אפיפניוס מסלמיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אפיפיניוס (epiphanius) (310-402) היה אחד מאבות הכנסייה הנוצרית ואחד ממגניה הנוקשים של האורתודוקסיה הנוצרית, הידוע ברדיפתו חסרת הפשרות אחרי תורות כפירה ומינות. במהלך ביקורו בארץ ישראל.

אפיפניוס נולד בבסנדוק שבמחוז אלאוטרופוליס (בית גוברין) ביהודה, בשנת 310 או מאוחר יותר. בצעירותו פנה לחיי נזירות במצרים ועם שובו ליהודה ייסד מנזר בבסנדוק והוסמך ככומר. בשנת 367, בזכות שמו כמתנזר ולמדן מונה לתפקיד בישוף קונסטנסיה (סלמיס), העיר הראשית בקפריסין ושימש שם כבישוף עד מותו.^[1]

אפיפניוס שלט במספר שפות, כולל עברית, אשורית, מצרית, יוונית ולטינית ובצירוף עם ידיעותיו הרבות וקנאותו האורתודוקסית הפך לאדם בו הרבו להיוועץ בשאלות של כפירה ואי כפירה והתערבותו נדרשה בענייני דת חשובים. הוא נסה לאנטיוכיה, ככל הנראה בשנת 376 כדי לחקור חשד לאפולינריאניות ולהתערב בקרע בכנסייה שם. הוא הכריע לטובת הבישוף פאולינוס, שנתמך על–ידי האפיפיורות וכנגד מלטיוס, שנתמך על ידי פטריארכי המזרח.

בשנת 382 התערב לטובת פאולינוס מאנטיוכיה (שוב, בתמיכה ברומא), ובשנת 394 לספירה נסע לירושלים ותקף את חסידי אוריגנס, אחד המכובדים שבמלומדים הנוצרים, ככפירה כביכול, ודחק בבישוף ירושלים יוחנן לגנות את כתביו.^[2]

בשנת 402, בהיותו כבן תשעים, נסע לקונסטנטינופול כדי להלחם בכפירה מדומה דומה של יוחנן כריסוסטומוס, שהואשם על–ידו גם כן בנטייה אחר אוריגנס. סוזומנוס מספר^[3] כי אפיפניוס נהג מספר פעמים זלזול וגסות בכריסוסטומוס וחסידיו שם, כשהוא מבצע הסמכות לכהונה בכנסיותיהם ומסרב לפגוש, להתפלל או לדבר עם כריסוסטומוס. אמוניוס, מאנשי כריסוסטומוס, פנה אליו בהרשאת הקיסרית ושאל אותו האם קרא את ספרי אוריגנס או אלו של מי מחסידיו. אפיפנויוס השיב כי לא קרא כלל את הכתבים שאת כותביהם וחסידיהם רדף במשך עשרות שנים כ"כפירה" ולמד את כל שידע עליהם מ"סיפורים ששמע בנושא".

אפיפניוס מת בספינה בדרכו חזרה לקפריסין מקונסטנטינופול.^[4]

עבודתו המוכרת ביותר של אפיפניוס היא "תיבת התרופות" (Panarion), ספר לעזרה להתמודדות עם כפירות, המונה שמונים תורות כפירה שחלקן אינן מתוארות באף אחד מהמסמכים ששרדו מאותה תקופה. בין השאר משמר אפיפניוס כאן פרטים ואף מתעתק כתבים ומכתבים שאבדו מאז, והשתמרו לפיכך בזכות ציטוטו אותם. עבודה אחרת שלו, "על מידות ומשקלות", כוללת למרות כותרתה המטעה מעין מבוא לתנ"ך ותיעוד של מקורותיו.