אוקטביו פס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוקטביו פס (Octavio Paz) ‏ (13 במרץ 1914 - 19 באפריל 1998), משורר, מסאי ודיפלומט מקסיקאי וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1990.

תוכן עניינים 1 חייו 2 המשך חייו 3 ספר שיריו בעברית 4 יצירתו 4.1 שירה 4.2 פרוזה 5 פרסים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

פס נולד במקסיקו סיטי בימים בהם התחוללה מהפכה בארצו. הוא גדל בכפר Mixcoac (כיום חלק ממקסיקו סיטי), עם אמו, חוזפינה לוסאנו, אישה אדוקה בדתה. יחד עמם התגוררו גם דודתו וסבו מצד אביו. הסב, חייל לשעבר, נעשה לאוהד של פורפירו דיאס, אינטלקטואל ליברלי וסופר. אביו, שגם הוא נקרא אוקטביו פס, עבד כעיתונאי ועורך דין של אמיליאנו זאפאטה והיה מעורב ברפורמה האגרארית שלאחר המהפכה, פעילות שגרמה לו להעדר מן הבית תכופות.

פס נחשף לספרות בשלב מוקדם בחייו, הודות להשפעת סבו ולספרייה גדושה ביצירות קלאסיות ובספרות מקסיקאית מודרנית. פס גילה את המשוררים האירופאים ג'רארדו דיאגו, חואן ראמון חימנס ואנטוניו מאקאדו בשנות ה-20, והשפעתם ניכרת בכתביו המוקדמים. את שירו הראשון פרסם כנער בשנת 1931. הוא קרא לשיר Caballera והצמיד לו ציטטה מן המשורר הצרפתי סן-ז'אן פרס. כעבור שנתיים, בגיל 19, פרסם פס את "ירח כפרי", קובץ שירים. בשנת 1939 ראה עצמו פס, לפני ומעל לכל, משורר.

בשנת 1937 סיים פס את לימודיו באוניברסיטה ויצא ליוקאטן. בתקופת שהותו שם החל לעבוד על הפואמה "בין אבן לפרח" (1941, עובדה בשנת 1976), שתיארה את מצבו ואת גורלו של בן הכפר המקסיקאי בהשפעת החברה הקפיטליסטית.

פס ביקר בספרד בתקופת מלחמת האזרחים, להביע את הזדהותו עם הרפובליקאים. בשובו למקסיקו, בשנת 1938, היה שותף לייסוד כתב עת ספרותי בשם "סדנה" ופרסם בו את כתביו עד 1941. בשנת 1943 קיבל מלגת גוגנהיים ויצא ללמוד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, ארצות הברית. כעבור שנתיים התקבל לשירות הדיפלומטי של מקסיקו ושירת בצרפת עד 1962. בתקופת שהותו שם, בשנת 1950, כתב ופרסם את "מבוך הבדידות,, מחקר פורץ דרך בנושא הזהות והמחשבה המקסיקאית.

[עריכה] המשך חייו

בשנת 1962 התמנה פס לשגריר מקסיקו בהודו ובתקופת עבודתו שם השלים מספר יצירות, ביניהן The Monkey Grammarian ו- East Slope . ימיו בשירות הממשלה באו אל קצם, ובשנת 1968, פס התפטר במחאה על פעולת הממשלה המקסיקאית, שהרגה מאות סטודנטים בטבח טלאטלולקו. הוא חזר למקסיקו בשנת 1969 ועבד כפרופסור אורח לספרות ספרדית אמריקאית בכמה אוניברסיטאות בארצות הברית. משנת 1971 עד 1976 ערך והוציא לאור את "פלוראל", כתב עת מייסודו, מוקדש לאמנויות ולפוליטיקה. בשנת 1976 ייסד את "וואלטה" כתב עת שהתמקד בנושאים דומים לאלה של "פלוראל", ואת המגאזין הזה המשיך להוציא עד מותו. הוא זכה בפרס ירושלים לספרות לשנת 1977 בנושא החירות האישית. בשנת 1980 הוכתר בתואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת הארווארד, ובשנת 1982 קיבל את פרס נוישטאדט. קובץ משיריו (שנכתבו בין 1957 ל-1987) טיצא לאור בשנת 1988. בשנת 1990 זכה בפרס נובל על "כתיבה נלהבת, רחבת אופקים, שמאפייניה הם אינטליגנציה חושנית ויושרה הומניסטית." הוא מת בשנת 1998.

פס היה משורר וסופר פורה, שכתב ופרסם עשרות יצירות במהלך חייו. כמסאי, כתב על נושאים כמו הפוליטיקה והכלכלה של מקסיקו, אמנות אצטקית, אנתרופולוגיה ומיניות. המסה הארוכה שלו, "מבוך הבדידות", מעמיקה לחקור בתודעת בני עצמו ומתארת אותם כנחבאים מאחורי מסיכות של בדידות. מחמת ההיסטוריה שלהם, הם מתביישים במוצאם, אינם יודעים מי הם ונוהגים "כאנשים עוטי מסווה, המפחדים מעין זר, משום שמבטה עלול לערטל אותם ולהניחם עירום ועריה." יצירת מפתח זו להבנת התרבות המקסיקאית השפיעה רבות על כותבים אחרים בני מקסיקו, כמו קרלוס פואנטס.

בין יצירותיו קובצי השירה La estación violenta, (1956), Piedra de sol (1957), Alternating Current Configurations , שירים מוקדמים: 1935-1956 ואוסף שירים 1957-1987. כרך המסות "מבוך הבדידות", "מקסיקו האחרת" ו"הקשת והנבל", 1973); ביקורת; ומחקרים בכתבי קלוד לוי-שטראוס ומרסל דושאמפ.

[עריכה] ספר שיריו בעברית

• אש היומיום , מבחר שירים, מספרדית - טל ניצן-קרן, קשב לשירה, תל אביב, 1998.

[עריכה] יצירתו

[עריכה] שירה

[עריכה] פרוזה

[עריכה] פרסים

• 1977 פרס ירושלים לספרות.
• 1980 תואר דוקטור כבוד של אוניברסיטת הרווארד.
• 1981 פרס סרבנטס.
• 1982 פרס נוישטדט.
• 1990 פרס נובל לספרות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אוקטביו פס באתר פרס נובל

הקודם: קמילו חוסה סלה

פרס נובל לספרות 1990

הבא: נאדין גורדימר