שמחת עניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמחת עניים היא שמו של קובץ שירים מאת המשורר העברי נתן אלתרמן, אשר ראה אור בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1941, ונחשב לאחת מפסגות יצירתו של אלתרמן.
מחזור השירים כתוב בלשון כמו־תנכ"ית ומכיל שבעה פרקים ובהם כמה עשרות שירים שבהם פונה המספר (ה"מת") אל אהובתו (ה"בת"),. תוכן השירים חידתי וקשה להבנה ולפירוש, והקובץ כולו נחשב מאז פרסומו לאחת היצירות המסתוריות והמסובכות לפירוש בספרות העברית. חוקרי ספרות רבים פרסמו פירושים משלהם לקובץ, ביניהם מרדכי שלו.
במישור המיידי, עוסקים השירים בקנאתו של המספר המת לאהובתו החיה, אך קובץ השירים, שנכתב בארץ ישראל בתקופת אימי השואה על ידי אלתרמן הציוני המובהק, מתאר לפי אחד הפירושים המקובלים את מאבקה של היהדות בציונות. כברבות מיצירותיו האחרות של אלתרמן, נודע בקובץ השירים תפקיד חשוב למוטיב "השיבה המנצחת", שבה הצד שהפסיד או גורש או נדחה שב מאוחר יותר כמנצח.
[עריכה] רמזים לתנ"ך ולמסורת היהודית
בשירים שביצירה שמחת עניים נעשה שימוש, הן באופן מפורש והן ברמיזות, בכתבי התנ"ך, בסידור התפילה, ובטקסטים מעולם המסורת היהודית. הלל ברזל, בספרו המוזכר להלן, מביא דוגמאות לרמיזות רבות לכתבי הקודש, שאינן מפורשות, בשירים אלה. דוגמאות לכך ניתן לראות כבר בשיר המבוא "שמחת עניים". "כִּי בָּא מַשְחִיתְךָ" עשוי להיות לקוח מהפסוק "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות י"ב י"ג).
דוגמאות נוספות, ניתן למצוא, בין השאר, במילים: "וּמַשוֹט מַפְחִידִי יָגַעְתָּ./וְאֶת בְּנִי יְחִידִי רִגַעְתָּ./וְכוֹחֵךְ כְּחָרָש רִקַעְתָּ./וְאֵין עֵד וְעוֹזֵר. רָק אַתְּ", שבהן רמיזה לעקידת יצחק שנמנעה.
וב"שיר המחול" המופיע בהמשך: "צוֹעָקָה צוֹעָקָה אַהֲבַת הָעַיִט", המחזירה את שטף הרגשות ממעמד של עקידה למעמד של ברית בין הבתרים ("וירד העיט על הפגרים, וישב אותם אברהם". בראשית ט"ו, י"א), כאשר המושג "אהבת העיט" מוצג כאן כאוקסימורון, שכן ה"אהבה" באה דווקא מידי העיט המבשר על המוות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- הלל ברזל, מן הסתום אל המפורש, "שמחת עניים" לנתן אלתרמן, רמיזות לתנ"ך ורמזים לשייקספיר, הוצאת עקד, 1997.
- זיוה שמיר, צבי לוז (עורכים), הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 1991.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ניתוח השיר "המשתה", בסדרת השירים "שמחת עניים" - מתוך אתר "נקודת חיבור"
