איגרות הרמב"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איגרות הרמב"ם הוא שם המאגד את כל האיגרות ששלח הרמב"ם, רבי משה בן מימון, לאישים וקהילות שונות מימי בחרותו ועד לשנותיו האחרונות. המדובר באיגרות ומאמרים העוסקים בנושאים מחשבתיים-אמוניים וכן בנושאים אישיים או ציבוריים אחרים; מכתביו ובהם תשובות לשאלות הלכתיות מכונסות לרוב תחת השם "תשובות הרמב"ם".

בין האיגרות המפורסמות שיועדו לציבור הרחב יש לציין את "איגרת השמד", "איגרת תימן", "איגרת תחיית המתים", ועוד. כמו כן, בקובצי האיגרות הללו ניתן למצוא גם תכתובות בין הרמב"ם לבין אישים בני תקופתו מכל רחבי העולם היהודי. מטבע הדברים, שמות האיגרות הללו לא ניתן להן על ידי כותבן אלא הוענק להן על ידי מעתיקים, מתרגמים ומדפיסים מאוחרים יותר. חלק מהשמות המקובלים כוללים רק את שם המכותב וחלקם רומז גם לתוכנה של האיגרת. כמו כן, יש ונמצא כי לאיגרת אחת ניתנו במהלך הדורות שמות שונים.

קריאת האיגרות תחשוף את קיומם של פערים לשוניים, סגנוניים והתנסחותיים בין איגרת לאיגרת, עובדה המעידה על כך כי הרמב"ם התאים את צורת דבריו אל קהל היעד. במקומות מסוימים באיגרות ניתן למצוא גם סתירות והבדלים בענייני תוכן לעומת כתבים אחרים שלו - הבדלים בעניינים הלכתיים בין דבריו באגרות לבין דבריו בחיבוריו ההלכתיים וכן הבדלים בנושאי השקפה בין האיגרות לבין חיבורו הפילוסופי הגדול מורה נבוכים. עובדה זו הביאה למחלוקת בין פרשניו וחוקריו של הרמב"ם בשאלת מהי דעתו האמיתית בנושאים אלה והאם אכן מדובר בסתירות אמיתיות המשקפות כי הרמב"ם חזר בו מדבריו באחד המקומות או נקט במנגנון הסתרה כלשהו על מנת שלא לחשוף את דעותיו האמיתיות, או שמא מדובר אך ורק בהבדלי סגנון שאינם משקפים סתירה אמיתית.

מרבית האיגרות נכתבו במקורן בערבית יהודית, שפת הדיבור והכתיבה של הרמב"ם, אך חלק מהן נכתבו עברית במקורן, או בשילוב של שתי השפות. הפילוסוף והמתרגם שמואל אבן תיבון, מכותב בעצמו של הרמב"ם, תירגם כמה מכתבי הרמב"ם לעברית, בהם גם חלק מאיגרותיו, עוד בחייו של הרמב"ם.

[עריכה] איגרת השמד

איגרת השמד (הנקרא גם: מאמר קידוש השם) היא ככל הנראה האיגרת הראשונה הידועה לנו שכתב הרמב"ם. יש המשערים שכתב את האיגרת כשהיה בעצמו בארצות שבהן היה השמד שאליו התייחס (ראה להלן), ויש המשערים שהוא כתב אותה זמן קצר לאחר שעזב בעצמו את צפון אפריקה בדרכו לארץ ישראל בשנת 1165 (הרב יצחק שילת משער כי האיגרת נכתבה בהיותו בארצות השמד, ועודכנה על ידו משהגיע לארץ ישראל). באיגרת זו, הכתובה ערבית, דן הרמב"ם בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד, שהוא עצמו חווה, ונראה כי דבריו נכתבו מתוך ניסיון אישי. האיגרת נכתבה כתגובה למאמר שכתב חכם אלמוני, אשר יצא בחריפות כנגד אותם שלא עמדו בשמד וקיבלו בפיהם את הדת האיסלמית. הרמב"ם יצא נגדו בחריפות, וקבע שהאנוסים שנאלצו להתאסלם למראית עין כדי להציל את חייהם, אין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ולא חל עליהם הכלל של ייהרג ואל יעבור. עם זאת, הפציר בהם לעזוב את ארצם מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו לקיים את אמונתם בגלוי במקום שאין בו רדיפות ואינוס לשמד. בשולי האיגרת הוא גם יצא נגד אותם המבכרים להישאר בארצות השמד מתוך ציפייה לביאת המשיח שיגאל אותם, והבהיר ברורות שאין אנו יודעים מתי יבוא המשיח, וכי אל לו לאדם לנהוג כאילו יגיע המשיח מייד.

[עריכה] איגרת תימן

איגרת תימן נכתבה בשנת 1172 כמענה למכתב של רבי יעקב בן ר' נתנאל בירב פיומי, מנהיג יהודי תימן, השואל על פשר ייסוריה של הקהילה היהודית בתימן שהייתה נתונה תחת פרעות קשות וגזירות שמד. באותה תקופה הופיע בתימן משיח שקר, שהסית והדיח את העם. הרמב"ם הסביר באגרת זו, הכתובה גם היא ערבית, כיצד יש להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת. בנוסף השקיע מאמצים לעודד את רוחם של התושבים, והצביע על עליונותה של הדת היהודית מול האיסלאם והנצרות: "ושלושת המערערים האלה, כלומר: הכת האנסית (בכח הזרוע), והכת הטוענת טענות, והכת המתדמה לדתנו - כולן יאבדו. ואם תראה להם שום גבורה וניצחון בשום זמן - לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא".

לבסוף הוא מעודד את היהודים שביאת המשיח קרובה, ושלמרות הקשיים אל להם להתייאש.

תופעה מעניינת באיגרת היא יציאתו נגד חישוב קיצים, על פי האיסור בתלמוד, תוך סינגור על ר' סעדיה גאון שחישב את הקץ בכל זאת. ועם זאת, בהמשך האיגרת מוסר הרמב"ם על מסורת משפחתית סודית שבאמצעותה מחושב הקץ של שיבת הנבואה, אשר לפי הרמב"ם תקדם לבוא הגואל (התאריך שנתן הרמב"ם הוא ד'תתקע"ה - 1210, כלומר כ-40 שנה לאחר כתיבת האיגרת^[1]).

[עריכה] איגרת (מאמר) תחיית המתים

מאמר תחיית המתים (הידוע יותר בשם 'איגרת תחיית המתים') נכתב בשנת 1191. בחיבור זה, הכתוב כמו קודמיו בערבית, מייחד הרמב"ם את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא. המאמר נכתב כתגובה להאשמות שהוטחו בו בעקבות פרסום חיבורו מורה נבוכים שעורר מחלוקות רבות בקהילות היהודיות, כאשר לטענת מתנגדיו הרמב"ם כפר למעשה בתחיית המתים הפיזית וראה בה רק משל לעולם הבא. הרמב"ם מסביר באריכות שלא זו הייתה כוונתו והוא אכן מאמין בתחיית המתים כפשוטה; לדבריו, בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה. חיבור זה הוא חלק מוויכוח מתמשך בין הרמב"ם ותלמידיו לבין ר' שמואל בן עלי מבגדד על משמעות תחיית המתים ויחסה לעולם הבא.

[עריכה] אגרות נוספות

ידועות אגרות רבות נוספות של הרמב"ם. כך, כתב איגרת (בעברית) לקהל מרסיי על אודות האסטרולוגיה, שבו הבהיר את עמדתו השוללת אותה נחרצות; איגרת (בעברית) לר' פנחס הדיין, שבו הסביר את הסיבות לכמה מהחלטותיו בחיבור משנה תורה; איגרות (בערבית) לתלמידו האהוב ר' יוסף, שבו הוא מתייחס למחלוקות שלו עם ראש הישיבה בעיראק שהיה בר-פלוגתא חריף של הרמב"ם; איגרת מסוף חייו לר' שמואל אבן תיבון, מתרגמו של הרמב"ם, שבו הוא מתאר את סדר יומו שאינו מאפשר לו ללמוד כלל, ועוד.