ביאפרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||
 |
|||
| שפה רשמית | אנגלית | ||
| עיר בירה | אנוגו | ||
| אוכלוסייה: | 13,500,000 (1967) | ||
| מטבע | לירה ביאפרית | ||
| הקמה | 30 במאי 1967 | ||
| פירוק | 15 בינואר, 1970 | ||
הרפובליקה של ביאפרה (Republic of Biafra) הייתה מדינה קצרת ימים, שמרדה בשלטון ניגריה, והתקיימה בין 1967 ל-1970 בדרום מזרח ניגריה, תוך מלחמה אכזרית בשלטון המרכזי. שמה של המדינה ניתן לה על שם מפרץ ביאפרה באוקיינוס האטלנטי, שעל חופיו שכנה.
רק מדינות מעטות - גבון, האיטי, חוף השנהב, טנזניה וזמביה - הכירו בעצמאות ביאפרה, אך מדינות נוספות - רודזיה, דרום אפריקה, צרפת סיפקו לה סיוע צבאי חשאי, ואף ישראל העבירה לה נשק שלל שנתפס במלחמת ששת הימים. איי סאו תומה ופרינסיפה, אז בשליטת פורטוגל, היו מוקד חיוני של העברת סיוע הומניטרי. לעומתן, בריטניה וברית המועצות העניקו סיוע צבאי לניגריה.
ההסגר שהטילה ניגריה על ייבוא סחורות לביאפרה הוביל בסופה של המלחמה לאסון הומניטרי נורא. מספר המתים במלחמה, ברעב ובמחלות מוערך בכמיליון.
[עריכה] היסטוריה
בינואר 1966 כשל ניסיון הפיכה צבאית של קצינים מבני האיגבו (Igbo, נקראים לעתים איבו), אחת הקבוצות האתניות הגדולות בניגריה, והקבוצה הגדולה בביאפרה. הניסיון הוביל למעשי טבח בבני איגבו בצפון ובמערב המדינה, ומאות אלפי בני איגבו נמלטו לאזורי המוצא שלהם, ובאזורים אלה ערכו האיבו פרעות בבני קבוצות אחרות. רוב בני האיגבו, שמנו אז על פי ההערכה 7 מיליון נפש, התגוררו בחבל המזרחי של ניגריה, שמושלו הצבאי היה לויטננט קולונל צ'וקוומקה אודומגוו אוג'וקוו (Chukwuemeka Odumegwu Ojukwu), בן איגבו. ב 30 במאי 1967 הכריז אוג'וקוו על פרישת המחוז מניגריה, ועל הקמת מדינה עצמאית שבירתה אנוּגוּ. לחבל, שאין לו גישה לים, סופחו אזורים מדרום, השוכנים לחוף המפרץ, ובהם מרבצי נפט גדולים. באזורים אלה שכנו קבוצות אתניות שאינן איגבו, שהמתח בינן לבין האיגבו הדומיננטיים פגע ביכולת העמידה של ביאפרה.
ימים אחדים לאחר הכרזת העצמאות פלש צבא ניגריה לביאפרה, ובמהרה דחק את הביאפרים לאזורי האיגבו בלבד, צר עליהם מכל העברים והחל להדק בהדרגה את טבעת המצור. בירת המדינה הועברה שלוש פעמים לאזורים פנימיים יותר. המתקפה המכרעת החלה בדצמבר 1969. בראשית ינואר 1970 נמלט אוג'וקוו, ב-13 בינואר חתם סגנו על הסכם כניעה לכוחות הניגרים וב-15 בינואר בטלה באופן רשמי הרפובליקה של ביאפרה.
[עריכה] לאחר המלחמה
החשש ממעשי טבח המוני ופעולות נקם לאחר המלחמה לא התממש, ונעשה מאמץ לפיוס ולשיקום האזורים שנפגעו במלחמה, בכספי הנפט. עם זאת, פקידי ממשלה מבני האיגבו שעזבו את משרותיהם בממשל הניגרי כדי לעבוד בממשלת ביאפרה לא קיבלו את משרותיהם בחזרה. מתחים אתניים ודתיים עדיין קיימים בעוצמה רבה בניגריה. תנועה לחידוש הרפובליקה של ביאפרה פועלת כיום בניגריה ומחוצה לה.
