צבי ארד (משורר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
צבי יהודה ארד (רודניק) (דצמבר 1909 - ינואר 1994), משורר, עורך ומתרגם פורה. ממייסדי קיבוץ עין שמר.
צבי ארד (רודניק) נולד בוילנה שבאימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). עלה לארץ ישראל בשנת 1931 ועסק בקיבוצו בעבודות מסגרות ואחזקה. היה כמעט שלושים שנה חבר קיבוץ עין שמר.
שיריו הראשונים נדפסו בעיתונות תנועת "השומר הצעיר" בפולין וליטא. ספר שיריו הראשון "בדלוק הסתיו" נדפס בשנת 1939, והיה הספר הראשון של ספרי השירה בהוצאת 'ספרית פועלים'. ספר שיריו השני, "יומן באפר", נכתב לאחר כמה לילות ללא שינה שבהם שמע את עדותה המצמררת של הפרטיזנית רוז'קה קורצ'ק-מרלא על חורבן וילנה היהודית.
הוא כתב גם כמה רומנים. לשונו השירית קשה במיוחד, יש בה ניאולוגיזמים, חידושי מלים, והיא נסמכת כמקור על לשון המשנה והתלמוד. עם עזיבתו את הקיבוץ, בשנת 1958, החל בעבודת תרגום רחבת היקף, ועד פטירתו תרגם למעלה מ־200 ספרים. צבי ארד היה מתרגם מוכשר ורב לשוני שתרגם מכמה לשונות ובהן רוסית, פולנית, גרמנית, יידיש, אנגלית ועוד. תרגומו האחרון שלא נשלם היה "גיבור זמננו" של הסופר מיכאיל לרמונטוב.
בתו תלמה, הייתה אשתו ואם ילדיו של הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו).
ביוגרפיה מלאה: צבי נולד בעיר וילנה בליטא בשנת 1909 למשפחה מסורתית והוא נקרא על שם סבו: צבי יהודה רודניק. אביו למד בישיבה, אך החליט לא להיות "פרזיט" והלך ללמוד ראיית חשבון. הוא עבד במנהל חשבונות בבית חרושת לעיבוד עורות. מגיל צעיר היה מוכשר בשפות ובספרות - כבר בתור ילד "בחש" בארבע שפות: רוסית, פולנית, אידיש וגרמנית. כבר בגיל 10 החל להתרחק מעולמם של הוריו שהיו מסורתיים וגלותיים. בכיתה ג' פרסם את שירו הראשון בעיתון בית ספר. בהמשך עברה משפחתו לגור בבית החרושת ושם החל בצד השני של אישיותו: המכניקה. בכיתה ט' הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" הנמצאת בקוטב הנגדי ל"ישיבה". הסוציאליזם וההגשמה בארץ ישראל הפכו למרכז עולמו. את הידע הטכני העצום רכש בבית הספר "אורט" ובבית ספר לנהיגה שהיה אז דבר יקר מציאות. לאחר תקופת הכשרה של 3 שנים נפרד ממשפחתו ועלה לארץ (בשנת 1931- העלייה החמישית), דרך הנמל טריאסטה, להגשים את חלומו. תחילה נפל ישר אל תוך מחנה צריפים ואוהלים, עבודה קשה, אוכל מועט ומחלות. זמן קצר לאחר מכן הכיר את אשתו לעתיד, מיניה. בסוף 1932 עבר לקיבוץ עין שמר ושם החל פרק חיים חדש: הקיבוץ. בקיבוץ התגלו מייד כשרונותיו: ידע והתמצאות בלתי רגילים בכל תחום טכני, ובניגוד גמור, גם כושר כתיבה ויצירה רעיוני. בניגוד לעולים רבים שהגיעו חסרי מקצוע, היה צבי מצרך מבוקש ביותר. ידו הייתה מעורבת בבניית המכונות הראשונות, הקידוח הראשון למים, הנחת הצינורות, הבאת המשאית הראשונה, הכשרת נהג מקומי ועוד... במקביל לעבודה מבוקר עד ערב לא יכול היה לחדול מאהבתו העיקרית: היצירה הספרותית.
ספרו הראשון היה: "בדלוק הסתיו". צבי ניסה לשכנע את הוריו לעלות ארצה אך הם סרבו. בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו כי הנאצים הוציאו את בני משפחתו להורג בפונאר, כמו ממילות השיר: "אל פונאר דרכים יובילו אין לחזור"!
החל מ-1934 כשסיים את עבודתו בחוץ ניסה להגיע להסדר שיאפשר לו לעסוק בספרות. ב-1958 הבין כי לא יוכל להמשיך לחיות בקיבוץ. ההחלטה לעזוב את הקיבוץ לאחר 27 שנים היא קשה, נועזת, מהמיוחדות במינה באותם ימים. המעבר לעיר הטיל עליו את הדאגה לצד הכלכלי של המשפחה ולהבטחת העתיד. הוא עבד בתרגום מבוקר עד ערב, התמנה לעורך עיתון המורים "הד החינוך" ובמקביל המשיך במלאכת התרגום מ-7 שפות! את ההוקרה והערכה קיבל ב"פרס טשרניחובסקי לתרגום".
צבי נפטר ב-1994 ממחלת הסרטן.
מקורבים אליו יזכרו אותו כאדם עם אישיות מיוחדת במינה: חם ואנושי במישור המשפחתי ובעל כושר העמקה אל מתחת לפני השטח. למרות שהיה יליד 1909 היה מודרני ומתקדם בדעותיו יותר מהרבה צעירים וצעיר ברוחו יותר מהרבה צעירים. הוא משלב ידע מעמיק ממורשת ישראל ובניגוד לזה סלידה מכל הקשור לפולחן הדתי. ובניגוד לרבים מהאומנים כ"תלושים מהמציאות" איחד בתוך אישיות אחת את המשורר האומן, היוצר על גבי הנייר, עם המהנדס והמסגר היוצרים בברזל.
לצבי שלושה ילדים: תלמה, יואש ואיתי.
