שלולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שלולית היא מקווה מים זמני. היא מכילה מים במשך עונת הגשמים, ועל כן היא מכונה אצלנו, בישראל, שלולית חורף. מקור המים הוא במי הגשמים, הנקווים בשלוליות ומעלים את מפלס מי התהום. התכונה המייחדת את השלולית משאר מקווי המים המתוקים היא ארעיותה של השלולית: היא מכילה מים במשך ימים או שבועות ספורים ולכל היותר חודשים אחדים, ומתייבשת עם התקרב הקיץ. משך קיומה של השלולית תלוי בכמות מי הגשמים מצד אחד, ובאיבוד המים בחלחול לקרקע ובהתאדות לאוויר מצד שני.

מבחינים בין שלוליות עפר לבריכות סלע. שלוליות עפר אופייניות לאזורים מישוריים, והן נוצרות מעל שכבת קרקע אטימה. בריכות סלע אופייניות לאזורים הרריים, והן נוצרות מעל סלעים ואבנים. סוג הקרקעית של השלולית משפיע על מידת איבוד המים בחלחול ועל הרכב החומרים המומסים במים.

[עריכה] שלוליות בישראל

שלוליות החורף הן נופי מים אופייניים לאזור ארץ ישראל. באזורים של צפון הארץ ומרכזה, העשירים יחסית במשקעים, השלוליות רבות ומשך קיומן ארוך (עד שמונה חודשים בשנה). ככל שמדרימים מספרן פוחת ומשך קיומן מתקצר.

בעבר היו השלוליות נפוצות באזורי הארץ השונים, אך בעקבות ריבוי האוכלוסייה ופיתוח החקלאות והתעשייה בישראל נפגע בית גידול זה. הסיבות העיקריות לפגיעה הן הבנייה המואצת וזיהום הסביבה מפעילות האדם. כמו כן השלוליות מהוות לעתים מטרד תברואתי (בגלל היתושים) ורבות מהן מרוססות. מספר שלוליות החורף הולך ופוחת עד כדי סכנת הכחדה של נוף מים זה, על מאכלסיו הייחודיים. כדי לשמור על השלוליות יש להכריז על הפיכת השלוליות העיקריות בארץ לשמורות טבע.

[עריכה] התנאים בשלולית

השלולית היא בית גידול זמני בעל תנאים מיוחדים:

• שינויים מהירים – השלולית בדרך כלל רדודה ועומקה אינו מגיע אף לחצי מטר. מסיבה זו כמות המים בה קטנה, והיחס בין שטח פני המים לנפחם הוא גדול. משום כך יש בה חוסר יציבות, אשר מתבטא בשינויים מהירים וקיצוניים בטמפרטורה ובהרכב של המים.
• טמפרטורת המים – בלילות חורף קרים במיוחד עלולים מי השלולית לקפוא עד הקרקעית, ואילו בשעות היום החמות המים עשויים להגיע לטמפרטורות גבוהות. טווח הטמפרטורות שלהם - 20 מעלות ויותר ביממה אחת.
• תכולת הגזים – החמצן מגיע אל מי השלולית מן האוויר, וגם נוצר במים על ידי אצות זעירות בתהליך הפוטוסינתזה. ריכוז החמצן במים יכול להשתנות בהשפעת האור והטמפרטורה. הפחמן דו חמצני נקלט מן האוויר, וגם מתווסף למים בתהליך פירוק החומר האורגני ובנשימת צמחים ובעלי חיים. לכן ריכוזו במים יעלה בשעות הלילה.
• ריכוז המלחים – מי השלולית דלים במלחים, מכיוון שהם ניזונים ממי גשמים. אולם שלולית הנמצאת על קרקע מלוחה (למשל בנגב) מכילה מלחים בכמות גבוהה. בשלוליות שבהן מבקרים עדרי צאן ובקר מצטברים מלחי זרחן וחנקן, שמקורם בגללים.
• עכירות המים – בשלולית יש סחף של חלקיקי קרקע, ולכן עכירות המים גבוהה. המים העכורים מפחיתים את חדירת האור למים, וכך משפיעים על קצב ההתפתחות של אצות וצמחי מים אחרים.
• שרשרת המזון – הבסיס של שרשרת המזון בשלולית משתנה בהתאם לסוג הקרקעית. בשלולית המצויה על קרקע פורייה, מהווה החומר האורגני הנרקב את המזון הראשוני העיקרי. מקורו בשרידי צמחים מן העונה החולפת ובצמחים ירוקים הנובטים לאחר הגשמים הראשונים. כאשר הקרקעית סלעית, מהוות האצות, הצמודות לסלעים ולאבנים שבמים, את הבסיס של שרשרת המזון בשלולית.
• ארעיות – ארעיותה של השלולית מהווה יתרון לגבי יצורים מסוימים, מפני שהיא מונעת מטורפים גדולים, כגון דגים, לחיות בתוכה. יצורים אלה היו יכולים לחיות היטב באגם ובנחל, שבהם התנאים טובים מאלה שבשלולית, אך קיומם של הטורפים שם מסכנת אותם והם מוצאים מפלט בשלולית.

[עריכה] התאמות לחיים בשלולית

השלולית היא בית גידול זמני וכאשר היא נוצרת, מופיעים היצורים בתוכה בצורה של התפרצות מהירה. בזמן קצר מתפתחת בשלולית ביומסה גדולה של יצורים, בעיקר אצות זעירות ובעלי חיים חסרי חוליות. חלק מהיצורים בלעדיים לבית גידול זה, ואחרים הם יצורים מזדמנים, החיים בדרך כלל במקווי מים קבועים.

לבעלי החיים המאכלסים את השלולית יש התאמות מיוחדות להישרדות בעונת היובש ולהשלמת מחזור החיים בעונת הלחות הקצרה:

• ביצי קיימא – סרטנים ותולעים, אשר כל שלבי חייהם הפעילים מתנהלים במים, מטילים ביצי קיימא. ביצים אלה מוטלות לקראת סיום העונה הלחה, ושוקעות לקרקעית השלולית. הביצים מצופות מעטה עבה, המגן על העובר מפני חום והתייבשות. הביצים נשמרות למשך שנים אחדות, וכך מבטיחות את המשכיות המין בבית גידול בלתי יציב זה.

• תרדמת קיץ – תרדמת קיץ היא התאמה התנהגותית חשובה, האופיינית, למשל, לדו חיים, כגון הטריטון. הוא מתחפר לעומק הקרקע, שבה נשמרת לחות ובה הטמפרטורה נמוכה יחסית במשך תקופת היובש. קצב חילוף החומרים בגופו יורד למינימום הנדרש לקיום הגוף ללא פעילות. הטריטון חוזר לחיים פעילים בהתחדש השלולית בעונה הבאה.

• נטישת השלולית – לחלק מבעלי החיים מהווה השלולית בית גידול רק בהיותם בשלבים הראשונים לחייהם, ואילו השלב הבוגר מתקיים מחוץ למים. לקבוצה זו שייכים הדו-חיים ומרבית חרקי המים. חרקי מים, שאצלם גם השלב הבוגר קשור למים, כגון חיפושיות מים, מתעופפים ונוטשים את השלולית עוד בטרם תתייבש לחלוטין, ומוצאים את מקומם במקווי מים אחרים.