קלרה הסקיל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרה הסקיל (7 בינואר, 1895 -7 בדצמבר, 1960) הייתה פסנתרנית קלאסית. כפרשנית מהוללת של רפרטואר מתקופת הקלאסיקה וראשית הרומנטיקה, נודעה הסקיל בעיקר בביצועים והקלטות של מוצרט. רבים ראו בה את הפרשנית הראשונה במעלה של מוצרט בזמנה. כן יצא שמה כפרשנית מעולה של בטהובן, שומאן וסקרלטי. כמי שנחשבה לפסנתרנית מעולה של מוזיקה קאמרית, ניגנה הסקיל עם מוזיקאים ידועי שם כמו ג'ורג'ה אנסקו, אז'ן איזאיי, פבלו קזאלס וארתור גרומיו, שאתו הופיעה בקונצרט האחרון שלה.
הסקיל נולדה בבוקרשט, רומניה במשפחה יהודית. אימה לימדה אותה לנגן וכבר בגיל חמש הופיעה וניגנה לפני אליזבטה מלכת רומניה. בגיל 7 יצאה ללמוד בוינה אצל ריכרד רוברט (שבין תלמידיו ידועי השם היו רודולף סרקין וגיאורג סל) וכן, לזמן קצר, אצל פרוצ'ו בוזוני. היא נכנסה לקונסרבטואר של פריז בגיל עשר, באופן רשמי כדי ללמוד אצל אלפרד קורטו, אם כי רוב הדרכתה באה מלאזאר לוי ומאדאם ז'ירו-לטארז, וסיימה את לימודיה בגיל 15 עם פרס ראשון. הסקיל יצאה לסיור הופעות באירופה, אם כי הקריירה שלה נקטעה באיבה עקב אחת המחלות הרבות, שמהן סבלה במהלך חייה. בשנת 1913 הושמה בגבס בניסיון למנוע הופעת עקמת. מחלות תכופות, יחד עם פחד במה קיצוני, שהופיע בשנת 1920, מנעו אותה מלהשיג הצלחה כלכלית או ביקורתית.
רק לאחר נדודים רבים, בגלל הרדיפה הגזענית של התקופה, התיישבה בשנת 1942 בשווייץ. רוב חייה עברו עליה בעוני. רק לאחר מלחמת העולם השניה, בסדרת קונצרטים בהולנד בשנת 1949, החלה לזכות בתהילה שהייתה זכאית לה.
כפסנתרנית, הצטיינה נגינתה בטוהר של צליל ופיסוק, שנבע אולי מכשרונה ככנרת. שקיפות ורגישות שבהשראה ציינו גם את סגנונה באופן שאין לטעות בו.
הסקיל מתה מחבלות שנגרמו לה בנפילה בתחנת רכבת בבריסל. היא הייתה אמורה לנגן בקונצרט עם ארתור גרומיו למחרת היום.
