, היה גנרל-מאיור במשרד המלחמה של בוואריה והיה מראשוני המשתמשים בארטילריה מודרנית, הלדר הצטרף ליחידת ארטילריה בצבא בוואריה בשנת 1902, קודם ללויטנט (סג"ם) שסיים את לימודיו באקדמיה הצבאית בשנת 1904, המשיך ולמד בבית הספר לארטילריה (1906-07) ובבית הספר לקציני מטה (1911-14).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הלדר שירת כקצין מטה של הארמיה הבווארית השלישית, קודם להאופטמן (סרן) באוגוסט 1915 ושירת במטה של דיוויזית חיל הרגלים השישית, עד סוף המלחמה הוא הספיק לשרת במפקדת הארמיה השנייה והרביעית.
[עריכה] בין המלחמות
בסוף המלחמה הלדר נשאר לשרת בצבא גרמניה המצומצם, הרייכסווהר, שירת תחילה כמדריך בין השנים 1919 ל-1924.
בשנת 1924 הלדר קודם לדרגת מאיור (רס"ן) ובשנת 1926 הוא מונה לקצין המבצעים של כוח הרייכסווהר במינכן, הוא קודם לדרת אוברסלויטנט (סא"ל) בפברואר 1929 ובאוקטובר הוא הוצב כמדריך בבית הספר לקציני הרייכסווהר.
הלדר קודם לדרגת אוברסט (תא"ל) בדצמבר 1931 ושירת כראש המטה של הרייכסווהר במינסטר עד שנת 1934.
הלדר קודם לדרגת גנרל-מאיור באוקטובר 1934 ושירת שמפקד דיוויזית חיל הרגלים השביעית שהייתה מוצבת במינכן.
הלדר קודם לדרגת לויטנט-גנרל באוגוסט 1936 והפך להיות ראש אגף האימונים של הורמאכט, והיה אחראי לתרגילי האימון הגדולים ביותר שנערכו מאז שגרמניה החזירה את גיוס החובה בשנת 1935.
הלדר קודם לדרגת גנרל דר ארטילרי ב-1 בפברואר 1938, ראש ה-OKW החדש וילהלם קייטל בעצה אחת עם אדולף היטלר מינה את הלדר לראש המטה הכללי של ה-OKH כיורשו של לודוויג בק שהתפטר בעקבות משבר הסודטים.
כשבוע ממינויו הלדר הגיש להיטלר תוכנית לכיבוש צ'כוסלובקיה, לפי תוכניתו הכוחות הגרמנים בראשות גרד פון רונדשטט וריטר פון לאב היו אמורים לפלוש למדינה ולהתקדם בצורת צבת, היטלר שינה את התוכנית והורה שולטר פון רייכנאו יתקדם ישירות לעבר פראג, הלדר שרצה להימנע ממלחמה דן עם כמה גנרלים גרמנים ברעיון להדיח את היטלר מהשילטון בהפיכה צבאית, אולם הרעיון הזה לא יצא אל הפועל מאחר והסכם מינכן נחתם וסכנת המלחמה עברה.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
הלדר השתתף בהכנת תוכניות הפלישה לפולין באביב 1939 והעריך שמלחמה עם הפולין תגמר בניצחון גרמניה בפרק זמן של שבועיים עד שלושה שבועות.
במהלך נובמבר 1939 הלדר סיכם עם ולטר פון בראוכיטש שהוא יתן לו את תמיכתו במקרה שהוא ינסה לרסן את תוכניותיו של היטלר להמשך מלחמות ההתפשטות, בראוכיטש דחה את הצעתו.
בסוף שנת 1939 הלדר היה אחראי על ניסוח תוכניות הפלישה לצרפת, לארצות השפלה ולבלקן, בתחילה הלדר היה ספקני לגבי סיכויי הצלחת הפלישה לצרפת אבל על פי פקודת היטלר הוא קיבל את תוכנית הפלישה דרך הארדנים שניסח אריך פון מאנשטיין ושהוכיח את הצלחתה. הלדר קודם לדרגת אוברסט-גנרל ב-19 ביולי 1940 ובאוגוסט התחיל לתכנן את מבצע ברברוסה, זמן קצר אחר כך בניסיון להגיל את כוחו, היטלר איפשר להלדר לעסוק רק בתכנון מבצעים בחזית המזרחית.
במהלך 1942 הלדר חזה שהסובייטים יכולו עדיין להזרים מיליוני חיילים חדשים לחזית בניגוד לדעת היטלר שסבר שהצבא האדום מתקרב לנקודת שבירה, הלדר גם התנגד להחלטתו של היטלר לשלוח את הארמיה האחת עשר בפיקודו של פון מאנשטיין לסייע בבהתקפה על לנינגרד וחדירת הצבא לתוך הקווקז. בגלל חילוק דעות אלה היטלר החליט שהלדר לא ניחן יותר בגישה התוקפנית המתאימה לניהול מלחמה והכריח את הלדר לפרוש בספטמבר 1942.
אחרי קשר העשרים ביולי ולמרות שהוא לא לקח חלק בו או ידע עליו, הלדר ביחד עם אשתו ובתו הבכורה נעצר על ידי הגסטאפו מכיוון שחשדו בו במעורבות, הוא נשלח למחנות הריכוז רבנסברוק ובפלוסנבורג, בסוף המלחמה הוא שוחרר על ידי חיילים אמריקאים והפך להיות שבוי מלחמה.
[עריכה] אחרי המלחמה
אחרי שיחרורו מהמחנה השבויים האמריקאי הוא עבד בין השנים 1946-61 כראש חטיבת הצבא הגרמני ביחידה למחקר היסטורי של צבא ארצות הברית בגרמניה, הוא כתב שני ספרים על המלחמה, "היטלר כמפקד צבאי" ו"יומני הלדר".
על עבודתו למען צבא ארצות הברית הוא עוטר במדליית החירות הנשיאותית על יד נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי.
פרנץ הלדר נפטר בביתו שבבוואריה בשנת 1972.
