M1 קרבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רובה M1 קרבין ממלחמת העולם השנייה

M1 קרבין הוא רובה קרבין חצי-אוטומטי. השם המלא הוא United States Carbine, Caliber .30, M1.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
- 1.1 הקרבין בשירות ארצות הברית
- 1.2 הקרבין בשירות ישראל
2 הנדסה
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

צוות מרגמה 81 מ"מ מתאמן בירי, 1943. מפעיל המרגמה חמוש בקרבין.

רובה הקרבין יוצר על ידי ארצות הברית ב 1942 כדי להוות נשק לחיילים תומכי לחימה (לוחמי שריון, ארטילריה, לוגיסטיקה וכו) ששירתו בזירות הקרב באירופה ובאוקינוס השקט. ההעדפה לרובה הייתה בגלל מספר שיקולים: רובה מספק הגנה יותר טובה מאקדח מבחינת טווח, דיוק וכוח אש, וכן יותר קל וזול לאמן חייל לשלוט ברובה מאשר באקדח. הנשק היה צריך להיות קל יותר מרובה ה-M1 גאראנד המסורבל אך בעל כוח אש וטווח גדולים יותר מאשר לאקדח השירות קולט M1911.

את הקרבין פתחה וייצרה חברת וינצ'סטר, יחד עם דייוויד מ. וויליאמס (כאשר יש מחלוקות על מידת מעורבותו של וויליאמס בתכנון). מהקרבין יוצרו כשש מיליון ורבע יחידות, כאשר במלחמת העולם השנייה כעשר חברות משנה יצרו את הקרבין או חלקי קרבין. הוא לקח חלק פעיל במלחמות רבות - ביניהן מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם.

[עריכה] הקרבין בשירות ארצות הברית

בגלל ההצלחה הגדולה של הנשק כנשק אישי של תומכי לחימה, הוא חולק גם ליחידות קו קדמי. הביקורת עליו הייתה מעורבת: כוח האש שלו היה חזק פחות מהגאראנד והוא איבד אפקטיביות אחרי 150 יארד (בערך 150-200 מטר). הבעיות נבעו בחלקן בגלל כוונות גרועות (נראות בתמונה שלמעלה) ובגלל שהוא לא יועד להיות רובה לטווחים ארוכים.

אחרי שהכוונות הוחלפו והמגבלות של הקרבין הוכרו בידי הלוחמים המשתמשים בו, קטנו התלונות. הוא הצליח מאוד בתור נשק ללוחמה בשטח בנוי וגרסה עם קת מתקפלת (M1A1) חולקה לצנחנים.

אחרי מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה ב-1945, תוכנן רובה ה-M2 קרבין שנראה זהה ל-M1 קרבין אך יכול לירות כדורים בצרורות והיה "אוטומטי מלא". מאוחר יותר יוצר גם דגם M3 קרבין, אך בניגוד ל M1 הם מעולם לא יוצרו במספרים גדולים, למרות שזכו לפופולריות בקרב הלוחמים.

רובי קרבין היו בשימוש האמריקנים ובני בריתם גם במלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. אחרי כניסתו לשירות ה M16 חולקו עודפי הייצור של הקרבין לבעלות בריתה של ארצות הברית (כולל ישראל) וכן נמכרו בארצות הברית בתור פריטים לאספנים ולחובבי צייד.

רובה הקרבין M1 נחשב לפופולרי למדי בקרב אספנים.

[עריכה] הקרבין בשירות ישראל

הנפת דגל הדיו באילת. החייל בתמונה חמוש בקרבין.

במלחמת העצמאות, יחידות הקומנדו של הפלמ"ח חומשו ברובה M1 קרבין, בעיקר בגלל שהיה קל משקל, קטן ונוח (לעומת רובי המטען המסורבלים). בתמונה המפורסמת של דגל הדיו ניתן לראות שאחד הלוחמים חמוש בקרבין. בשנות ה-50 שימש הקרבין כנשק של קצינים, בעיקר בגלל שהיה נוח וקומפקטי יחסית ל-FN FAL המגושם והרובים המטענים שנשארו ממלחמת העצמאות.

בשנות ה-70 קיבלה ישראל אלפי רובי קרבין מארצות הברית וחילקה אותם בעיקר לכוחות המשטרה והמשמר האזרחי, שם הם בשירות עד היום. הקרבין נחשב לרובה אמין ומדויק, קל לתפעול ונוח לנשיאה. הוא רובה בקליבר 0.30 אינץ' שמונע חדירת יתר ובכך מקטין את הסיכון שאזרחים יפגעו מרסיסים.

בשנות ה-90 הסבה ישראל חלק מרובי ה-M1 קרבין שלה לדגמים מודרניים, בעלי מתפסים מפלסטיק, ידית אחיזה אקדחית ( pistol grip ) וקת מתקפלת. כמו כן, פותחו 2 דגמי קרבין בתצורת bullpup (אחד מהם הוא ה"חזי") שיועדו למשטרת ישראל.

בשנות ה-2000 נכנס ה"מגל" (וריאנט משטרתי למיקרו-גליל) לשירות כוחות המשטרה אך עקב בעיות אמינות חמורות ומחיר יקר, העדיפה המשטרה להישאר עם ה-M1 קרבין הישן והטוב.

כיום, הקרבין הוא הנשק העיקרי של מתנדבי המשמר האזרחי ועדיין נפוץ בתור הנשק הארוך של המשטרה ביישובים עורפיים ובערים הגדולות. כמו כן, משמש הקרבין כנשק הארוך של מאבטחי טיולים מטעם משרד החינוך.

[עריכה] הנדסה

בניגוד לרושם שנוצר בגלל השמות, אין שום קשר בין M1 קרבין ל-M1 גאראנד. מדובר ברובים שונים לגמרי, מכל בחינה שהיא.

ה M1 קרבין הוא רובה חצי-אוטומטי מופעל בגז שמוזן ממחסנית חיצונית. כלומר, כאשר נורה כדור, לחץ הגזים שנוצרים מפיצוץ משמש לדחוף את הבריח אחורה, לטעון כדור נוסף מהמחסנית ולדרוך מחדש. הרתע של הקרבין נמוך במיוחד ולכן מקל מאוד על תפעולו.

בגלל מבנהו הפשוט והיציב, הקרבין נחשב לרובה מאוד מדויק לטווחים קצרים. הוא גם מאוד נוח לתפעול, עם ידית דריכה וניצרה בצד ימין של המכלול (עבור רובה לימניים). את הכוונת האחורית ניתן לכוון לטווחים של 50 עד 300 מטרים וכמו כן ניתן להתקין כידון על הקנה (אופציה שנשארה מימי מלחמת העולם השנייה ומלחמת ויאטנם ולא בוטלה).

[עריכה] מפרט טכני

אורך: 90.4 ס"מ.
אורך קנה: 45.7 ס"מ (18 אינטש).
אורך הסלילים: 508 מ"מ, 4 סלילים במעלה ימני.
משקל: 2.48 ק"ג.
קליבר: 7.62 מ"מ , 0.3 אינטש ספרינגפילד.
פעולה: חצי-אוטומטי, מופעל בגז, Gas operated, Rotating bolt.
הזנה: מחסניות של 15 כדורים (ישרות) או 30 כדורים (מעוקלות).
כוונות: כוונת קדמית להבית, כוונת אחורית חרירית - ניתנת להתאמה.
טווח ירי אפקטיבי מקסימלי: 300 מטר.
טווח ירי אפקטיבי: 50-150 מטר.
טווח ירי מקסימלי: 2 ק"מ.
דיוק: 1.5 דקת קשת (MOA) בטווח של 150 מטר.

[עריכה] ביצועים

כאמור, הקרבין שונה מאוד מ-M1 גאראנד, לא רק בתכנון ההנדסי אלא גם בתחמושת. הגאראנד ירה כדור $\ .30-06 \mbox{ Springfield}$ מלאה בעוד שהקרבין ירה כדור 0.30 קל וקטן יותר (למרות זאת, שניהם נחשבים לרובים בקליבר 7.62 מ"מ). תחמושת הקרבין הייתה בנונית מבחינת ביצועיה, שנמדדו במהירות לוע (MV או מ"ל) ואנרגיית לוע (ME או א"ל) - גדלים הקובעים את עוצמת הפגיעה של הכדור, הטווח המקסימלי שלו ואת הטווח האפקטיבי היעיל. גדלים אלה תלויים בסוג התחמושת אך גם בקנה היורה אותה (ובפרט באורך שלו). מהירות הלוע של כדור 0.3 שנורה מקנה 18 האינטש של הקרבין הייתה בערך כ-600 מטר לשנייה (מ"ש), בעוד שמהירות הלוע של תתי מקלע מאותה תקופה הייתה בין 280 ל-490 מ"ש, ומהירות הלוע של רובי מטען ומקלעים קלים הייתה בין 740 ל-855 מ"ש. לגאראנד הייתה מ"ל של 853 מ"ש.

שימוש לא נכון בקרבין בבתחילת מלחמת קוריאה גרם לכך שלקרבין יצא שם של נשק בעל כוח אש חלש, למרות שדבר זה איננו נכון. כדור סטנדרטי של קרבין שוקל 110 גריין ועם מהירות לוע של בין 580 ל-600 מ"ש, אנרגיית הלוע שלו שהוא מפתח היא כמעט 1200 ג'אול (880 פאונד כפול רגל) בעוד שאקדח תופי מגנום בקליבר 0.375 אינטש עם משקל כדור דומה, שנורה במהירות לוע של כמעט 400 מ"ש מפתח אנרגיה של 560 ג'אול בלבד. בטווחים הקצרים (עד 300 מטר) שלהם תוכנן הקרבין - הוא היה נשק חזק למדי.

ל-M1 קרבין היה קצב אש מעשי גבוה. תכונה זו, בשילוב עם משקלו הקל (כ-2.5 ק"ג טעון), הקומפקטיות שלו והרתע החלש, הפכה אותה לנשק נוח מאוד לתפעול ולהגנה עצמית. הרתע החלש יחסית אפשר לבצע מספר יריות מכוונות ברצף, ללא צורך להיכנס למצב ירי מחדש. יתרון זה היה משמעותי בעיקר עבור חיילים תומכי לחימה, שלא היו מאומנים היטב כמו הלוחמים בחזית, והיה קשה להם לבצע יריות המשך מדויקות עם הגאראנד הכבד בעל הרתע הגדול. כתוצאה מכך (והן ממשקלו הקל), הנשק נהפך לפופולרי בקרב חיילים, אבל אחרים לא העריכו אותו כל כך.

הקרבין זכה לביקורת על הכוונת שלו בטווחים של 270 מ"מ, דבר שגרר את החלפתה בכוונת משופרת. בנוסף נמתחה ביקורת על תפקודו בטמפרטורות נמוכות במיוחד, מתחת לטמפרטורת המינימום שבא תוכנן לפעול.

קטלוג סדרת הקרבין M1, M2, M3 הייתה נושא לוויכוחים רבים. לקרבין היה טווח ומהירות לוע מעבר לכל תת מקלע באותה תקופה, אך הוא היה חלש יותר מרובי המטען הכבדים. הסיווג של דגמי הקרבין האוטומטיים M2 ו-M3 היה מעורר מחלוקת עוד יותר, שכן לא מעט טענו שדגמים אלה היו בעצם רובה הסער המודרני הראשון, באותה ליגה של AK-47 הסובייטי ו Sturmgewehr 44 הגרמני. הקרבינים האוטומטיים השתמשו בכדור בעל תחמיש בינוני, שיש לו לא מעט מן המשותף עם התחמושת רובי ה-M16 שהחליפו אותם בצבא ארצות הברית, למרות שהטווח של הקרבין קצר יותר מזה של ה-M16 (כ-275 מטר לעומת 400 וזאת בגלל התכנון האווירודינמי הטוב יותר של תחמושת 5.56 מ"מ). כאשר מסתכלים על ארכי הקנה מגלים שהקנה של הקרבין קצר ב-5 ס"מ (2 אינטש) מהקנה של M16 ארוך, אבל הוא ארוך יותר מזה של M4 קרבין.

עם הכוונת המשופרת, הקרבין נחשב לרובה מדויק למדי (בטווחים של כ-150 מטר). הדיוק הממוצע שלו הוא 1.5 דקות קשת (1.5 MOA) אך קלעים מיומנים הצליחו להשיג עמו מקבצים של דקת קשת אחת בלבד וזו גם הסיבה שהוא שימש כרובה צלפים ורובה קלעים בצה"ל בתחילת דרכו, יחד עם המאוזר K98.

[עריכה] דגמים

קרבין M1 עם כוונת מתוקנת

רובה M1A1 קרבין

רובה M1A1 קרבין מודרני, בשירות המשא"ז ומשטרת ישראל

קרבין M1
- הדגם הבסיסי, חצי אוטומטי.
- פותח ב-1942.
- מיליוני יחידות יוצרו.

קרבין M1A1
- דגם עם קת מתקפלת, נועד לצנחנים.
- 150,000 יחידות יוצרו.
קרבין M2
- דגם בעל נצרה בוררת: ירי חצי-אוטומטי או אוטומטי-מלא.
- פותח ב-1945.
- 600,000 יחידות יוצרו.
קרבין M3
- גרסת קלעים לקרבין, עם התקן לכוונת טלסקופית ואמצעי ראיית לילה.
- שימש בעיקר בקרב אוקינווה.
- כ-3000 יחידות יוצרו.

קרבין M1A1 מודרני
- דגם עם קת מתקפלת, ידית אחיזה דמויית-אקדח ומתפסים מפלסטיק.
- הסבה מודרנית של רובי קרבין עבור משטרת ישראל והמשמר האזרחי.
- לא ידוע כמה יחידות יוצרו.