אוררטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוררטו (אנגלית Urartu, אוררטית ביאינילי Biainili) הייתה ממלכה קדומה שמרכזה סביב ימת ואן בתורכיה, ואשר השתרעה במזרח אנטוליה, צפון מסופוטמיה והקווקז (לימים נודע האזור כולו בשם רמת ארמניה). הממלכה התקיימה החל בשנת 1,000 לפנה"ס לערך ועד שנת 585. בשיאה, בשנת 743 לפנה"ס, השתרעה אוררטו על פני שטח של כחצי מיליון קמ"ר (כשטחה של ספרד) מנהר קורה בצפון (כיום בגאורגיה) ועד מישורי צפון מסופוטמיה בדרום, וממפרץ איסכנדרון בים התיכון במערב ועד לימת אורמיה במזרח. על בסיס קרבה לשונית רווחת הסברה כי מוצאם של האוררטים הוא מהחוריטים (הוריאנים) שהגיעו, ככל הנראה, לצפון מסופוטמיה ולאזורים הסמוכים לה מהקווקז, החל בשנת 2500 לפנה"ס לערך. למעט באוררטו, נטמעו החוריטים בעמים אחרים עד תחילת האלף הראשון לפנה"ס.
תוכן עניינים |
[עריכה] השם
[עריכה] אוררטו
אוררטו היה שמה של הממלכה בפי האשורים, שכניה מדרום ואויביה העיקריים, והוא קשור אטימולוגית לשמו של הר אררט השוכן בתחומיה. בתנ"ך מיוחס השם אררט גם לממלכה קדומה ששכנה מצפון למסופוטמיה, וכך גם במקורות עתיקים אחרים. חוסר הבהירות באשר לדרך הגייתו המדויקת של השם (אוררטו, אררט או באופן אחר), נובע מכך שהמקורות העתיקים כתובים בכתב אבג'די (כתב עיצורי) כך ששם הממלכה נכתב "ררט".
[עריכה] ארמניה
גם מקורות ארמנים מהמאות החמישית עד השביעית לספירה מציינים כי שמה המקורי של ארמניה היה ארץ ארראד (Ararad), וריאציה של המילה הארמנית איירראט (Ayrarat), שפירושה ארץ הארמנים או ארצם של האמיצים. מקורות עתיקים עשו לעתים שימוש מקביל בשמות אוררטו ואררט בהתייחסם לאותה ארץ. כך לדוגמה בכתובות בהיסטון (Behistun Inscription) שנחקקה בפרסית עתיקה, עילמית ובבלית בתקופת דריווש הראשון (בשנת 520 לפנה"ס). בכתובת זו "ארמיניה" בפרסית היא "הארמינויה" בעילמית ו"אוררטו" בבבלית. היוונים, והרומאים בעקבותיהם, כינו את הממלכה בשם ארמניה, ככל הנראה בשל כך שמגעיהם עם אוררטו נעשו בעיקר עם שבט ארמן (Armen).
[עריכה] ביאינילי או חאלדיני
בפי האוררטים עצמם, נקראה ממלכתם ביאינילי, שם שהשתמר בשם המודרני ואן (ימה, נפה ועיר בתורכיה) ויש האומרים שגם בשמה של ימת ימת סוואן בארמניה. יש הסוברים כי האוררטים כינו עצמם בשם "חאלדיני", על-שם האל חאלדי או על שם העם החאלדי שישב בתקופת הברונזה לאורך חופו הדרום מזרחי של הים השחור.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] היסטוריה מוקדמת
מוצאם של האוררטים הוא מהחוריטים (הוריאנים) שהגיעו ככל הנראה לצפון מסופוטמיה ולאזורים הסמוכים לה מהקווקז, החל בשנת 2500 לפנה"ס לערך. החוריטים נשלטו על ידי החתים עד נפילת ממלכתם ב-1200 לפנה"ס לערך ותחילת ההתפשטות האשורית צפונה. סביר אף שבין אבותיהם של האוררטים היו גם שבטים הודו-אירופים שהגיעו ממערב אנטוליה ונטמעו באוכלוסייה המקומית.
כתובת אשורית מתקופת שלמנאסר הראשון (1273 לפנה"ס לערך) מאזכרת את האורואטרי (או אורואטרו) כאחת ממדינות נאירי או נהירי (באכדית: ארץ -Nair הנהרות או המים i-), ברית של ממלכות קטנות ומדינות שבטיות ברמת ארמניה במאות ה-13 עד ה-11 לפנה"ס. הכתובת מציינת כי שלמנאסר הראשון לחם בשמונה מלכים. אוררטו עצמה הייתה האזור שסביב ימת ואן, ויחד עם שאר מדינות נאירי הייתה יעד להתקפות חוזרות ונשנות מצד האשורים.
המקורות האשורים ממשיכים ומאזכרים את פלישת תגלת פלאסר הראשון (1126 עד 1090 לפנה"ס) לרמת ארמניה והגעתו עד לים השחור. לפי מקורות אלה נלחמו האשורים בשישים ממלכי נאירי, שבו אותם אך ריחמו עליהם ושלחו אותם לחופשי. עם זאת, במקורות אלה לא נזכר אזור ימת ואן, דבר המרמז על כך שהאשורים נמנעו מלהכנס לאזור שנשלט על ידי השבטים הנאירים החזקים ביותר.
[עריכה] עלייתה של אוררטו
| מלכי אוררטו | תקופת מלוכה (לפנה"ס) |
| אראמו | 858-844 |
| לוטיפרי | 844-834 |
| סרדורי הראשון | 834-828 |
| אישפואיני "המייסד" | 828-810 |
| מינואה "הכובש" | 810-785 |
| ארגישטי הראשון | 785-753 |
| סרדורי השני | 753-735 |
| רוסא הראשון | 735-714 |
| ארגישטי השני | 714-680 |
| רוסא השני | 680-639 |
| סרדורי השלישי | 639-635 |
| ארימנא | 635-629 |
| רוסא השלישי | 629-590 או 629-615 |
| רוסא הרביעי | 598-590 |
במאה התשיעית לפנה"ס שוב מוזכרת אוררטו במקורות אשורים, אך הפעם כיריבתה החזקה של אשור מצפון. תחת הנהגת המלך אראמו (858 עד 844 לפנה"ס), אוחדו מדינות נאירי לממלכה אחת. בירת הממלכה, ארזאשקון, נכבשה בידי שלמנאסר השלישי, והמלך סרדורי הראשון (834 עד 828 לפנה"ס) העביר את הבירה אל טושפה (כיום העיר ואן), וביצר אותה. בנו, המלך אישפואיני (828 עד 810 לפנה"ס), כבש את העיר השכנה מוסאסיר, מערבית לימת אורמיה, ויסד את פולחן האל חאלדי, אך נאלץ להתמודד עם התקפות מלך אשור שמשי-אדד החמישי. כיבוש מוסאסיר תועד בכתובת האבן של קלאשין (Kelashin או Kelishin), שנמצאה בכפר בשם זה בצפון עירק, סמוך למעבר ההרים לאירן. יורשו, המלך מינואה (810 עד 785 לפנה"ס), המשיך והרחיב את גבולות הממלכה שהגיעה לשיא כוחה הצבאי בתקופת בנו הצעיר, המלך ארגישטי הראשון (785 עד 753 לפנה"ס). בנו הבכור של מינואה, אינושפואה, היה ככל הנראה לכהן הבכיר של האל חאלדי. במחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס התרחבה הממלכה מזרחה לעבר ימת סוואן ולאורך נהר אראקס, והייתה לאחד הכוחות המשמעותיים במזרח הקדום באותה עת. ארגישטי הראשון הצליח להדוף את התקפות אשור בהנהגת שלמנאסר הרביעי וצבאותיו אף הגיעו עד לעיר בבל וכבשו אותה מידי האשורים. הוא ייסד מספר ערים חדשות, וביניהן את ארבוני (Erebuni) היא ירוואן בירת ארמניה של ימינו בשנת 782 לפנה"ס, ואת ארגישיטינילי בשנת 776 לפנה"ס. בתקופה זו התרחבה השפעת אוררטו אל צפון סוריה והיא שלטה על דרכי המסחר העיקריות ממערב אסיה למסופוטמיה. השפעות התרבות האוררטית ניכרו בחופי הים התיכון, באסיה הקטנה ואפילו ביוון.
בשנת 714 לפנה"ס סבלה הממלכה הן מהתקפות הכימרים והסקיתים שהגיעו מאזור הקווקז שמצפון לה, והן מהתקפות האשורים בהנהגת סרגון השני מדרום. המלך רוסא הראשון (735 עד 714 לפנה"ס) הובס בידי סרגון השני בסמוך לימת אורמיה, ומקדשו של האל חאלדי בעיר מוסאסיר נהרס ונבזז. לפי רשומות אשוריות נמצאו בארמון במוסאסיר למעלה מטון זהב וחמישה טונות של כסף, ובמקדש חאלדי בעיר נמצאו כמויות דומות של שתי המתכות, וכן 109 טון של ארד. סך הכול בזזו האשורים מהעיר 335,000 פריטים שונים. רוסא הראשון התאבד בעקבות התבוסה, אולם תחת מלכותו של ארגישטי השני (714 עד 680 לפנה"ס) אשר ביסס יחסי שלום עם אשור, שבה הממלכה והתאוששה. תקופת השגשוג נמשכה בשנות מלכותו של רוסא השני אשר ייסד בירה חדשה ברוסאחינילי (ולפחות ארבע ערים נוספות, שתיים מהן נקראו גם הן על שמו), ובאה לכלל סיום בתקופת שלטונו של המלך סרדורי השלישי (639 עד 635 לפנה"ס) עת הפכה אוררטו למדינת חסות של אשור. סרדורי השלישי הוא המלך האוררטי האחרון הנזכר במקורות אשורים (מתקופת אשורבניפל.
[עריכה] שקיעה
במקביל לשקיעת אשור בסוף המאה השביעית לפנה"ס, חלו תמורות גם באוררטו. מקורות בכתב יתדות אוררטי מדווחים על שלושה מלכים שמלכו בממלכה לאחר סרדורי השלישי (החל בשנת 635 לפנה"ס) - ארימנא, רוסא השלישי ורוסא הרביעי. עוד ידוע כי בתקופה זו פלשו הסקיתים והמדאים לאוררטו, ובאתרים אוררטים רבים נתגלו עדויות להרס בשריפה. עדויות אלה מעלות שתי סברות אפשריות: לפי הראשונה כבשה מדי את אוררטו והביאה לחיסולה; ולפי השנייה שימרה אוררטו את עצמאותה וכוחה, ועברה תהליך של חילופי שושלות מלוכה. לפי סברה זו נתפס השלטון בממלכה על ידי שושלת ארמנית מקומית (שלאחר מכן נודעה כשושלת האורונטידית ונחשבה לשושלת המלוכה הארמנית הראשונה), וזו סלקה את השושלת השלטת בעזרת מדי. גרסה זו הנתמכת במספר מקורות עתיקים:
- לפי כסנופון נשלטה "ארמניה" בידי מלך מהשושלת האורונטידית ולא נכבשה על ידי מדי, אלא בתקופת המלך המדאי אסטיאגס שמלך מ-585 לפנה"ס.
- ברוח דומה ציין גם סטראבון כי "ארמניה הגדולה" שלטה בכל אסיה לאחר שהביסה את האשורים, ושלטון זה נשלל ממנה רק בתקופתו של המלך אסטיאגס.
- הנביא ירמיהו קרא בשנת 593 לפנה"ס לערך לממלכות אררט ומדי לעלות על בבל:
-
- "שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכֹות אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר הַעֲלוּ סוּס כְּיֶלֶק סָמָר: קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גוֹיִם אֶת מַלְכֵי מָדַי אֶת פַּחוֹתֶיהָ וְאֶת כָּל סְגָנֶיהָ וְאֵת כָּל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתֹּו: וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וַתָּחֹל כִּי קָמָה עַל בָּבֶל מַחְשְׁבֹות יְהֹוָה לָשׂוּם אֶת אֶרֶץ בָּבֶל לְשַׁמָּה מֵאֵין יוֹשֵׁב" (ירמיהו נ"א, כ"ז-כ"ט).
- ייתכן כי אשכנז הוא כינוי לסקיתים.
- גם בכתביו של מובסס חורנאטסי הארמני נאמר כי הנסיך הארמני פרוייר סקאיורדי סייע בידי מלך מדי כסרכסס הראשון לכבוש את אשור, ובתמורה הכיר בו האחרון כמלך ארמניה.
ממקורות אלה עולה כי ארימנא, רוסא השלישי ורוסא הרביעי היו שמותיהם האוררטים של המלכים הראשונים בשושלת הארמנית האורונטידית, וכי ממלכת אוררטו המשיכה להתקיים עד תחילת המאה השישית לפנה"ס, ונקראה במקורות שונים בשמות אוררטו, ארמניה או אררט. בשנת 585 לפנה"ס הייתה אוררטו/ארמניה לחלק ממדי, אף שיכול שתהליך הסיפוח החל עד שני עשורים קודם לכן.
[עריכה] לאחר אוררטו
במאה השישית לפנה"ס, לאחר היעלמות אוררטו ככוח פוליטי, ירשו הארמנים את מקומה - במזרח שכן פלג ה-האי (Hay) אשר הקים את ממלכתו הייק (Hayq) או האיאסטן (Hayastan, השם השתמר כשמה של ארמניה בארמנית), ובמערב שכן הפלג הארמני (Armens), שהיוונים, והרומאים אחריהם, אימצו את שמו כשמה של ארמניה. הארמנים ספגו חלק מההתרבות האוררטית, ולשפה ולמיתולוגיה האוררטים נודעה השפעה על שפתם ותרבותם (ובמידה פחותה מזו - גם על אלה הגאורגיות); אולם הלכה למעשה זכרה של אוררטו נשתכח משך כ-2500 שנה. רק בתחילת המאה ה-19 החלו חוקרים לקשר בין אתרים ארכיאולוגיים ברחבי רמת ארמניה לבין ממלכת אוררטו שנזכרה בכתבים האשורים ובמקורות עתיקים אחרים. על בסיס סברת חילופי שושלות המלוכה הנ"ל, טוענים הארמנים המודרניים כי הינם צאצאיהם של האוררטים.
[עריכה] כלכלה וחברה
האוררטים היו בעיקרם עובדי אדמה. הם עיבדו את העמקים והמישורים שבין ההרים, וגידלו עדרי צאן, בקר וסוסים. הם רכשו ידע ומומחיות בבניה באבן ובעיבוד מתכות, ועמדו בקשרי מסחר עם הפריגים, המצרים והאטרוסקים. האוררטים בנו אמות מים, סכרים ודרכים וכרו מכרות, וקיימת סברה כי הם היו הראשונים שעשו שימוש בקמרון חבית במזרח הקדום. המחצבים הרבים שבאדמות רמת ארמניה, כגון זהב, כסף, נחושת, בדיל, מנגן, פחם חום וברזל, נוצלו על ידי האוררטים; וחפצי מתכת מארד, כסף וזהב שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות מעידים על כך. בערי אוררטו היו מערכות לאספקת מיים ולניקוז ביוב, וחפירות ארכיאולוגיות חשפו מבני מגורים בני שתי קומות, עם חלונות ומרפסות.
בניית מרכזי השלטון המבוצרים נעשתה בעיקר במאה השמינית והשביעית לפנה"ס, ואלה כללו מקדשים לאל חאלדי בעלי מתאר אחיד (ראה להלן). פעולות התפשטות ובנייה רבות מיוחסות למלך ארגישטי הראשון אשר חקק על קירות קברו בעיר טושפה את מסכת חייו ופועלו למען אוררטו. כתובת זו שהינה הכתובת האוררטית המקיפה ביותר שנמצאה עד כה, מעידה כי המלך הגיע מערבה לעבר הים הגדול (כנראה הים התיכון), והשתלט על דרכי המסחר שהיו בשליטת האשורים.
למרות המלחמות המתמשכות עם אשור הייתה לתרבות האשורית השפעה רבה על האוררטים אשר אימצו את כתב היתדות האכדי. מאידך הוכנס חיל הפרשים לשורות צבא אשור עקב השפעה אוררטית שחיל זה עמד במרכז כוחה הצבאי, והאשורים אף אימצו סגנונות בניה ועיצוב אוררטים.
[עריכה] שפה
שפתם של האוררטים, האוררטית, שייכת יחד עם השפה החוריטית (הוריאנית), למשפחת השפות החורו-אוררטית. מעט מאוד ידוע על המשפחה שכללה שתי שפות בלבד, שתיהן מתות, אך ברור שאלה אינן קשורות לשפות שמיות או לשפות הינדו-אירופיות. בדומה לחוריטית, כללה אוררטית יחסת ארגאטיב (ראה לדוגמה גאורגית או בסקית) והתאפיינה במבנה אגלוטיננטי. שני יסודות דקדוקיים אלה הביאו לתאוריה הקושרת בין משפחת השפות החורו-אורארטית לשפות צפון מזרח קווקזיות או לשפות דרום קווקזיות (כרתווליות) כמו גאורגית, אך ניתן להסביר את הדמיון גם בהשפעה שנבעה מיחסי השכנות בין דוברי השפות ותו לא. באוררטית אופיינו מילים שאולות משפות אחרות ומספר המילים השאולות הגדול ביותר הוא מארמנית - שבעים שורשים.
כתובות רבות בכתב יתדות אכדי התגלו באזורים שנשלטו על ידי האוררטים, רובן כתובות באוררטית (כ-500 כתובות סה"כ המכילות מילים מ-350 עד 400 שורשים), ומיעוטן באכדית. אף שלאוררטים היה כתב לוגוגרמות משלהם, השימוש בו הוגבל למטרות דתיות ולחישובים. מאחר שכתב הלוגוגרמות האוררטי לא פוענח באופן מלא, חלוקות הדעות באשר לזהות השפה בה נכתב. בשנות התשעים של המאה ה-20 העלה ארטאק מובסיסיאן הארמני סברה לפיה כתב הלוגוגרמות האוררטי נכתב בארמנית עתיקה.
קיימות שתי סברות באשר למעמדה של הלשון האוררטית באוררטו:
- לפי הסברה הרווחת דוברה אוררטית על ידי המלוכה והעילית בלבד, ואילו העם, ערב של שבטים, דיבר שפות שונות, ובתקופה מאוחרת יותר בעיקר ארמנית.
- לפי הסברה האחרת הנתמכת בעיקר על ידי מקורות ארמנים, הייתה אוררטית שפה ספרותית בלבד בעוד שהשפה המדוברת בפי כל הייתה ארמנית. לפי סברה זו אימצו מלכי אוררטו דוברי הארמנית ניב חוריטי כשפה כתובה. התומכים בתאוריה זו מצביעים על דלות השפה בה נכתבו הלוגוגרמות האוררטיות (מילים משורשים מעטים), על כך שהשפה בלוגוגרמות אלה לא השתנתה משך 250 שנה וכן על שיעורן הגבוה של מילים שאולות מארמנית (ובכלל זה, שמות אנשים, מקומות ובעלי חיים).
[עריכה] דת
האל האוררטי הבכיר היה חאלדי, והאוררטים האמינו כי הוא אביהם ופטרונם הלאומי. במאה התשיעית לפני הספירה, כשהמלך האוררטי אישפואיני כבש את העיר מוסאסיר, מערבית לימת אורמיה, הוא אימץ את דמותו של חאלדי שהיה אל מקומי באזור, והעניק לו מעמד לאומי (בדומה לזה של האל אשור בממלכת אשור). מקדשו החשוב ביותר של חאלדי הוקם במוסאסיר, בת ליוויתו הייתה באגבארטו והוא תואר בדמות גבר רכוב על אריה. המלך שימש גם ככהן הגדול של האל חאלדי. לעתים נכלל מקדש האל בארמון המלכותי, ולעתים שכן במבנה נפרד, אך הוא נבנה לפי מיתאר קבוע.
יתר האלים בפנתיאון האוררטי היו משותפים לזה החוריטי: אל הרעם הרכוב על שור - טיישבה (Teisheba) שעל שמו נקראה העיר טיישבאני והוא בן דמותו של טשוב (Teshub) החוריטי. זוגתו של טיישבה, הובה (Huba), בת דמותה של האלה החוריטית הבאט (Hebat) ואל השמש שיוויני (שימיגי החוריטי, ושאמאש המסופוטמי).
האוררטים קידשו את העץ, וממצאים רבים נושאים את דמותו של העץ הקדוש לצידם של דמויות אלוהיות ומלאכים השומרים עליו (לעתים נכללו בהם גם דמויות מלכים). העץ הופיע גם על חותמים, גביעים, כסדות וחגורות, וכמובן על אבנים, ועל קירות ועמודים במבנים ציבוריים ואחרים.
[עריכה] ממצאים ואתרים אוררטים
ממצאים אוררטים מוצגים בין היתר במוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה, במוזיאון ואן ובמוזיאון לארכיאולוגיה ואתנוגרפיה באלזי - כולם בתורכיה; וכן במוזיאון הלאומי להיסטוריה ארמנית בירוואן, ובמוזיאון מצאמור מערבית לה.
בין האתרים האוררטים החשובים שנחשפו:
- טושפה (ואן קאלסי Van Kalesi (טירת ואן), סמוך לעיר ואן, תורכיה) הייתה בירת אוררטו החל במחצית השנייה של המאה התשיעית לפנה"ס. האתר כלל מצודה בשטח של 40 דונם שניצבה מעל העיר ששיטחה היה 30 הקטאר לחופי ימת ואן. בניית המצודה הציבה משימה קשה בפני בוניה בשל אופיה של רצועת הקרקע באורך של כקילומטר וברוחב של בין 50 ל-125 מטרים עליה ניצבה. חומות המצודה עוגנו היטב בסלע וגובהם השתנה ממקום למקום בשל תכתיבי התבליט. רוחבה של החומה היה כשלושה מטרים ולאורכה הוקמו מגדלי שמירה, כולל מגדל סרדורי הנושא כתובת יתדות באקאדית בשבחו של סרדורי הראשון. חלק מאבני החומה שקלו למעלה מעשרים טון. המבנים שבשטח המצודה התנשאו לגובה של 20 מטרים, וגגותיהם נתמכו בקורות עץ. המבנים שניצבו בגבהים שונים חוברו זה לזה בחצרות ובגרמי מדרגות. בשטח המצודה מספר אולמות קבורה חצובים בסלע, כולל זה של המלך ארגישטי הראשון שהותיר באתר את כתובת היתדות האוררטית הארוכה ביותר שנתגלתה עד כה (ראה לעיל). בסמוך לעיר בנה המלך מינואה תעלת השקיה באורך של יותר מ-50 ק"מ וזו עדיין פעילה כיום.
- טיישבאני (ליד העיר קארמיר בלור בסמוך ירוואן, ארמניה) הייתה העיר הראשה בחלק הצפון מזרחי של אוררטו. המלך רוסא השני בנה מצודה באתר במחצית הראשונה של המאה השביעית לפנה"ס, במטרה להגן על אוררטו מפלישות הכימרים והסקיתים. המצודה נצבה על גבעה, שטחה היה 40 דונמים והיא כללה כ-150 חדרים, אולמות מלאכה וממגורות שנבנו סביב חצר מרכזית, וכן שמונה מרתפי יין. למצודה היו שתי קומות - קומת הקרקע שמשה למלאכה ולאחסון והקומה שמעליה למגורים. ממצאים הראו כי במקום אוחסנו דגנים, פירות, יין, שמן ובירה - עדות לשגשוג האזור באותה עת. הגג נבנה בצורת קמרון חבית והקירות אותרו בציורי קיר. חומת המצודה הייתה ברוחב של שלושה מטרים והתנשאה לגובה של תשעה מטרים. העיר נכבשה על ידי הסקיתים והמדאים ב-590 לפנה"ס והועלתה באש. באתר נמצאו ממצאים אריכאולוגיים רבים, ובכלל זה פסלי ארד ושנהב וכלי נשק ושריון מארד וברזל. העיר נתגלתה על ידי בוריס פיוטרובסקי בשנת 1939.
- ארבוני (ארמנית Էրեբունի, כיום ירוואן, ארמניה) נוסדה כמצודה בשנת 782 לפנה"ס על ידי המלך ארגישטי הראשון. סמוך לאתר נבנו תעלות השקיה ומאגר מיים. המצודה ניצבה סביב חצר פנימית ובין היתר כללה אולם כתר ובית תפילה.
- טופראקקאלה (Toprakkale), כארבעה ק"מ צפונית מזרחית לעיר ואן, תורכיה, נבנתה על ידי רוסא השני (680 עד 639 לפנה"ס) כבירתו החדשה ונקראה על שמו (רוסאחינילי) כמו שתי ערים נוספות שייסד. טופראקקלה הייתה האתר האוררטי הראשון שנחשף בשנת 1827 על ידי פרידריך אדוארד שולץ.
- פנטוס בנפת אארי, תורכיה, יושבה כבר ב-1300 לפנה"ס. סמוך לה נמצאת טירת אזנאבורטפה (Aznavurtepe) שנבנתה על ידי ארגישטי הראשון, והמקומיים מכנים אותה כיום "קבר האב אזנבור".
- ארגישטיונא (או טיטומניה, כיום זרנקיטפה Zernakitepe) נבנתה על ידי ארגישטי הראשון לחופיה הצפוניים של ימת ואן, והייתה העיר הראשונה באנטוליה שנבנתה בתבנית שתי וערב.
- צ'בושטפה (Çavuştepe) נקראה סרדורחינילי בפי האוררטים. באתר שבנפת אארי, תורכיה ניצב ארמון ומקדש לאלים חאלדי ואירמושיני.
- ארגישיטינילי (ליד ארמאוויר במערב ארמניה) הייתה מיושבת לפני בוא האוררטים. המלך ארגישטי הראשון בנה במקום מצודה ובה ארמון, מקדשים ואולמות אחסנה.
- באשקאלה (Başkale) בנפת ואן, תורכיה, כ-110 ק"מ דרומית לעיר ואן.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "בירה ופריפריה בממלכה האוררטית", יהודה דגן (אתר רשות העתיקות)
- אגף אוררטו במוזיאון לתרבויות אנטוליה באנקרה (תורכית)
- אתר ארמני מקיף אודות נאירי ואוררטו (אנגלית)
