אינטלקטואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אינטלקטואל הוא אדם בעל רעיונות, מחשבות, שיוצר ומסמל את הגבול התפקודי של המחשבה האנושית. הוא יוצר ומפתח הבהרות חברתיות שעליהן נשענת התרבות. האינטלקטואל הוא מוביל חברתי ותרבותי: הוא כותב ספרים, מפרסם מאמרים ופרסומים, משפיע ומכוון את דעת הקהל ומערכת החינוך. אינטלקטואל הוא שם כולל להוגי דעות, סופרים, משוררים, היסטוריונים, חוקרי תרבות ועתידנים. כל חברה תרבותית מכילה בתוכה שכבת אינטלקטואלים משכילה אשר קיומה מבטיח להוביל את אותה החברה לשגשוג ופריחה, והעדרה לשקיעת אותה התרבות.

האינטלקטואל עשוי להיות מחוץ לחברה כדי שיוכל לראות את התמונה הרחבה ועל ידי כך לבקר אותה, או חלק מהחברה וממלא פונקציות תפקודיות בתוך החברה ולמען החברה.

לאינטלקטואל אין תפקיד הרסני מוגדר במהותו, הוא אינו יוצא נגד החברה בה הוא פועל. אבל הפונקציה אותה הוא ממלא יכולה להכיל בתוכה אלמנט הרסני. לדוגמה: כשהוא מביא איתו רעיונות חדשים מהפכניים יש צורך לפרק את המסורת הקיימת כדי שתוכל להתקבל אחת אחרת. דוגמה נוספת היא של בירוקרטים שממלאים תפקידים הרסניים.

ההגשמה של מספר רב של תיפקודים נשענת על היכולת של האינטלקטואל להעריך אחריות ולנוע מפרשנות של החברה בתוך מערכת אמונות אידאולוגית מסוימת. המרחב שבו אינטלקטואלים ושכבות גבוהות באוכלוסייה, יכולים להגדיר את הסמכות שלהם על בסיס חוקי - רציונלי מנבא את היציבות של המדינה. כל דיון בתפקיד האופוזיציוני של האינטלקטואלים חייב לקחת בחשבון את תפקיד האומה שמספקת לו ממד ביקורתי ויצירתי ללגיטימיות של האינטלקטואל.

הטבע של תפקיד האינטלקטואל אינו קובע את היציבות החברתית. בחברות מתועשות או פוסט מתועשות נטען כי ההשפעה הגדלה של המחקר האקדמי מערערת את היכולת של האינטלקטואל לנקוט עמדה ומשמרת את שיווי המשקל.

[עריכה] מיהו האינטלקטואל ?

קיימות כמה קטגוריות להגדרה: אינטלקטואלים הם כלל האנשים שנמצאים בכל חברה או קבוצה נתונה, שהתוצרים האינטלקטואליים שלהם מופיעים בתדירות יחסית גבוהה מכל שאר החברים בקבוצה. השימוש הגבוה בתוצרים שהם מייצרים הוא תוצאה של הנטייה הסובייקטיבית שלהם או של המחויבות שלהם לתפקיד אותו הם ממלאים. שתי המוטיבציות האלו יכולות להתקיים יחד באותו אדם והן יכולות לבוא לידי ביטוי על ידי אותה פעולה.

התוצרים שלהם יכולים להיות סמלים בנוגע לאדם, לחברה, לטבע ולעולם - אין הגבלה לתחום אחד, לשדה מחקרי מוגבל, אינטלקטואל יכול לבוא מכל תחום שהוא. תחומי העניין האינטלקטואלים עולים מתוך הצורך ההכרתי שלהם להיות בקשר עם החברה, הטבע והעולם. מדובר במערכת של צריכה וייצור של "המוצר האינטלטואלי".

המניע מדוע אדם הופך לאינטלקטואל איננו מוגבל: חלק עושים זאת כיוון שהאישיות שלהם שואפת לבצע את התפקיד האינטלקטואלי. אחרים עושים זאת בגלל שהם מקבלים עידוד ממורים והורים, ואחרים בגלל מעמד, יוקרה או כסף.

המטרה של התוצרים אותם הם מייצרים היא לא רק תוצאה של התבטאות ספונטנית, אלא היא מקבלת עידוד מתוך המסורת. כלומר, אם אדם הוא פילוסוף אך הוא שומר את המחשבות האלו לעצמו הוא לא יכול להחשב לאינטלקטואל כיוון שאז הוא לא משפיע על החברה בה הוא חי ולא מקבל ממנה הכרה.

יש טענה כי אלו שעוסקים בעבודה יצירתית, כמו אמנות ומדע, מטבעם מתעסקים באספקטים נוספים של המצב הקיים כולל הפוליטיקה. היכולת הזו להעביר ביקורת על המצב הקיים בונה את טבע התפקיד המקצועי שלהם. האבחנה בין הנטייה להשתלב ובין החדשנות מרמזת שאלו הדוגלים בהשתלבות משתמשים ברעיונות, ממצאים שמתאימים לעבודתם, ובעוד שאלו הדוגלים בחידושן יוצרים ידע חדש, רעיונות חדשים ואמנות חדשה, כלומר האינטלקטואל כמהפכן (גישה שנתמכת על ידי הובס וטוקוויל).

קיימת האבחנה בין שתי רמות של אינטלקטואל:

אינטלקטואל – רמה 1, זהו האדם החושב, הסופרים וההוגים - שכבה צרה ומצומצמת.
אינטליגנציה – רמה 2, זהו האדם שעוסק בעבודה אינטלקטואלית אבל ברמה פחותה יותר, התוצרים שלו הם פחות יצירתיים ויותר מעשיים כגון המהנדסים - שכבה זו רחבה יותר מהקודמת.

לאינטלקטואלים נטייה לבקר את המוסדות הקיימים. נטייה זו, היא תוצאה של מחשבה שגורסת כי הדעה של האינטלקטואל היא כזו שמקובלת בכל העולם. נטייה זו חוזרת שוב ושוב בגלל העובדה ש"אינטליגנציה" ו"אינטלקטואל" הן שתי מילים שמתארות את אלו שהמקצוע שלהם דורש דמיון פורה או אינטליגנציה מפותחת, במיוחד כאשר מתארים אדם שעוסק בפעילות אופוזיציונית.

[עריכה] אינטלקטואלים בשרות הפוליטיקה

האינטלקטואלים והסטודנטים היו כמעט תמיד מקור למהפכות:

המרד של מרטין לותר נגד הכנסייה קבל תמיכה רבה מהפקולטה באוניברסיטה שלו.
תומס הובס מגיע למסקנה כי האוניברסיטאות היו העיקרון שהנחה את המהפכה האנגלית.
אלכסיס דה טוקוויל קושר גורמים שהשפיעו על האינטלקטואלים עם ההשפעה שלהם על הפוליטיקה כמקור עיקרי למהפכה שהתרחשה באירופה.
בגרמניה, באיטליה וברוסיה האינטלקטואלים והסטודנטים היו אלו שפגעו בלגיטימיות של המשטר.
המהפכות ברוסיה ובסין התחילו עם פעילות מטעמם של האינטלקטואלים והסטודנטים.

מכאן, יכול להיווצר הרושם כי המחאה של אינטלקטואלים וסטודנטים מזוהה עם פעילות שמאלנית, אבל זה לא נכון. לפני שהמפלגה של היטלר עלתה לשלטון, כמו גם במפלגה הפשיסטית הם נתמכו על ידי קבוצות אינטלקטואלים שהם פעילי ימין. כלומר הביקורת של האינטלקטואלים יכולה לבוא גם מהימין וגם מהשמאל. הנטייה של האינטלקטואלים לבקר את התרבות ואת מוסדות החברה היא לא פעולה פוליטית. כפי שמקס ובר מציין המתח בין האינטליגנציה ובין הסדר החברתי הלא מושלם, לעתים לובש צורה שהיא מעבר לזירה הפוליטית. לדיון של ובר לתגובות החלופיות יש הקשר ברור לארועים בני זמננו. ובר מנסה להסביר את המימד הקריטי של הסמכות בתוך מערכת תרבות מסוימת, על ידי תאור של שלושה כוחות הפועלים החברה: סמכות, עניין חומרי ואורינטציה. ככל שהשלושה קשורים יותר אחד בשני כך הם יותר משמרים את הכוח שלהם.

ובר מגדיר את האינטלקטואלים כקבוצה שנועדה להעשיר את מערכת הערכים של החברה, ואשר יוצרת את המנהיגות של הקהילה. הוא ראה קשר הכרחי בינם ובין אלו המפעילים כוח בפוליטיקה מאחר שיש קשר קרוב בין "היוקרה של התרבות" ובין "היוקרה של הכוח”. המבנה הבסיסי של נחיצות האינטלקטואלים הוא מנגנון שמשלב בין שתי קהילות: אינטליגנציה ופוליטיקה.

במסורת האינטלקטואלית המערבית, הפעילות האינטלקטואלית פרסה את כוחותיה בהטלת ספקות במקור הסמכות. במיוחד כאשר התפתחו הדמוקרטיות בארצות הברית ובאירופה.

[עריכה] תפקיד האינטלקטואל

קיימת אבחנה בין שתי התפצלויות הקשורות בתפקיד הפוליטי של האינטלקטואל – הנטייה להשתלב מול הנטייה לחדש. הדיון הזה יוצר את המיקוד הבסיסי על תפקיד האינטלקטואל בפוליטיקה.

קיימים ארבעה תפקידים אפשריים:

	אינטלקטואל	אינטליגנציה
חדשנות	שומר סף	מטיף
שימור	משמר	משגיח

[עריכה] סוג 1: שומר הסף

בתפקיד שומר הסף האינטלקטואל הוא זה שפותח את השער לחידושים. הוא נשלח מטעם החברה לייבא אליה רעיונות חדשים - במובן זה הוא ה"גשש". הוא חושב באופן עצמאי ומחפש את המשמעות ההיסטורית. הוא מתעניין בערכים המרכזיים של ציביליזציה נתונה.

כל זמן שההשכלה הגבוהה הייתה בידי הכנסייה, היא פעלה לפי האמת המסורתית והתאימה את הדור החדש לקבל את ערכי המערכת. לכן המכללות היו המרכז של השמרנות. חילון האוניברסיטאות הפך את הכנסייה למוסד השמרני, ואת האוניברסיטאות למקור השפעה על שכבת העילית בחברה. השינוי שחל בכנסייה משקף שינוי יחד עם ההסתגלות לטכנולוגיה. דמויות מפתח בטכנולוגיה של הכנסיות לקחו לעצמם את ההנהגה של קבוצת אינטלקטואלים חילונית. המודרניזציה של הכנסייה משקפת את הקף הטכנולוגיה שהפכה גם היא לחלק אינטגרלי מחיי האינטלקטואל.

תקשורת ההמונים היא פעילות משתלבת נוספת שמראה סימנים של השפעה מהעולם המלומד. יותר ויותר עיתונאים שכותבים עבור העיתונים הגדולים, חולקים ערכים דומים ונטיות פוליטיות לאלו של האינטלקטואלים הביקורתיים.

[עריכה] סוג 2: המטיף

האינטלקטואל הוא גם בוחן וגם מעריך, בפונקציה זו תפקידו של האינטלקטואל הוא לשמור על ערכי המוסר של החברה. בחברה שלפני התיעוש, לאינטלקטואלים הייתה הזכות המקודשת לפרש את החברה שלהם. המונופול הזה נבע מערכי הכנסייה. האינטלקטואלים הראשונים של הכנסייה היו הכמרים. הכמורה האירופאית ביקרה את העולם דרך נקודת המבט הגבוהה של ערכים רוחניים. האינטלקטואלים החופשיים לקחו על עצמם את תפקיד הפיקוח. באירופה התפתחות זו נקשרה היטב יחד עם רעיונות הרנסאנס. קטגוריה זו של מבקרים חדשניים התמקדה בביקורת על התרבות והחינוך. כלומר, המטיפים לקחו על עצמם לדאוג כי החברה תמלא אחר ערכים בסיסיים מוסכמים.

כקבוצה, הם הוקסמו מהכוח כאשר הפגינו כוח מוגזם כלפיהם, והעריצו מנהיגים בעלי קסם אישי שאיתם הם יכלו להזדהות.

[עריכה] סוג 3: המשמר

בתפקיד זה, המשמר הוא לרוב שומר על מסורת שעוזרת לשמור על המסגרת הלגיטימית של הסמכות. בתרומתו למערכת השימור, האינטלקטואל הופך להיות חלק ממערכת התרבות, מעודד את מה שוובר קורא לו "הערך הלאומי". הם חייבים להיות מסוגלים להסביר את הידע של העבר לחברה הנוכחית. הכוח שלהם נשען על היכולת לספר את הסיפור של הגורל האנושי. הם עושים שילוב של כלל התכונות של החברה שלהם. האינטלקטואל הוא חלק מהממסד.

[עריכה] סוג 4: המשגיח

בעקבות המהפכה התעשייתית נוצר צורך בנושאי משרה חדשים שימלאו את התפקידים הביורוקרטיים.

תפקיד האינטלקטואלים הוא לשמור על הפעילות התקינה של החברה. בפונקציה זו האינטלקטואל ממלא תפקיד של פרופסיה בירוקרטית. גם כאן תפקידו לשמור על הפעילות התקינה של החברה אבל להבדיל מהמשמר או המטיף הכוונה היא שמירה טכנית- בירוקרטית ולא שמירה ערכית.