תוכנית ספדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תוכנית ספדיה (ספדי) (תמ"מ 1/37, תוכנית מערב ירושלים) הייתה תוכנית מתאר להרחבת העיר ירושלים מערבה בשטח של כ-26,600 דונם. התוכנית, שהועלתה ב-1998, קרויה של שמו של מתכננה, האדריכל משה ספדיה. התוכנית נדחתה בפברואר 2007 על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאחר קמפיין מחאה גדול של ארגוני הסביבה בארץ.

התוכנית כללה הרחבה של השטח הבנוי של העיר לכיוון מערב, בעיקר בשטחים שסופחו אליה ב-1992 במטרה לבנות בהם כ-20,000 יחידות דיור. עיקר הבינוי בתוכנית היה בשני מתחמים: הר חרת הסמוך למבשרת ציון ולמעיין הסטף, ורכס לבן, שבמרכזו המושבים אורה ועמינדב. ברכס לבן תוכננו 10,000 יחידות דיור, חלקן במגדלים על קו הרכס. בהר חרת תוכננו 7,400 יחידות דיור, ובמרכז המתחם בתוך המחצבה שאינה פעילה, תוכננו מגדלים שישמשו לתעסוקה. יחידות דיור נוספות תוכננו במצפה נפתוח, סמוך לשכונת רמות, שהופרד מתוכנית ספדיה ומקודם בתוכנית נפרדת.

התוכנית קמה מתוך דאגה בעיריית ירושלים מהגירה שלילית של צעירים ומשכילים מהעיר אל ערים ויישובים אחרים, כמו גם מגודלה היחסי של האוכלוסייה הערבית בעיר. בנייה של שכונות חדשות אמורה לפי התוכנית לאפשר לירושלים לעודד צעירים לעבור לגור בה. יעד התוכנית הוא רוב יהודי של 70% בתחומי העיר ירושלים.

תוכנית זו גררה התנגדויות רבות מצד רבים בעיקר בשל העובדה שהיא מתוכננת לפגוע בשטחים פתוחים בהרי ירושלים. מתנגדי התוכנית טענו כי הבנייה תכלה קילומטרים רבים של טבע ונוף ייחודי.

עוד נטען נגד התוכנית שהיא תעודד פרבור ועל ידי כך תגרום לבעיות המיוחסות לפרבור כגון החלשת מרכז ירושלים ומעמדן של חנויות קטנות ושווקים לטובת קניונים מחוץ לעיר, ייקור ההוצאות הציבוריות והפרטיות לתחזוקת מערכות תשתית, הגדלת התלות בנסיעה ברכב פרטי אשר תוסיף לעומסי תנועה, תאונות דרכים, וזיהום אוויר, פגיעה בשוויוניות של קבוצות ללא יכולת תחבורה פרטית, הפקעת המרחב הציבורי לטובת כבישים ומכוניות והקטנת הכדאיות הכלכלית של תפעול תחבורה ציבורית בגלל הקטנת צפיפות המגורים. המתנגדים לתוכנית טוענים כי העירייה מתעלמת מהבעיות במרכז העיר המצריך טיפול דחוף על מנת שלא יצאו ממנו תושבים וכי הדרך להגדלת האוכלוסייה של העיר אינה הרחבת שטחה אלא עיבוי מרכזה וטיפוחו, במיוחד לאור הפוטנציאל בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים הנבנה בתקופה זו גם כן. כתוספת מדגישים המתנגדים כי הפרויקט רחב ההיקף יגזול כספים ותשומת לב הנדרשים לשם טיפול במרכז העיר ובשכונות החלשות.

כמו כן מציינים המתנגדים כי אין צורך בבנייה המאסיבית המתוכננת כחלק מן הפרויקט מכיוון שלירושלים ישנן מספיק עתודות קרקע בתכניות קיימות בתוך השטח הבנוי של העיר גם ללא יציאה מערבה. לטענתם ניתן להשתמש לדוגמה בטכניקה של פינוי בינוי וכך גם לטפל בכמה מהמוקדים הנחשלים של העיר. טענות נוספות שנשמעות מקרב גורמי ימין גורסות כי יש לבנות את ירושלים מזרחה על השטח המכונה "E1" וכך לשפר את מעמדם של השטחים ממזרח לירושלים כמו גם של מעלה אדומים בדיונים על הסכם שלום עתידי.

מצדדי התוכנית טענו כי מאחר שמחירי הדיור בירושלים עולים, צעירים עוזבים את העיר. עוד טענו כי הגופים הירוקים מכשילים את התכנון בתוך העיר, והופכים אותו למעשה לבלתי ישים.

שיאה של ההתנגדות לתוכנית באה לידי ביטוי בהפגנת המונים שהתכנסה מול משרד הפנים, כאשר הייתה אמורה להתקבל ההחלטה הסופית בנוגע לתוכנית ב- 17 באוקטובר 2006 בכינוס של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. ההחלטה נדחתה ל-6 בפברואר 2007, לשם בחינת עתודות קרקע חלופיות לבנייה בירושלים ובעיות נוספות שעלו מהתוכנית.

בתאריך 24 בנובמבר 2006 הודיע ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי כי הוא מסיר את תמיכתו מהתוכנית, ומתכוון לקדם במקומה תכניות בנייה בירושלים עצמה, בשיתוף עם הגופים הירוקים. לופוליאנסקי אף כתב זאת במכתב רשמי לרם בלניקוב - מנכ"ל משרד הפנים ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, וב- 29 בינואר 2007 פורסם דו"ח של המתכנן תומר גוטהלף, אשר מונה על ידי מינהל התכנון, וקבע כי ישנן מספיק עתודות קרקע חלופיות בירושלים, ואין צורך לממש את התוכנית.

ב-6 בפברואר 2007 החליטה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לאחר דיון של 5 שעות, לדחות את תוכנית ספדיה באופן סופי. ההחלטה התקבלה ברוב של 24 חברי מועצה שהתנגדו לתוכנית לעומת 3 שתמכו בה.

מחוץ לבניין משרד הפנים הפגינו כל זמן הישיבה מאות מפגינים, רובם בני נוער וסטודנטים, שקראו לחברי המועצה לבטל את התוכנית ולסגת ממנה. הארגונים הירוקים והחברה להגנת הטבע ציינו כי ה - 6 בפברואר 2007 ייזכר כיום היסטורי וחשוב במאבק על שמירת הטבע, וברכו על החלטת המועצה. [1]