אמיש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
אָמִישׁ (באנגלית: Amish) הוא שמה של כת נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינת פנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה.
מקור כת האמיש הוא בשווייץ וגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים - קהילה אנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שהאמינה, כי אין כל משמעות לטבילה בילדות, כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, והטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים, המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה. אנשי הכת האמינו גם בחיי פשטות וצניעות.
עקב חילוקי דיעות בנושאי פירוש הדת והתנהגות מוסרית בקרב הקהילה המנוניטית , פרש אחד המנהיגים בקהילה השויצרית - יעקב אמאן (1656-1730) יחד עם קבוצת חסידיו מהמנוניטים והקים קהילה חדשה. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות, הורה לגברים להפסיק להתגלח, ועל כל הקהילה פקד ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים.
עקרונות הכת מבוססים על הפרדה מן העולם ומנהגיו והסתגרות בקהילה ובמשפחה, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שאינם הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה, המהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה - Rumspringa). במהלך תקופה זו - הנמשכת מספר חודשים או יותר - משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה הוא מקבל על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. החברי האמיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. חזותם העבדקנית מזכירה את היהודים החרדים, אך בשונה מהיהודים החרדים חברי האמיש מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.
צעירי האמיש עוסקים בספורט כבילוי חברתי מרכזי (בעיקר היות והם מנועים מגלישה באינטרנט וצפייה בתכניות בידור בטלוויזיה, ואף מוגבלים בשמיעת מוזיקה).
חברי הקהילה נרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בגרמניה , ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה. גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פוליטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הבטחון.
כדרכן של קהילות קיצוניות חלו גם אצל האמיש פילוגים ואיחודים. חלקם חזרו לחיק הכנסייה המנוניטית.
כיום מהווה השם אמיש שם כולל לקבוצות, המתנגדות לאורח החיים המודרני מתוך הבנה, כי אורח חיים זה מביא לניכור ולהתפוררות ערכית וחברתית.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
האמיש התפצלו במאה ה-17 מקבוצה דתית אחרת - המנוניטים (Mennonites), שהם חלק מהזרם האנאבפטיסטי שהתפתח באזורים כפריים בשווייץ, מורבייה ובוהמיה. השם מנונייט נגזר משם המייסד מנו סימון. פירוש השם הוא ההולכים אחרי מנו. המנונייטס נרדפו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד וחלקם הועלו על המוקד ככופרים.
בסוף המאה ה-16 ותחילת ה-17, התפצלו מהם האמיש, אשר הלכו אחרי חוואי שווייצרי בשם יעקב אמן, שהציג אוטופיה חלופית. פשר השם אמיש הוא: אלה השייכים ליעקב אמן. יש גורסים, שאמיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים.
נקודת המחלוקת העיקרית בין המנוניטס לאמיש הייתה המחויבות לדת לעומת המחויבות למשפחה – המנונייטס דגלו בגישה פשרנית באופן יחסי. הם לא החרימו ילדים שסטו, מתוך הבנה שלא ניתן לנתק לגמרי קשרים כה קרובים. לעומתם, יעקב אמן היה הרבה יותר נוקשה וטען, כי המשך הקשר עם ילד, שסטה מעקרונות הכת, גורם להתרופפות הקבוצה.
האמיש גרים בעיקר בארצות הברית ומיעוטם בקנדה ובדרום אמריקה. ההגירה לשם הייתה במאה ה-18, אז התיישבו בעיקר באזור פילדלפיה במחוז 'הולנד' [Holland county]. בשנים האחרונות המרכז מתחיל לנדוד משם בגלל בעיות. כיום קימות מספר קהילות אמיש שיש ביניהן יחסי גומלין מצד אחד אך גם יריבות מסוימת מצד שני. כל קהילה פיתחה לעצמה ניואנסים משלה. את שרותי הרפואה הם מקבלים מהמנוניטס, אשר קיבלו את הטכנולוגיה והקדמה. כיום, הקהילה הגדולה ביותר נמצאת באינדיאנה, לצד קהילה גדולה של מנונייטס. קהילות אמיש קימות ב – 20 מדינות, רובן חיות רחוק מהערים, בהעדיפן מקומות חקלאיים וקהילות קטנות.
[עריכה] המבנה החברתי ומנגנוני הפיקוח
האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" – כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. בחייהם קיים קשר חיוני לעבודת אדמה ומסגרות חקלאיות ורובם איכרים ו/או חוואים, העוסקים בגידול בעלי חיים ובעיבוד הקרקע ועל כך עיקר פרנסתם. לאחר תקופה מסוימת של שפל, קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגנים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד. המשק החקלאי מתקיים כמעט ללא מכונות, אם כי יש כמה היתרים מוזרים. למשל, מותר להשתמש בקומביין לאלום אלומות, אך להעברת האלומות יש להשתמש בסוסים בלבד. אסור להעסיק שכירים ולכן הילדים הם העוזרים בשדות מגיל צעיר.
בניגוד לשיקרס ובדומה לקבוצות יהודיות שמתגוררות בתוך אוכלוסייה אחרת, אין לאמיש יישובים נפרדים. הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה', באזורים כפריים. בישובים בהם הם מתגוררים ניתן לראות לעתים בית עם כרכרה ולידו בית עם מכונית. הם אינם זקוקים להתיישבות נפרדת, יש להם כלים לפיקוח חברתי לשימור ובידול אורח חייהם. הם יצרו שותפויות עסקיות עם אלה שאינם בני הכת, העוזרים להם לשמור על עקרונותיהם כמין "גוי של שבת". האוכל מהווה חלק מהמנגנונים הנוקשים, שהאמיש פיתחו על מנת להתבדל מסביבתם המודרנית, נושא בעל חשיבות עליונה, שבא לביטוי בענישה מחמירה ובהפעלת כוח רב מאוד כלפי הסוטים ממנהגיה. המתח בין המציאות המודרנית המחייבת פשרות מכאן לבין אורח החיים הפונדמנטליסטי מכאן הוא גדול.
הבגדים השחורים (בדומה לחרדים) של איכר גרמני הנם אחד מהסממנים הבולטים של התבדלות הקבוצה. סממן לבוש בולט נוסף הנו הכובע השחור רחב השוליים שהגברים נוהגים לחבוש וכן העובדה, כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל המאפיינים שותפים לשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האמיש מרגישים, שההקפדה על השוני בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ. בגדיהם אינם תחפושת, אלא ביטוי לאמונתם. הכרכרה האמישית – הבאגי - תהיה תמיד שחורה, בעוד שאצל יתר המנונייטס מקובלים צבעים שונים, ובייחוד אפור.
סימן חיצוני מעניין אצל האמיש הוא העדרו של השפם. בכלל, כל האזור סביב הפה מגולח לגמרי בגלל מנהג דתי הכרוך בכניסה לאחווה וכולל את "נשיקת הקודש", ששער פנים עלול להפריע לה. כמו כן, קציני הצבא במדינות, שניסו לגייסם בכפייה, התאפיינו בשפם ועל כן הם רואים בשפם סימן לעוינות.
מבחינה לשונית האמיש הם תלת-לשוניים. בבית הם מדברים בדיאלקט גרמני (Pennsylvania Dutch), בקשרי עבודה הם משתמשים בגרמנית גבוהה (Hoch Deutsch), והם לומדים אנגלית כדי לשוחח עם מי שאינו חבר בכת.
ראיה חשובה לעצמאות האמיש מסביבתם היא העובדה, שאינם רוצים/מוכנים לקבל כל שרות או תקציב מהמדינה ואינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי - הם מבקשים לחיות מעמלם ובשעת הצורך הם דואגים לחברי הכת במסגרת משפחתית וקהילתית. גישתם זו באה לביטוי בסירוב להזדקק לכל סוג של ביטוח, אם לאומי ואם רפואי, ויש להם סידור מיוחד בנוגע למסים. אין להם גם חשבון בנק, חסכונות וכו'. הכול מושקע במשק.
נשי האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל בעיקר במטבח, המצריך עבודה קשה וממושכת, בהיותו נטול חשמל. הכוח היחיד שהם משתמשים בו הוא כוח הרוח, המפעיל את משאבת המים להשקיית השדות. מקור פרנסה נוסף הוא ייצור חפצים בעבודת יד למכירה, כמו רקמה מיוחדת של הנשים, שלשם יצירתה הן יושבות יחד בערבים הארוכים, אישה אישה ומעשה הרקמה שלה בידה. חלקן יולדות בביתן, מתוך בחירה, בעזרת מיילדות מבנות הכת, ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה.
נשים נשואות עובדות קשה אבל בדרך כלל בבית. נשים רווקות עובדות בעבודות שונות במקביל למשק הבית, חלקן במסעדות, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתי אנשים שאינם אמיש, בתור עובדות משק בית.
מנגנון פיקוח חברתי חשוב מבוסס על עידוד שיחות מעמיקות ומפגשי פנים אל פנים. לכן נאסר על בני הקהילה להחזיק טלפון. כיום מקובל להחזיק מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי מחוץ לבניין, בתוך מבנה ארעי המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. בני האמיש מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קירבה שוטפים בין כלל החברים בה, הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאד.
חשוב לזכור, כי כל סולידריות חברתית גבוהה מביאה להפחתת החופש. כאשר הילדים גדלים ומתחתנים צריך לדאוג להם לבית. כיוון שאין חסכונות, הצורך ברכישת אדמה ובניית בית מביא להתגייסות הקהילה כולה לנושא. כל אחד תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.
הבסיס הראשוני הוא המשפחה, המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קימת סטייה ממנהגי הקהילה מצד אחד הילדים או אחד ההורים, או כאשר נוצר חיכוך בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות לפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים על אופן הפעולה. בדרך כלל, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל (חרם לשבוע, שבועיים וכו') ולאחר מכן העונש האולטימטיבי – הרחקה סופית. מי שזקני האמיש הכריזו עליו כסוטה, או מי שלא נכנס בבגרותו לאמיש, אינו רשאי לקיים עימם יחסים מסודרים וביחוד נאסר עליו להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות, כמו אכילה או שתייה משותפת. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בכת. אין מגישים אוכל לאורחים ווודאי שאין אוכלים אצל אחרים.
[עריכה] החינוך והחיברות
החינוך היווה סלע מחלוקת משמעותי בין האמיש לסביבתם ולשלטונות. בעבר, לא היו להם בתי ספר משלהם והם הצטרפו לבתי הספר הכפריים. כאשר החברה האמריקאית החלה לעבור שינויים והעיר התקרבה לכפר, החלו לפתח בכפרים בתי ספר אזוריים גדולים, שהתלמידים מגיעים אליהם באמצעות הסעות. על מנת להימנע מהשתתפות במוסדות אלו, נאלצו האמיש להקים בתי ספר משלהם. עיקר הרעיון – למנוע השכלה כללית מהילדים על מנת שימשיכו בדרכי הוריהם ויהיו חקלאים כמותם. הילדים, על פי השקפת האמיש, צריכים לעבוד בשדה מרגע שהם מגיעים למודעות עצמית. השיטה היא one room school, בו לומדים כל הילדים ביחד עד גיל 12/13. לאחר מכן, יש להם פטור מיוחד מלימודים. מניעת הלימוד והידע היא אחד ממנגנוני הפיקוח, בו נעזרים האמיש על מנת למנוע מהילדים לצאת עם בגרותם אל החברה הכללית.
המבוגרים בני האמיש רואים בבית הספר שלב לימוד הכרחי להכנת המתבגר לעולם. הילדים זוכים להשכלה פורמאלית עד גיל 12 ולאחר מכן הם מקבלים תוכניות לימודיות בפיקוח הוריהם. הלימודים בכיתה מתנהלים באנגלית ללימוד השפה. המורות עצמן הן מהאמיש ובעצמן זכו להשכלה רק עד גיל 12. המונונייטס מתייחסים לנושא בצורה שונה ומעניקים השכלה רחבה בהרבה לילדי הקהילה.
בשנים האחרונות נוצרה נורמה, לפיה הילדים יוצאים מהקהילה בגיל מסוים לשנה שנתיים ואז, כבוגרים, חוזרים ומצטרפים לקהילה. (יש לזכור, כמובן, שהם אנאבפטיסטים). מובן שמהלך זה מלאכותי ברובו, כי יציאה לחברה החיצונית ללא השכלה או רכוש מציגה אותם במעמד נחות מלכתחילה. כל תכליתה היא ליצור אצלם אשליה של חופש ובצידה 'הכרה', כי החיים בקבוצה טובים יותר.
בני הנוער נפגשים באופן מסודר לערבי שירה בימי ראשון, בהם אין התכנסות של כלל הקהילה (שנפגשת אחת לשבועיים). במפגשים אלה נוצרת ההיכרות ההדדית. הנער יקח את הנערה בכרכרה לביתה ובשלב זה הם ישמרו את התעניינתם ההדדית ואת מהלכי החיזור בסוד. מספר ימים לפני החתונה יודיעו בני הזוג בכנסייה על כוונתם להינשא. חתונות מתקיימות מנובמבר עד דצמבר, לכל המאוחר. אחרי שעונת הקציר בסתיו מסתיימת. חתונות מתקיימות בימי שלישי וחמישי, כיוון שהם הימים הפחות עסוקים בעבודה חקלאית. אין עורכים חתונות בשבת בשל הצורך לנקות ביום שלאחר החתונה ויום ראשון אינו מתאים לכך. החתונה מתקיימת בבית הכלה עם כ-200 מוזמנים ויותר, הטקס נמשך כארבע שעות. בדרך כלל חתונה תחל בשעה 8:30 לאחר שהמשפחות השכימו בארבע לפנות בוקר להספיק לעשות את כל שנדרש במשק ולהתכונן לקראת בואם של האורחים. בחתונות אמיש אין נשיקות, טבעת, פרחים, צילומים וקייטרינג. אחרי החתונה תתקיים סעודה של מטעמים מסורתיים. הכלה תופרת לעצמה שמלת כלה כחולה, שתשמש אותה לתפילות בשנים הבאות, כשמלה הטובה והחגיגית ביותר בחייה. יש אף שנקברות בה. הנישואים אינם יוצאים לפועל ללא הסכמת המשפחות ואישור הבישופים והם נתפסים כאירוע קהילתי לא פחות ממשפחתי.
[עריכה] החיים הדתיים
לא קיים בית תפילה, בית כינוס. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האמיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד – גברים נשים וטף. עיקר הטקס הוא בשירת המנונים אבל הוא כולל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה וקיום עבודת האל שם הינם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות. גרסה אחרת אומרת, שהנוהג לערוך את התפילות בבתי החברים ולא בבית תפילה רשמי הוא שריד לתקופת הרדיפות, כשהאמיש לא יכלו להתפלל בכנסיות כבני פלגים אחרים בנצרות.
העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרב הקבוצות הללו. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו. הבחירה היא צרוף של שני מנגנונים האמורים לצור יחד היבט של כריזמה מחד גיסא ובחירה אלוהית מאידך גיסא. שלב א' – בחירה של מספר מועמדים, שהקהילה רואה כראויים, בבחירה דמוקרטית. שלב ב' – העלאה בגורל של ספר קודש אחד מכלל ספרי הקודש של הנבחרים בשלב א'. שלב זה נועד לחזק את בטחונו של מי שהקהילה בחרה בו. הבישוף הוא המענה לשאלות ההלכתיות בתוך הקהילה. הבישופים של כל הקהילות מתכנסים יחד לקבלת החלטות כלליות בנושאים רגישים וחשובים. לעתים, קהילה מתנגדת ופועלת בניגוד לפסק הלכה בישופי ואז ההחלטה אם להשאירה כחברה בקבוצת האמיש או לא תלויה בסוג הנושא וסוג ההתנגדות.
[עריכה] האמיש והמודרנה – התבדלות והטמעות
האמיש שומרים על זהותם מזה שנים רבות אם כי בתקופה מסוימת נדמה היה, שהם מועדים לעבור מן העולם. במידה מסוימת המודרנה משמרת אותם כי היא מבליטה את ההתבדלות שלהם. השוני בינם לבין יתר הסביבה הולך וגדל כל העת. משנות ה-60' ועד שנות ה-80' של המאה הקודמת הייתה פריחה בקבוצה. תמותת התינוקות והנטישה היו קטנים.
גם הילדים שיצאו לשנה הרגישו מנוכרים בעולם החיצוני. יצירת קשר והתערות בחברה החדשה היו קשות להם מאוד בהיותם חסרי השכלה, והסולידאריות הגבוהה בקרב הקהילה, יחד עם שאר המנהגים שניטעו בהם משחר ילדותם חסרו להם כל כך עד שרובם המכריע חזר במהרה אל חיק הקבוצה.
עם זאת, בשנים האחרונות חלו שינויים, שרובם נובעים מסיבות כלכליות. העיר הגדולה, בייחוד באזור פנסילבניה ופילדלפיה, הולכת ומתפשטת ותרבותה מגיעה גם אל הכפרים היותר נידחים. הכפרים הופכים לפרוורים ומרכזי הקניות הגדולים עוברים אף הם מחוץ לערים. הדבר מקשה, ואף מונע, התבדלות אקולוגית מצד אחד, ומצד שני מעלה את מחיר הקרקעות, כך שהאמיש שוב אינם יכולים להבטיח קרקע לכל זוג נישא. חלק מהאמיש מחויבים לצאת לעבוד כשכירים והדבר יוצר מפגש יומיומי עם החוץ. כמו כן, האמיש הפכו מוקד תיירותי מושך וכתוצאה מכך התפתחה תעשיית תיירות ופנאי: מוטלים, חנויות וכו' שהם גורם נוסף לעליית ערך הקרקעות באזור. הזוגות הצעירים מתקשים לרכוש קרקע ולקיים אורח-חיים קהילתי. חלקם נאלץ לעזוב את הקהילה ולהתגורר באזור מרוחק ואף במדינה אחרת. על בני הזוג להתמודד עם העקירה מסביבתם המוכרת והתומכת, בלי אמצעים טכנולוגיים מקובלים כמו טלפון, דואר אלקטרוני וכדומה. חלקם נכנס למסחר בלוויית חלקת אדמה קטנה, הנשים יוצאות למכור רקמה ומאכלים, כל אלה מעוררים בעיות של תשלום מיסים, שימוש בחשמל וטכנולוגיה מודרנית. חלקם פתחו שותפויות עם אנשים מחוץ לקבוצה במטרה לפתור קשיים אלה. החלו שינויים, שאת השלכותיהם עוד קשה להעריך בשלב זה. ראש המשפחה הופך לשכיר מקבל משכורת, ולפתע יש לאנשים כסף מזומן וזמן פנוי מתחזוקת החווה, חלל שיש למלא אותו. הם עומדים בפני שינויים בזוגיות ובדרך גידול הילדים, מתלבטים בהקמת קרן נאמנות משותפת, הם במבוכה ומתקשים לבחור את הדרך הרצויה.
[עריכה] הדמיון למערכות סגורות בישראל
[עריכה] החרדים
יש קווי דמיון בולטים בין קהילת האמיש לבין הקהילה החרדית על פלגיה השונים בישראל. גם הקהילה החרדית השתדלה במשך שנים למנוע מבניה השכלה כללית, וניסתה להגביל אותם ללימודי קודש ולנתב את הבנות ללימודים ברמה נמוכה, שיאפשרו להן לפרנס את בעליהן תלמידי הישיבה במקצועות כמו הוראה בבתי ספר יסודיים או בגני ילדים וכדומה. בן או בת הקהילה החרדית המעיזים לעשות את הצעד המכריע ולצאת לעולם החיצון נתקלים בקשיים, הדומים מאוד לאלה של בני האמיש - חוסר השכלה, אי-הכרת העולם החופשי והטכנולוגי, חופש ביחסים בין-אישיים החורג מכל מה שהכירו בחייהם ועוד. עם זאת, החרדים אינם מנותקים מן העולם באותה מידה כבני האמיש, גם, במידה רבה, הודות לממדיה הקטנים והצפופים של ישראל, התורמים לחיכוך בין אוכלוסיות שונות. בשנים האחרונות משתנה במידה רבה מגמת ההסתגרות, אמצעים טכנולוגיים כמו מחשבים מגיעים אל יותר ויותר בתים חרדיים, האינטרנט סוחף רבים מן הצעירים ובחלק מן הקהילות מעודדים את הבנים, שאינם מצטיירים כעילויים לעתיד, לרכוש מקצוע ולצאת לעבודה.
[עריכה] בני קיבוצים
בשנים שעברו, כשהקיבוצים היו בתי גידול ייחודיים ואף שימשו כמעבדות למחקרים סוציולוגיים ןפסיכולוגיים, התגבש הנוהג לעודד את הצעירים לצאת לשנת שירות בעיר לפני שיתקבלו כחברים מלאים בקיבוץ. חלקם עבדו בהדרכה בתנועות נוער וגרו בקומונות, שלא היו שונות בהרבה ממה שהורגלו בו בקיבוץ, אך היו גם כאלה שיצאו לשוק הפרטי והתנסו בחיים שונים ואחרים. עם זאת, דרכם לא הייתה קשה כשל החרדים והאמיש, הודות להשכלתם הכללית והיכרותם עם הטכנולוגיה המודרנית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אמיש |
- שאלות ותשובות על כת האמיש - מתוך אתר אינטרנט שמוקדש לכת.
- אתר נוסף אודות הכת
