קרב מנזיקרט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב מנזיקרט | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| האימפריה הביזנטית | הטורקים הסלג'וקים | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| רומנוס הרביעי דיוגנסוס ניקפורוס בריניוס תאודור אלייטס אנדרוניקוס דוקס |
אלפ ארסלאן | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 100,000 לוחמים | 40,000 - 50,000 | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| בערך 2,000 | לא ידוע | ||||||||
קרב מנזיקרט (בתורכית: Malazgirt Savaşı) בין האימפריה הביזנטית לכוחות הטורקים הסלג'וקים בראשות אלפ ארסלאן שהתרחש ב-26 באוגוסט 1071 ובמהלכו הובסה האימפריה הביזנטית והקיסר רומנוס הרביעי דיוגנסוס נתפס על ידי הסלג'וקים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
בסביבות שנות ה-1060 הסולטן הסלג'וקי אלפ ארסלאן התיר לבעלי הברית הטורקים שלו להגר לכיוון ארמניה ואסיה הקטנה, שם הם הקימו ערים וחוות.
בשנת 1064 הם הרסו את הבירה הארמנית אני. כתגובה לכך, בשנת 1068 הוביל נגדם הקיסר הביזנטי רומנוס הרביעי משלחת צבאית במהלכה הוא הצליח לכבוש את העיר הירפוליס אולם חיל הרגלים הביזנטי היה איטי ולא הצליח להשיג את חיל הפרשים הטורקי.
בשנת 1070 רומנוס יצאו למסע שני לעבר העיר מנזיקרט הממוקמת במזרח תורכיה במחוז מוס, הידועה כ"מלזגירט". המבצר הביזנטי שנתפס על ידי הסלג'וקים, ובו הוצע להם הסכם עם ארסאן - אם רומנוס יוותר על העיר הירפוליס, אז ארסלאן יסיים את המצור על העיר אדסה שבשטחי האימפריה הביזנטית. רומנוס איים בפתיחת מלחמה כוללת באם ארסלאן לא יענה לדרישותיו, והכין את כוחותיו בכל מקרה לאחר שציפה כי הסולטן יסרב להצעה. כמצופה הסולטן הסלג'וקי לא קיבל את ההצעה.
[עריכה] הכנות
לרומנוס התלווה אנדרוניקוס דוקס, בחירה משונה כיוון שדוקס היה אויב ותיק של הקיסר הביזנטי. רומנוס השאיר בבית את הגנרל הטוב והמוכשר ביותר שהיה לו, ניקפורוס בוטניאטסוס, כיוון שחשד בנאמנותו (למרות שהוא היה יותר נאמן מדוקס).
הצבא הורכב מחיילים ביזנטים מהפרובינציה המערבית ואותו מספר של חיילים ביזנטים מהפרובינציה המזרחית ; יחידות של שכירי חרב צרפתים, בולגרים, פצ'נגים (Pecheneg) ; חייל רגלים תחת הדוכס אנטיוך ; חיילים נציגים ארמנים ; וחלק (לא כולם) מהמשמר הורנגי. בנוסף, מאזור הבלקן וסביב האימפריה הצטרפו עמים שונים כמו הרוסים, הכוזרים, האלנים, האוזסים, הקומנים, הגרוזינים, הפרנקים, הגותים קרימנים, הבולגרים והפצ'נגים. כמו כן הצטרפו יחידות של פרשי טגמטה שליוו את הקיסר רומנוס. סך הכוחות הביזנטים יצרו צבא של 100,000 איש.
המסע לאורך אסיה הקטנה היה ארוך וקשה, ורומנוס לא התחבב על חייליו כאשר הביא איתו מטענים יוקרתיים. החיילים גם סבלו מביזה על ידי שכירי החרב הגרמנים אותם רומנוס נאלץ לסלק. המנוחה הראשונה של הכוח הייתה בסבסטיה והגיעו לטאודוסופוליס ביוני 1071. שם הציעו מספר גנרלים להמשיך לצעוד לעבר השטחים הסלג'וקים כדי לתפוס את ארסלאן לפני שזה יהיה מוכן. גנרלים אחרים הציעו לחכות במקום ולבצר את העמדה. לבסוף הוחלט להמשיך במסע.
רומנוס הניח כי ארסלאן נמצא הרחק ממנו וכלל לא יגיע לקרב ולכן הוא צעד לעבר אגם ואן וציפה לכבוש את מנזיקרט די מהר, ואם יתאפשר אז לכבוש גם את המבצר השכן קליאט. אולם ארסלאן היה בעצם בארמניה יחד עם חיל פרשים מאלפו (סוריה) ומוסול (עיראק) וכן עם בעלי ברית נוספים. המרגלים של ארסלאן ידעו כל הזמן היכן נמצאים הכוחות הביזנטיים בזמן שלרומנוס לא הייתה פיסת מידע על תנועות האויב.
רומנוס פקד על הגנרל ג'ון טרצ'ניאוטיוס לקחת עימו חיילים ביזנטים יחד עם החיילים הורנגים וללוות את הפצ'נגים והצרפתים לקליאט בזמן שרומנוס ושאר הצבא צעדו לעבר מנזיקרט. למרות שלא ידוע במדויק מה קרה לכוח שפנה לקליאט, מעריכים כי ככל הנראה הם איתרו את הצבא הסלג'וקי ונסוגו כיוון שמאוחר יותר הם הופיע במנזיקרט אבל לא לקחו בו חלק.
[עריכה] הקרב
רומנוס לא היה מודע לנסיגה בקליאט והמשיך לעבר מנזיקרט, אותה כבש בקלות ב-23 באוגוסט 1071. ביום למחרת מספר כוחות זרים תחת פיקוד בריניוס גילו את הכוחות הסלג'וקים ונאלצו לסגת לעיר הכבושה מנזיקרט.
הגנרל הארמני בסיליאסס נשלח עם מספר פרשים לעבר האויב מפני שרומנוס לא האמין כי ארסלאן יביא לאזור את מלוא הצבא שלו. הכוח הארמני הושמד והגנרל בסיליאסס נלקח כאסיר. רומנוס סידר את כוחותיו במבנה ושלח את הכנף השמאלי שלו תחת פיקוד בריניוס, שכמעט נכנע תחת המהירות של הסלג'וקים הטורקים שנעו לכיוונו, ונאלץ לסגת פעם נוספת. במהלך הלילה הסלג'וקים התחבאו בהרים כך שרומנוס לא יכל לשלוח מתקפת נגד.
ב-24 באוגוסט 1071 בלילה, תקפו כוחותיו של אלפ ארסלאן את המחנה הביזנטי. במחנה הם יצרו מגע עם שכירי החרב הפצ'נגים וקרוביהם הקפצ'קים, ואלה החליפו צד והצטרפו לכוחות הסלג'וקים.
מאוחר יותר שלח ארסלאן שליח לרומנוס וביקש לכונן שלום. הקיסר הביזנטי דחה את השגריר הסלג'וקי וניסה לקרוא לגנרל טרצ'ניאוטיוס שפנה קודם לכן לעבר מבצר קליאט. באותו יום לא היו התנגשויות בין שני הצדדים אולם ביום למחרת ב-26 באוגוסט הצבא הביזנטי הכין את עצמו לקרב, יצר מבנה התקפי והחל לצעוד לעבר העמדות הסלג'וקיות כשהכנף שמאלית בפיקוד בריניוס, הכנף הימנית תחת פיקוד תאודור אלייטס והמרכז בפיקוד הקיסר רומנוס. אנדרוניקוס דוקס הוביל את הכוחות הרזרביים מאחורה.
הכוחות הסלג'וקים יצרו מבנה של חצי סהר במרחק של ארבע קילומטר כשארסלאן משקיף על הנעשה ממרחק בטוח. הקשתים הסלג'וקים תקפו את הכוחות הביזנטיים כשאלה התקרבו יותר ויותר. מרכז הכוחו של חצי הסהר נסוג בזמן שכנפי הכוח התקדמו וסגרו על הביזנטים מסביב.
הכוחות הביזנטים החזיק מעמד תחת התקפת הקשתים וכבשו את המחנה של ארסלאן אחרי הצהריים. ולמרות ההצלחה הזו הכנף הימנית והשמאלית, היכן שהחצים עשו את מירב הנזק, כמעט התפרקו כשקבוצות אינדבידואליות ניסו למשוך את האויב לקרב; הפרשים הסלג'וקים פשוט ברחו כאשר הותקפו על ידי הביזנטים. ההמנעות הסלג'וקית מהקרב אילצה את רומנוס לסגת לקראת הלילה. אף על פי כן, הכנף הימני לא הבין נכון את הפקודה ודוקס שהוביל את הכוחות הרזרביים מאחורה התעלם מהקיסר בכוונה, כאויבו של רומנוס, וצעד חזרה למחנה מחוץ למנזיקרט וזאת במקום לחפות על הנסיגה של הקיסר. עכשיו כשהביזנטים היו לגמרי מבלובלים, הסלג'וקים ניצלו את ההזדמנות הנדירה ותקפו את הכוחות הביזנטים - בעזרת המבנה של חצי הסהר הם כיתרו את הצבא ביזנטי. הכנף הימנית של הביזנטים התפזרה והכנף השמאלית תחת פיקודו של בריניוס החזיק מעמד קצת יותר אולם גם היא התפזרה במהרה. הקיסר הביזנטי רומנוס נפצע, ונלקח בשבי כאשר הסלג'וקים גילו אותו.
[עריכה] תוצאות
למרות התבוסה נראה כי מספר ההרוגים הביזנטים היה יחסית נמוך. אנדרוניקוס דוקס ברח ללא אבדות, ועד מהרה חזר לאנטיוכיה שם הוביל הפיכה נגד רומנוס השבוי.
כיוון שהקרב נערך לאחר רדת החשיכה, הסלג'וקים לא רדפו אחרי הביזנטים הנסוגים, דבר שככל הנראה הציל רבים מהם ממוות בטוח. הסלג'וקים גם לא השתלטו בשלב הזה על העיר מנזיקרט. הצבא הביזנטי התארגן מחדש וצעד לעבר דוקיה ושם הם הצטרפו לרומנוס אשר שוחרר שבוע לאחר מכן. נראה כי את המכה הרצינית ביותר ספגה רכבת מטען היוקרתית של הקיסר הביזנטי.
שנים ועשורים מאוחר יותר קרב מנזיקרט הפך לאסון של האימפריה כאשר מקורות של תקופות מאוחרות יותר הגזימו במספר הנפגעים בקרב. היסטוריונים ביזנטיים הביטו לאחור והתאבלו על ה"אסון" שהתרחש בקרב מנזיקרט וציינו אותו כרגע בו האימפריה האדירה החלה לשקוע. ואולם זה לא היה אסון מיידי, מרבית היחידות נשארו שלמות ושבו להילחם באזור הבלקן ובאזורים אחרים באסיה הקטנה תוך מספר חודשים. מצד שני התבוסה הוכיח לסלג'וקים כי האימפריה הביזנטית היא לא אימפריה "בלתי מנוצחת", ושניתן להביס גם את "האימפריה הרומית בת המילניום" (כמו שתיארו אותה הסלג'וקים והביזנטים). בהמשך דוקס שיתק את האימפריה והיה קשה לארגן כוחות לעצור את ההגירה של העמים הטורקים לשטחי האימפריה ותוך מספר עשורים כל אסיה הקטנה הוצפה בטורקים הסלג'וקים.
למרות זאת, ההיסטוריונים מייחסים כמעט פה אחד את תאריך תחילתה של שקיעת האימפריה לקרב הזה. קרב מנזיקרט הוא אחד הגורמים העיקריים בעקבותיהם יצאו מאוחר יותר מסעות הצלב כיוון שארצות המערב הנוצריות ראו בקרב מנזיקרט בסימן לכך שהביזנטים כבר לא יכולים להגן על הנצרות המזרחית.
[עריכה] מקורות
- John Haldon, The Byzantine Wars.
- Warren Treadgold, A History of the Byzantine State and Society.
- Runciman, History of the Crusades (Volume One)
