אשל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אשל | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו פסיגיים |
| סדרה: | סיגלאים |
| משפחה: | אשליים |
| סוג: | אשל |
| מינים | |
| בארץ ישראל: אשל ארצישראלי |
|
| שם מדעי | |
 Tamarix |
|
האשל (Tamarix) הוא סוג עץ ממשפחת האשליים (Tamaricaceae). קיימים כ-50 עד 60 מיני אשל, חלקם נשירים וחלקם ירוקי-עד, חלקם עצים של ממש וחלקם שיחים.
העצים של כמה מהמינים מגיעים לגובה רב, והם מאריכים ימים (עד 150 שנה ואף למעלה מכך). המין הגבוה ביותר הוא אשל הפרקים (Tamarix aphylla), והוא מיתמר לגובה של עד 15 מטרים. במינים אחרים שולטת צורת השיח והצמח חסר גזע מרכזי אחד.
רוב מיני האשל הם ממוצא סהרו-אפריקאי, והם קשורים לאזוריים חוליים, לאפיקי נחלים או לשטחי מלחה. יש ביניהם מינים המסוגלים לעמוד בתנאי מליחות קיצוניים ביותר. המזרח הקרוב הוא מרכז תפוצה חשוב של האשל המצוי.
האשל הוא אחד ממיני העצים הבודדים המסוגלים להתפתח יפה בתנאי היובש של הנגב. הוא נמנה על הצמחים מפרישי המלח, המיועד לקלוט את הלחות שבאוויר במשך הלילה. המלח מופרש מהעלים, נמס מהטל, מטפטף לאדמה ומעלה בצורה משמעותית את רמת המליחות בשכבותיה העליונות. הדבר משמיד את הצמחים סביב העץ, וגורם ל"מעגלי צריבה" סביב הגזע, דבר הניכר ממרחק רב. שורשי הצמח מתפשטים למרחק רב. שורשיו מעמיקים מאוד לחפש שכבות לחות ומי תהום. צבעו הכללי של העץ ירוק-אפרפר, עקב המלח המופרש מעליו. בעת הפריחה הוא מתכסה בפרחים סגולים. צמח זה מגלה התאמה מיוחדת לקרקעות מליחות.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשל |
קטגוריות: קצרמר בוטניקה | עצים | אשליים
